אי-אפשר שלא להתהפנט מהתמונות של ים מנוקד בצפיפות במדוזות מול חופי חיפה בשבוע שעבר, שהמחישו בצורה הטובה (והיפה) ביותר את ההשתלטות של החוטית הנודדת על הים שלנו בקיץ. אבל יחד עם ההתפעלות מהתמונות, אי-אפשר שלא לתהות אם כך ייראו האוקיינוסים שלנו בעתיד.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"אלה תהליכים שנצפים", אומרת האקולוגית הימית של רשות הטבע והגנים, ד"ר רות יהל. "כבר בשנות ה-90 חוקרים דיברו על הג'ליפיקציה של האוקיינוס: אנחנו דגים את הדגים הגדולים והקטנים, ומה שיישאר לנו זה רק מדוזות. בנוסף, המדוזות טורפות כמויות אדירות של אצות וסרטנים קטנים, ולכן הן מהוות תחרות לדגים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"כל שנה נכנסים עוד כמה מינים של מדוזות לים התיכון. אבל עדיין החוטית הנודדת היא הנפוצה ביותר והמסוכנת ביותר מבחינה בריאותית. אני בקיץ כמעט לא נכנסת לים. חברה טובה התקשרה לפני חודש כי נאלצו להגיע למרכז הרעלות, אחרי שהבת שלה התיישבה לרגע במים וסבלה מכוויות נוראיות".
איך נערכים לעלייה במספר נחילי המדוזות?
"אומנם אין לנו תוכניות עבודה, אבל אני חושבת שכשהחוקרים אומרים שיש פה אירוע כל כך גדול ומקיף, שמשפיע על כל כך הרבה תחומים, נכון לעשות מיזם שיטפל בבעיה. עדיין לא פנינו למשרדי ממשלה בנושא, אבל צריך לנסות למצוא פתרון שיתחיל במחקר ומדע".
ד"ר יואב להן וד"ר גור מזרחי מאוניברסיטת חיפה חוקרים את המדוזה מזה מספר שנים, ועוקבים אחרי הנחילים הגדולים בניסיון להבין מתי המדוזות יופיעו ולאן הן ינדדו. "המדוזות נסחפות על ידי הזרם אבל גם יש להם רכיב של שחייה", מסביר ד"ר להן, "אנחנו רוצים להבין עד כמה הרכיב הזה חשוב ואת התנועה שלהן באופן כללי".
מה גורם להופעה של נחיל מדוזות?
"זו שאלת מיליון הדולר. זה כנראה משהו בתנאים הסביבתיים שגורם להן לגדול ולהגיע לאזור שלנו. מה בדיוק גורם לזה? מאיפה הן באות? יש כל מיני השערות אבל אנחנו לא יודעים לומר במדויק. אנחנו חוקרים את החוטית הנודדת, הזן הדומיננטי באזור שלנו. אנחנו יודעים שבניגוד לחשיבה הרווחת, שהמדוזה פשוט נסחפת עם הזרם כמו שקית ניילון, היא שוחה. וזה משהו שצריך לקחת בחשבון אם אנחנו רוצים לחזות לאן הנחיל יגיע ומתי".
איך הגעת למחקר דווקא בנושא הזה?
"מעניינים אותי תהליכים שמתרחשים במערכת האקולוגית הימית, ובעיקר הקשר בין האורגניזמים במערכת הזו ובין התנאים הסביבתיים. כמו זרמים, שינוי האקלים. ומדוזה היא יצור מאוד מעניין ומשמעותי במערכת האקולוגית. זו כמות אדירה של בעלי חיים שפתאום מגיעה למקום מסוים ובהכרח משפיעה עליו".
לפני שהמדוזות הפכו לנחילים, הן היו פוליפים, יצורים שנצמדים לקרקע ובקושי נראים. משטח של פוליפים יכול לייצר אלפי מדוזות זעירות, שמגיעות בהמשך לגודל של עשרות סנטימטרים. השאלה שהחוקרים מנסים להבין היא מה המקור של הנחילים העצומים שאנחנו רואים היום.
ד"ר צפריר קופליק, מנהל אוסף הנבוביים במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל-אביב, מסביר שהפוליפים יכולים לשרוד תקופה ארוכה מבלי לייצר מדוזות.
"אני נמצא בשלבי מחקר לאיתור המוצא של החוטית הנודדת", הוא אומר. "אנחנו מנסים לאפיין את החוטית במזרח הים התיכון, שנצפתה לראשונה ב-1977. הגיוני שמוצאה של החוטית מהאוקיינוס ההודי, ושמינים מהאוקיינוס ההודי וים סוף הגיעו לים התיכון דרך תעלת סואץ. אבל לא נמצאו אוכלוסיות מקור של חוטית במקום אחר. זו שאלה אקולוגית שהרבה מאוד ביולוגים ימיים רוצים לדעת את התשובה עליה, כי במפרץ אילת לא רואים אותה".
3 צפייה בגלריה
ד''ר קופליק. ''הפוליפים יכולים לשרוד תקופה ארוכה מבלי לייצר מדוזות''
(צילום: באדיבות מוזיאון הטבע)
ד"ר גור מזרחי, מומחה לביולוגיה ימית שכבר הספיק לאתר לראשונה מדוזה זרחנית שהגיעה לחופי ישראל מיפן, פירסם לאחרונה מחקר בכתב העת Ecology and Evolution שמצא כי המדוזה המצויה בים התיכון התפצלה לפני 4.5 מיליון שנים לשני תתי מינים: אחד שחי רק באגן המזרחי של הים התיכון, ושני שחי רק באגן המערבי.
"אני עוסק בדנ"א של המדוזות", הוא מספר בעודו נמצא על סירת מחקר בים התיכון, "ומראה מה קרה בים התיכון בתהליך שהתפרס על פני כ-5 מיליון שנה על פי הדנ"א של המדוזות. כמו שעושים מחקר דנ"א לבני אדם, וכך ניתן לראות את קרבת המשפחה שלו, אותו הדבר אנחנו עושים עם מדוזות. אנחנו רואים שהמדוזות מאילת קרובות יותר לאלה שמקורן בפפואה-גינאה החדשה, והמדוזות של הים התיכון קרובות יותר לאלה שבאנגליה".
באמת יש היום יותר מדוזות בים?
"חשוב להשאיר את השאלה הזו פתוחה כי הנושא הוא יותר מורכב ממה שאנחנו חושבים. המדוזות מושפעות מהים. והים זה כאוס. זה הטמפרטורות של הים, הזרמים וההשפעות האוקיינוגרפיות. זה אפקט הפרפר. הטמפרטורה משפיעה על הנביטה של הצאצאים שלהן, ובשביל שהטמפרטורה תגיע צריך שהזרם יגיע כי הן נמצאות בעומק הים.
"המדוזה היא לא יצור מורכב כמו העובדה שהיא חיה בסביבה מורכבת ותלויה בה. בים יש הרבה מאוד משתנים. אבל המדוזות הן יצורים מאוד עמידים. הן חיות כבר מיליוני שנים ועברו תנאים הרבה יותר קיצוניים ממה שהים חווה היום. והן ימצאו את הנישה שלהן כי הן טובות בזה".
ד"ר צפריר קופליק: "לפי נתוני העשור האחרון, הופעות המדוזות נותרו דומות. התמונות שאנחנו רואים מהים הפתוח הן מטורפות, אבל הן לא בחופים. הכמות העצומה עוברת אותנו ותיעלם"
אי-אפשר להתעלם מהעובדה שאנחנו רואים יותר ויותר נחילים ענקיים.
"טוב, זה לא שהן קומנדו ימי שהן באות בצלילה ממצרים ועולות בנקודה מסוימת מול ישראל. בשלבי חייה הראשונים המדוזה נראית כמו דשא. היא מוצאת אבן נחמדה או מצע מתאים, עמוד או אבן, ונובטת וגדלה. כמו אלמוג קטן. והוא מוציא רגל והרגל נובטת. נהיה לך שטיח, כמו דשא. והשטיח הזה הוא מה שמייצר את הנחילים".
ד"ר קופליק מאשש את דבריו של ד"ר מזרחי על תחושותינו שהים מלא יותר במדוזות. "זו תחושה. נקודה. ב-12 שנות פעילות של 'מדוזות בע"מ', לפי נתונים שנאספו בעשור האחרון, הופעות המדוזות נותרו דומות עם השנים. בעבר פורסם מאמר שאמר שתוך מספר שנים האוקיינוס יהיה 'מרק של ג'לי'. ואז יצא מאמר שאמר שאין לנו מספיק מידע ויכול להיות שהתנודות באוכלוסיית המדוזות טבעיות.
"התמונות שאנחנו רואים מהים הפתוח הן מטורפות, אבל הן לא בחופים. הכמות העצומה עוברת אותנו ותיעלם. הטמפרטורות בים מטפסות, אבל יש גם שינוי בזרמים כי הלחץ מעל המים משתנה. אולי זה יתמוך במחזור החיים של המדוזות, אבל אולי הן לא יגיעו לחופים והן יעברו אותנו. רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור למדוזות. זו מערכת מאוד מורכבת.
"יכול להיות שהן פשוט מתלהקות יותר. התלהקות היא הדבר האבולוציוני ההגיוני עבורן לעשות. הן מפזרות ביציות וזרעונים לגוף המים, גוף תלת-ממדי חסר היגיון. אבלוציונית הן צריכות להתלהק, אחרת אין להן רבייה. ביפן ראו שאם חותכים את המדוזות נוצרת רבייה יותר גדולה. בתואר הראשון אני אגרונום. לפני המוות הצמח נותן את המקסימום. כך שאצל המדוזה זה דומה".
בינתיים המדוזות ימשיכו לרתק את החוקרים, וד"ר קופליק מקווה כי בעתיד יוכלו לעקוב אחריהן מאזור הדלתא של הנילוס במצרים.
"אנשים אוהבים לדעת על מדוזות, אבל מבחינתם זו צרה שצורבת. והם צודקים", אומר ד"ר קופליק. "הולכים לשחות והמדוזות הן צרה. והאמת היא שזה נכון. בביולוגיה אתה צריך לעבוד על חיית מחקר. יש כאלה שעובדים על עכברים או חולדות. קל יותר לעבוד על יצור שאתה לא צריך להרגיש אמפתיה כשאתה חוקר אותו. בתור חיית מחקר היא נותנת לך נוחות גדולה. ומדוזות? יש מיליארדים. לחקור עכברים? לא תודה".
