מיליון בזי אמור (Falco amurensis) יכולים לצרוך שני מיליארד טרמיטים בשבועיים. צפון-מזרח הודו מהווה אתר עצירה מכריע עבור הבזים הללו, במסעם שחוצה את הים הערבי (ים שולי באוקיינוס ההודי, הנמצא בין חצי האי ערב ממערב לבין הודו ממזרח), מסלול שמזכה אותם בתואר העופות הדורסים עם מסלול המעוף הארוך ביותר בעולם מעל מקור ימי.
בז אמור הוא עוף דורס קטן, שנדידתו חוצה יבשות פעמיים בשנה. הנדידה בחודשי הסתיו מובילה את הבזים מאתרי הרבייה בצפון אסיה ועד לדרום אפריקה. על מנת להשלים מעוף שמשתרע על פני 3,500 ק"מ מעל הים הערבי, עליהם לאכול מזון עשיר בחלבון, שאותו מוצאים הבזים במיליארדי הטרמיטים מהם הם ניזונים.
במחקר שפורסם בכתב העת Journal of Raptor Research, זיהה צוות המחקר בהובלתה של אמארג'יט קאור ממכון חיות הבר של הודו, את נאגאלנד (Nagaland) - אחת משמונה מדינות בצפון-מזרח הודו, בתור "אתר עצירת ביניים" קריטי לבז אמור.
בתור אוכלי חרקים, סביר להניח שבזי אמור תלויים בטרמיטים כדי להשלים את נדידתם, מה שמקנה לאזור זה חשיבות עליונה בכל הנוגע לשימור. כדי לקבוע את חשיבותם של חרקים בתזונתו של בז אמור במהלך הנדידה, קאור ועמיתיה בחנו למעלה מ-1,000 צנפות (אגדי מזון לא מעוכל, אותם פלטו בזי האמור) שנאספו באתר לינה בנאגאלנד, במהלך אוקטובר ונובמבר 2017 ו-2018.
הצנפות שנאספו הכילו אחוזים גבוהים של חלקי גוף השייכים לשני מיני טרמיטים טרמיטים מתת-משפחת Macrotermitinae, שניזונים בעיקר מפטריות (Odontotermes feae ו-Odontotermes horni). על כן, נראה היה שהטרמיטים היו לטרף הנפוץ ביותר עבור בזי האמור באתר ההודי.
צוות המחקר גם צפה במספרים גדולים של בזי אמור שחגו סביב נחילי טרמיטים, מה שסיפק עדות נוספת לכך שהבזים ממוקדים בטרמיטים כמקור המזון המועדף עליהם, שכן מדובר במקור עשיר בחלבון וברמות גבוהות של שומן. אותן רמות גבוהות של שומן שיחקו לרעתם של הבזים, שכן הם הפכו למטרה עבור ציידים שחשקו בשכבת השומן העשירה שהייתה להם לאחר שניזונו מהטרמיטים, אם כי כיום אנשי נאגאלנד השבטיים מעורבים רבות בהגנה על הבזים, מה שהפחית את הפגיעה באוכלוסייתם. מאמצי השימור הללו כה גדולים עד כדי כך שגם מהמדינות השכנות מניפור (Manipur) ואסאם (Assam) הקצו אדמות למטרת הגנה על המגוון הביולוגי באזור בכלל ועל בזי האמור בפרט.
הממצאים של מחקר זה חשובים, מכיוון שהם ממסגרים מחדש את חשיבותם של אתרי עצירת ביניים של בזי אמור, בדגש על נאגאלנד. קאור וצוותה הופתעו מעוצמת הקשר בין הבזים הללו לטרמיטים, כמו גם מהסנכרון בין הופעת טרמיטים לנוכחות של בזי אמור.
בתור עופות דורסים שעפים למרחקים ארוכים, הבזים עלולים להיות פגיעים לשינויים סביבתיים - מה שעלול להוביל לאי התאמה בסנכרון לוח הזמנים שמאפשר לבזים לטרוף את הטרמיטים. שינויי האקלים כבר השפיעו על התנהגותם של מיני עופות אחרים שנודדים על פני מרחקים ארוכים כמו החופית הגדולה (Calidris tenuirostris) ולימוזה חומת-בטן (Limosa lapponica). מחקר זה מדגיש גם את תרומתם של דורסים אוכלי חרקים כמו בז האמור לוויסות אוכלוסיות החרקים, מה שאומת על ידי מחקרים אחרים שבחנו את הבזים המצויים בדרום אפריקה בחודשי החורף.
4 צפייה בגלריה
מפה המציגה את אתרי הביניים העיקריים של בזי אמור בנדידתם - במדינת נאגאלנד ובמדינות השכנות מניפור ואסאם, שבצפון-מזרח הודו
(איור: Journal of Raptor Research)
4 צפייה בגלריה
צנפות של בזי אמור, שנאספו ואוחסנו בשקיות נייר, ונבדקו לאחר מכן במעבדה תחת עדשת המיקרוסקופ, במטרה לשפוך אור על תזונתם של הבזים הללו
(צילום: Alex Jacob, Harindra Baraiya)
קאור ועמיתיה מקווים לזהות מאפיינים ספציפיים של אתרי העצירה ברחבי צפון-מזרח הודו, ולהשתמש בנתונים אלה כדי לפתח גישת מודלים מבוססי מערכת מידע גאוגרפי. בנוסף, מעוניינים החוקרים לבחון את האופן בו חלים שינויים באוכלוסיות הטרמיטים בין האתרים השונים. "עלינו לקבוע האם התפשטות אוכלוסיות הטרמיטים היא מחזורית, וכיצד האוכלוסיות הללו עשויות להיות מושפעות מגורמים אקלימיים, במיוחד גשמי מונסונים", אומרת קאור. למעשה, אם בזי אמור מסתמכים על כמה מקומות בלבד כדי לספק לעצמם את האנרגיה הדרושה להשלמת נדידתם, הרי שהבנה מעמיקה של האתרים שבמסלול הנדידה הינה חיונית, כפי שהטיבו לומר החוקרים ששימור והגנה על בז אמור דורשים גישה בקנה מידה נופי.
