מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, פרסם בשבוע שעבר שלושה דוחות העוסקים בנושאי ליבה סביבתיים. הדוח הראשון מתייחס להתמודדות עם משבר האקלים, על הפעולות הלאומיות שחייבים לעשות ושלא נעשות להפחתת פליטות פחמן (מיטגציה) ולהיערכות לשינויי האקלים (אדפטציה). שני הדוחות האחרים בוחנים את הפעולות שעושה או לא עושה המדינה להתמודדות עם זיהום אוויר מתהליכים תעשייתיים ומשריפת פסולת.
הדוחות הארוכים והמפורטים מציגים זה מול זה את הרצוי כנגד המצוי, כלומר תהליכים, מודלים וצעדים שנעשים בעולם כולו אל מול החלטות ממשלה, הבטחות וכותרות מכאן והיעדר יישום בשטח. למעשה, צוות המבקר לא רק מציב מול מדינת ישראל ראי, אלא מציע לה מצפן. אבל קריאה מדוקדקת בדוחות מעלה את אובדן המצפון של הרשויות, וכיצד המדינה נמצאת במתקפה נגד בריאות הציבור והסביבה.
בין הממצאים שמעלה המבקר והפעולות שהוא מציע ליישם בכל דוח ודוח, עומדות התשובות שמשרדי וגופי הממשלה השונים נתנו בנוגע למחדלים, לפערים ולחוסרים. והתשובות הללו יכולות בעיקר ללמד אותנו מה קרה ומה יקרה או לא יקרה מכאן והלאה.
רבות מהתשובות מתחילות בניסוחים כמו המשרד מתכוון או מתכנן או החל לבדוק כך וכך וכך. אך כולן מחדדות את התחושה שמשרדי הממשלה לא חושבים שמדובר בנושאים שמצריכים טיפול דחוף ולא מבינים את גדול האיום הנוכחי והעתידי. הן גם מראות את התפיסות המוטעות והשגויות שיש בקרב משרדי הממשלה בנושאי סביבה ואקלים ואת השבי הרגולטורי בו הם שרויים.
התשובות הבוטות והמדאיגות ביותר הגיעו מצד משרד האוצר על אגפיו השונים. לדוגמה, בדוח ביקורת מעקב מורחבת על "פעולות ממשלת ישראל והיערכותה למשבר האקלים", בפרק העוסק ב"היבטים כלכליים, היבטי מיסוי והיבטים פיננסיים של שינויי האקלים", קובע משרד האוצר כי "ההשפעה על התוצר בישראל בשל ההתחממות הגלובלית היא נמוכה ביחס לעולם". אמנם לא מדובר בהכחשת אקלים להשפעות הכלכליות שישיתו שינויי האקלים על המשק, אבל ללא ספק בהתכחשות למצב.
לא ברור כיצד דווקא בזמן שהנתונים מראים שההתחממות באגן הים התיכון ובמדינת ישראל בפרט גבוהה מהממוצע העולמי, וכשבכל העולם איומים אקלימיים נכללים בבסיס תוכניות כלכליות, משרד האוצר מחליט שההשפעה הכלכלית בישראל תהיה נמוכה יותר, עד כדי לא לעשות דבר.
יתרה מכך, התגובה של האוצר מתבססת על עבודה אחת, של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהיא עצמה מבוססת על עבודה של קרן המטבע העולמי. רק שקרן המטבע העולמי בחנה השפעה ארוכת טווח של שינויי האקלים על הפעילות הכלכלית במדינות באמצעות מודל צמיחה הבוחן כיצד פריון העבודה מושפע מאקלים ספציפי למדינה ובעיקר מסטיות של טמפרטורה ומשקעים מהנורמות ההיסטוריות שלהם. כלומר, המודל לא מתייחס לפגיעה בתשתיות, בבריאות ועוד ועוד. על כן הגיע הזמן שמשרד האוצר יעשה עבודה רצינית בתחום, לפני שהוא פוסק שאין לנו מה לדאוג ממשבר האקלים.
בנוגע ל"יירוק" התקציב הלאומי, מסר אגף התקציבים במשרד האוצר בתשובתו כי "אכן כיום אין כלים לכך, ויש לבחון זאת כחלק מהכלים שיאפשרו לשפר את היערכות הממשלה למשבר האקלים" – באמת הגיע הזמן. ולגבי מס פחמן טוענים באוצר ל"קושי בהיתכנות ציבורית" ולכך שיש למצוא פתרונות חלופיים לתת מענה לנושא. אולם מה החלופות? האוצר לא מגלה.
גם התשובות של המשרד להגנת הסביבה למבקר המדינה בדוחות השונים מדאיגות לא פחות מהביקורת עצמה. למשל, כשנשאל במסגרת דוח המעקב על "היבטים בפעולות הממשלה בנושא זיהומים סביבתיים במפרץ חיפה" בנוגע לאי-פרסום דוחות הפיקוח השנתיים המסכמים לציבור, השיב המשרד "כי דוחות הפיקוח השנתיים המסכמים נעשים באופן וולונטרי ומתוך כך גם לא קיימת חובה לפרסמם".
בנוסף, בתגובה לממצא כי "ב-60% מהמקרים שבהם התגלתה חריגה חמורה בפליטת מזהמים לאוויר ממפעלים במפרץ חיפה בשנים 2021 עד 2022 המשרד להג"ס לא פרסם את הנתונים במאגר המידע שלו", השיב המשרד כי "חריגות מתקני הפליטה שהן חלק מהליך אכיפה שטרם הסתיים לא מפורסמות במאגר". ומה בנוגע לפער הגבוה של "יותר מפי 4 בין שיעור החריגות מתקן הפליטה בארובות מפעלים במפרץ חיפה, שהתגלו בבדיקות הפתע שביצע המשרד להג"ס, לבין שיעור החריגות שהתגלו בבדיקות התקופתיות שביצעו המפעלים?"
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןהמשרד משיב ש"בדיקות פתע מציגות תמונת מצב מדויקת ומהימנה לגבי הפליטות בארובות המפעלים שכן הן נעשות ללא הכנה מוקדמת ובתנאי אמת", ומוסיף שהוא "מודע לכך שבדיקות תקופתיות שמבצעים המפעלים נעשות לאחר פעולות שנועדו לשפר את ממצאי הבדיקה ומשכך הן לא משקפות את הפליטות השגרתיות במפעל". במילים פשוטות, גם המפעלים וגם המשרד הממונה עושים מניפולציות והציבור משלם את המחיר.
גם משרד הבריאות לא מראה כל כך דאגה לקשר בין זיהום אוויר לבריאות הציבור, ובתשובה לשאלת המבקר לגבי הערכת "סיכוני הבריאות שלהם חשופה האוכלוסייה הישראלית באזורים שסובלים מזיהומי אוויר ומטרדי ריח שמקורם בשריפות פסולת ביו"ש", בדוח על "זיהום אוויר חוצה גבולות שמקורו בשרפת פסולת באזור יהודה ושומרון", הוא משיב כי "הוא נמצא בשלבים מתקדמים של הסיכום המדעי, וכי בקרוב הוא יוכל להציג את הערכת סיכוני הבריאות" לצד המלצות לצמצומם. כמו כן, לדברי משרד הבריאות, "בשל קיומו של מידע מצומצם וחלקי בלבד, ההערכה תתייחס בשלב זה בעיקר לתוצרי שריפה של פסולת פלסטיק כמייצגת פסולת ביתית", למרות שהיא לאו דווקא מייצגת.
אמנם טיבם של דוחות ביקורת רבים להישכח ולהיזנח. אבל כיוון ששניים מהדוחות החדשים של מבקר המדינה הם דוחות מעקב, וכיוון שהם מראים שמרבית הליקויים לא תוקנו והמצב אף החריף, אם לא נפעל מיד דוח המעקב הבא יהיה חמור יותר, או שהמציאות פשוט תכה בפנינו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
