כבר כמה שבועות שהמדינה בוערת וכולם מדברים על דמוקרטיה, על בתי משפט, על פגיעה בכלכלה ובאוכלוסיות שונות, מנשים ועד חברי קהילת הלהט"ב, אבל אף אחד לא מדבר על איכות הסביבה ועל בריאות הציבור. אף אחד לא מדבר על זיהום אוויר, על תחבורה ציבורית וחשמלית, על ניהול פסולת, על אנרגיה מתחדשת, על שטחים פתוחים ועל משבר האקלים. למעשה הממשלה החדשה לא רק מתעלמת מהנושאים הללו, אלא אפילו מובילה צעדים שיפגעו בהם ובנו. כך למשל, בשם המשילות והיעילות ולפי ההסכמים הקואליציוניים יעברו המשטרה הירוקה מהמשרד להגנת הסביבה והסיירת הירוקה מרשות הטבע והגנים למשרד לביטחון לאומי, מתכון מצוין להפחתת האכיפה הסביבתית, שגם כך בקושי קיימת. צעד נוסף הוא קידום הסיכום הקואליציוני של הליכוד עם המפלגות החרדיות לאפשר קבורת שדה בחינם, שמשמעו נגיסה נוספת בשטחים פתוחים.
גם חוק ההסדרים החדש רצוף החלטות אנטי סביבתיות בעליל. למשל, הוחלט לאפשר למשרד האנרגיה לתת אישור לתחנות הכוח לפלוט ולזהם מעבר למותר בהיתר הפליטה שהמשרד להגנת הסביבה נותן להן, בתירוץ של "שמירה על רציפות תפקודית", ובכך לעקר וליתר את סמכויותיו של המשרד להגנת הסביבה. החוק החדש גם קובע שיש להעביר את הייעוץ המשפטי בנושאי סביבה בוועדות התכנון מהמשרד להגנת הסביבה ליועצים פרטיים, ולקדם רפורמה ברישוי הסביבתי, תחת כותרת של "רישוי סביבתי משולב", שלמעשה תיתן דווקא לתעשיינים הרבה יותר כוח.
מנגד הממשלה החדשה הורידה מסדר היום את משבר האקלים, מהפחתת פליטות גזי חממה (מיטגציה) ועד היערכות לשינויי האקלים (אדפטציה). לדוגמה, הקידום של מס פחמן, שמוסיף את המחיר של ההשפעה השלילית של פליטות גזי החממה למחיר השימוש בדלקים המאובנים, ובהתאם למחיר האנרגיה ומוצרי הצריכה השונים, נעלם. המשמעות היא שלא תהיה מוטיבציה למעבר לאנרגיה מתחדשת ולא מזהמת, שהמשק הישראלי יהיה הרבה פחות תחרותי וגם שלא יהיו תקציבים למימון תוכניות לאומיות להפחתת פליטות פחמן. בד בבד שרת התחבורה מתכננת לסלול עוד נתיבים לכלי רכב פרטיים ומבטלת נתיבי תחבורה ציבורית, ועל השולחן עומדת גם תוכנית שאפתנית להקמת עוד ועוד מרינות בחופי ישראל על חשבון חופי הים כולנו.
לא זאת אף זאת, לצד החקיקה המואצת בנושאי פסקת ההתגברות, עילת הסבירות והרכב הוועדה למינוי שופטים, הממשלה החדשה מקדמת שינויי חקיקה נוספים, שיפגעו בכולנו שוב ושוב. לדוגמה, תיקון לחוק התכנון והבנייה מציע להוסיף למועצה הארצית לתכנון ובנייה שני נציגי ממשלה, האחד ממשרד ההתיישבות והשני ממשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, ובכך להפר את המאזן הקיים כיום בוועדה - 12 נציגי ממשלה, 10 נציגי רשויות מקומיות ו-10 נציגי ציבור, ולתת לממשלה כוח גדול יותר כדי לקדם במהירות צעדים של בנייה והקמת תשתיות מבלי להתחשב באיזונים הנדרשים מבחינת שמירת טבע והבטחת בריאות הציבור.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןכמו כן, בחוק התוכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2023 ו-2024), בפרק העוסק בקידום תשתיות לאומיות, מסתתרים לא מעט תיקונים שישפיעו לרעה על בריאות האדם והסביבה: הקמת ועדת שרים לתשתיות לאומיות חיוניות, שתוכל לקדם תשתיות לאומיות במהירות ולעקוף את הליכי התכנון והבנייה ההכרחיים לשמירת האיזון בין פיתוח לשימור ובין צרכי הסביבה הטבעית לצרכי הסביבה האנושית; ריקון מתוכן של תפקיד פקיד היערות, האמון על הפיקוח על הגנת העצים בישראל, שעל פי ההצעה החדשה יעבוד לפי רשימת שיקולים מפורטת ולא יוכל להציע חלופות, דבר שיאפשר כריתת עצים חיוניים כדי לקדם בנייה; והתערבות בהליך למתן רישיון עסק של הרשויות המקומיות על ידי הקמת ועדת השגות על החלטות רשות הרישוי המקומית, המורכבת מנציגי משרדי ממשלה בלבד, שתוכל לבטל את החלטת הרשות המקומית ולתת רישיון עסק מעל לראשה ומעל לראשו של הציבור, גם אם מדובר בפגיעה בבריאות הציבור.
הזכות לאיכות סביבה ולבריאות היא זכות יסוד ומהנושאים הבסיסיים במדינה דמוקרטית. לאורך השנים בתי המשפט נתנו לציבור סעד סביבתי ומנעו מהלכים רבים של הממשלה ושל הרשויות המקומיות, וכן של חברות עסקיות שונות, שאיימו על הטבע ועל אזרחי המדינה. על כן, החלשת מערכת המשפט מאיימת על כל אלו. אך איום לא פחות גדול לסביבה ולאזרחי המדינה מצוי בהסכמים הקואליציוניים, בחוק ההסדרים ובתיקוני חקיקה אלו ואחרים שמקודמים בים אלו, שכל מטרתם לאפשר לממשלה לקדם את ענייניה הצרים תוך שהיא רומסת את הסביבה ואת זכויות הדורות הנוכחיים והדורות הבאים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
