טרודון, דינוזאור דמוי עוף שחי בתקופת הקרטיקון העליון, היה בעל דם חם (אנדותרמי), אך בעל מערכת רבייה דומה לזו של הזוחלים המודרניים. כך עולה ממחקר שערכו חוקרים מרחבי העולם, בראשות חוקרים מאוניברסיטת גתה בפרנקפורט. המדענים יישמו שיטה חדשה שאפשרה קביעה מדויקת של הטמפרטורה כאשר נוצרה קליפת הקרבונט של הביצה. כמו כן, הראו החוקרים כי נקבת הטרודון הטילה ארבע עד שש ביצים בכל תטולה (כלל הביצים בהטלה אחת), אך מכיוון שנמצאו קינים עם עד 24 ביצי טרודון, מסקנתם הייתה שכמה נקבות טרודון הטילו את ביציהן בקינים משותפים.
3 צפייה בגלריה
הדמיה של טרודון, דינוזאור דמוי עוף שחי בסוף הקרטיקון, לפני 74 מיליון עד 66 מיליון שנה
(איור: Masato Hattori)
במיליוני שנים ועם רצף ארוך של שינויים קטנים, האבולוציה עיצבה קבוצה מסוימת של דינוזאורים, התרופודים, לבעלי הכנף שאנו צופים בהם עפים סביב כדור הארץ כיום. למעשה, אותם בעלי כנף הם הצאצאים היחידים של דינוזאורים ששרדו את ההכחדה ההמונית לפני כ-66 מיליון שנה, ששמה קץ לתקופת הקרטיקון.
טרודון היה תרופוד שכזה. אורכו של הדינוזאור הטורף היה כשני מטרים והוא אכלס את הנופים העצומים הצחיחים למחצה של צפון אמריקה לפני כ-75 מיליון שנה. כמו כמה מקרובי משפחתו הדינוזאורים, גם הטרודון הציג כמה מאפיינים דמויי עופות, כמו למשל עצמות חלולות וקלות. הטרודון הלך על שתי רגליים והיו לו כנפיים מכוסות בנוצות, אם כי ממדי גופו מנעו ממנו לעוף.
במקום זאת, הוא כנראה רץ די מהר ותפס את הטרף שלו באמצעות טפריו החזקים. נקבות הטרודונים הטילו ביצים שהיו דומות יותר לביצים הא-סימטריות של ציפורים מודרניות מאשר לביצים עגולות של זוחלים, קרובי המשפחה העתיקים ביותר של כל הדינוזאורים. ביצים אלו היו צבעוניות ונמצאו קבורות למחצה באדמה, מה שכנראה איפשר לטרודון לשבת ולדגור עליהן, תוך חימומן באמצעות חום גופו.
החוקרים בדקו כעת את הסידן הפחמתי של כמה קליפות ביצי טרודון שהשתמרו היטב, כשהממצאים פורסמו בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences. החוקרים השתמשו בשיטה שפותחה על ידי פייביג ועמיתיו בשנת 2019, שבאמצעותה יכלו למדוד את המידה שבה איזוטופים של חמצן ופחמן מתקבצים יחד במינרלים קרבונטיים.
השכיחות של גושי איזוטופים אפשרה למדענים לקבוע את הטמפרטורה שבה התגבשו הקרבונטים. בעת ניתוח קליפות ביצי הטרודון, צוות המחקר הצליח לקבוע כי קליפות הביצים נוצרו בטמפרטורות של 42 ו-30 מעלות צלזיוס. "ההרכב האיזוטופי של קליפות ביצי הטרודון מספק עדויות לכך שלבעלי חיים הנכחדים הללו הייתה טמפרטורת גוף של 42 מעלות צלזיוס, וכי הם הצליחו להפחית אותה לכ-30 מעלות צלזיוס, בדומה לבעלי כנף מודרניים", אמר טגליאוונטו.
לאחר מכן, השוו המדענים קומפוזיציות איזוטופיות של קליפות ביצים של זוחלים (תנין, אליגטור ומינים שונים של צבים) ועופות מודרניים (תרנגולת, דרור, גדרון, אמו, קיווי, קזואר ויען) כדי להבין אם הטרודון היה קרוב יותר לבעלי הכנף או לזוחלים. הם חשפו שני דפוסי איזוטופים שונים: לקליפות ביצים של זוחלים יש קומפוזיציות איזוטופיות התואמות את הטמפרטורה של הסביבה, מה שעולה בקנה אחד עם בעלי חיים אלו בעלי דם קר שהטילו את הביצים באיטיות, בשונה לגמרי מבעלי הכנף. "אנחנו חושבים שקצב ההטלה הגבוה קשור לעובדה שלעופות, בניגוד לזוחלים, יש שחלה אחת. מכיוון שהם יכולים להטיל ביצה אחת בלבד בכל פעם, עופות צריכים לעשות זאת מהר יותר", הסביר טגליאוונטו.
כאשר השוו את התוצאות הללו לקליפות ביצים של טרודון, החוקרים לא זיהו את ההרכב האיזוטופי האופייני לביצי העופות, מה שגרם להם להסיק כי נקבת הטרודון הטילה את הביצים בצורה דומה יותר לזוחלים מודרניים, מה שמרמז על כך שמערכת הרבייה שלה הייתה מורכבת משתי שחלות. לבסוף, הצליבו החוקרים את ממצאיהם עם מידע קיים לגבי משקל הגוף והביצה, והגיעו למסקנה שנקבת הטרודון הטילה רק ארבע עד שש ביצים בכל פעם.
"תצפית זו מעניינת במיוחד מכיוון שקיני הטרודון הם בדרך כלל גדולים ומכילים עד 24 ביצים. על כן, אנחנו סבורים כי נקבות הטרודון הטילו את ביציהן בv, התנהגות שאנו רואים כיום בקרב יענים מודרניים", אמר טגליאוונטו. "במקור, פיתחנו את השיטה בה השתמשנו במחקר זה כדי לשחזר במדויק את טמפרטורות פני השטח של כדור הארץ בתקופות גיאולוגיות קודמות. מחקר זה מדגים שהשיטה שלנו אינה מוגבלת לשחזור טמפרטורה, אלא גם מהווה הזדמנות ללמוד כיצד הביו-מינרליזציה של הקרבונט התפתחה לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ", הוסיף פייביג.
