חלק מהתלמידים במערכת החינוך לא נחשפים מספיק לתחומים משפיעים בחיים - כמו לימודי אנגלית והיי-טק, שיכולים לסייע להם בעתיד. בריאיון בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות" התייחסו אלון פוטרמן, מנכ״ל תוכנית החינוך הלאומית "תלמ״א" - ואודליה טפרה, מנהלת מוצר בחברת מיקרוסופט וסטודנטית למדעי המחשב באוניברסיטת רייכמן, למצב הנוכחי ולדרכים לשפר אותו.
צמיחה לכולם, אנגלית לכולם
(צילום: סנטרל הפקות)
טפרה, שגדלה בבת ים במשפחה של יוצאי אתיופיה, סיפרה שלא נחשפה במהלך לימודיה בבתי הספר לתחום ההיי-טק: "התחנכתי בבית ספר סטנדרטי בבת ים. הייתה לי הרבה מוטיבציה ואמביציה להצליח, כך שבכל שלב בחיים הצבתי לעצמי את המטרות האישיות שלי. עם כל הרצון להצליח הגעתי בהמשך ליחידה מבצעית בחיל המודיעין, ששם לראשונה, במסגרת העבודה שלי עם צוותים טכנולוגיים, נחשפתי לראשונה לעולם ההיי-טק. אז הבנתי שיש עולם מדהים שאפשר לעשות בו דברים מדהימים וכמובן להשפיע".
לדבריה, בבית הספר היא למדה ביולוגיה וכימיה, כיוון שבאותה תקופה לא הייתה מגמת מחשבים. "רציתי שתהיה מגמה כזו, אני חושבת שבאותה תקופה - כיוון שלא הייתי מודעת להזדמנויות שהדבר פותח בעתיד - הייתי פחות במודעות לכך", היא אמרה. "למדתי במגמות שראיתי לנכון שבזכותן אני אקבל תעודת בגרות מצוינת עם אופציה לאקדמיה. היום, בדיעבד, אני מבינה שהחשיפה להיי-טק בבית הספר הייתה יכולה לקדם אותי בשלב יותר מוקדם ולהכווין אותי יותר מוקדם לעולמות הטכנולוגיים".
פוטרמן, המכהן כמנכ"ל התוכנית הלאומית למצוינות באנגלית (תלמ"א) מאז שהפרויקט החל לפעול בשנת 2014, התייחס גם הוא להיעדר החשיפה להיי-טק ולאנגלית בבתי ספר: "אני חושב שאם נחשוב רגע על מערכת החינוך בישראל או על מערכות חינוך בעולם בכלל, בעצם נראה שלכל מערכת כזו יש שתי מטרות. אחת היא להכין תלמידים ותלמידות לחיים במדינה שבה הם חיים והשנייה היא להכין אותם לתחרות בשוק הגלובלי. מה זה להכין אותם לחיים במדינה שבה הם חיים? התשובה היא נורא פוליטית ולכל שר או שרה יש להם את התשובה שלהם לשאלה הזאת. יולי תמיר אמרה שכל ילד צריך לדעת מה זה נכבה וגדעון סער אמר שכל ילד צריך לעבור במערת המכפלה וכך הלאה וכך הלאה, אבל מה זה הכנה לתחרות בשוק הגלובלי, כאן אין מחלוקת. יש צורך להנגיש כמה שיותר לימודי אנגלית ומתמטיקה ומדעים".
אלון פוטרמן בריאיון לאטילה שומפלבי
(צילום: סנטרל הפקות)
לדבריו, "אין אף אדם שיחשוב שהמדינה לא רוצה שילד בפריפריה ילמד מדעים או אנגלית. כולנו יודעים שזו לא המציאות, אבל מה עושים כשאין אדם שילמד בכיתה וכאן אנחנו פוגשים לצערי מערכת שהיא קצת מקובעת, שצריכה להתגמש, שצריכה להתחיל לחשוב מחדש על מי הם האנשים שיכולים להוביל פרויקטים חינוכיים בבתי הספר, כי אנחנו רוצים שלילדים האלה יהיו חוויות ובסיס חזק כדי שבסוף הם יוכלו להיות מתכנתים ומנהלים במייקרוסופט".
אז מי אחראי למצב? פוטרמן, שעומד בראש התוכנית שמטרתה לאפשר לתלמידים מאוכלוסיות שונות לשפר את ידיעותיהם בשפה האנגלית, השיב: "אני חושב שכולנו אשמים בזה. אני חושב שיש שיח ציבורי במדינת ישראל שבבסיסו טוענים שאם אדם מצליח אתה עובר למרכז, במקום לשים זרקור על אנשים שגרים בפריפריה, באים מהפריפריה, מקדשים את הפריפריה וגם מצמיחים אותה ולהפוך אותם לגיבורי התרבות שלנו. אלו אנשים שאנחנו מעלים על נס ביום העצמאות כשמדליקים משואה, אנחנו לא שומעים עליהם ביום יום ונדמה לי שאם כל אחד ואחת מאיתנו - דרך רשתות חברתיות או דרך כל אמצעי שיש לנו להשפיע על שיח ציבורי ולו ב-ד' אמותינו - נדבר על האנשים האלה שמובילים שינוי בשכונות שלנו, ברחובות שלנו, בקהילות שלנו, בבתי הספר שלנו, יכול להיות שנתחיל לחשוב על אנשים אחרים כגיבורים לעומת אלה שהיום אנחנו תופסים ככאלה".
פוטרמן התייחס גם לחשיבות שבלימודי אנגלית בבית הספר: "נדמה לי שאין היום מחלוקת על כך שצריך אנגלית כדי להסתדר בעולם, ללא קשר למקצוע שבו נעסוק. אדם שרוצה אפילו לחיות במדינת ישראל ולעשות ביזנס עם העולם, לא יכול לעשות את זה ללא אנגלית, קל וחומר אם הוא רוצה לצאת מהמדינה לאיזשהו פרק מסוים ואז לחזור לכאן, הדרך היחידה לתקשר היא באמצעות איזושהי שפה שהיא משותפת. אני נחשף פעם אחר פעם לרשויות מקומיות, שכאשר מגיעים מורים לאנגלית לאזור שלהם, מיד מפנים אותם לתיכון, למה? כי בתיכון יש בגרות. ומה אנחנו רוצים שיקרה עם הילדים בתיכון? שהם יעברו מבחן בגרות, 5 יחידות באנגלית. האם הילדים יכולים לדבר אנגלית לאחר שסיימו את המבחן, זו כבר שאלה אחרת לגמרי - ואנחנו רוצים לטעון שאם היינו משקיעים דווקא בתחילת הדרך, אם היינו דואגים לכוח אדם יצירתי ואיכותי וקיים ונוכח דווקא בשלוש השנים הראשונות שבהן הילד לומד את השפה כנראה שלא היינו צריכים להגיע עם הלשון בחוץ לשנות התיכון".
