במשך אלפי שנים המצרים הקדמונים חנטו את מתיהם בחיפוש אחר חיי נצח. היכולת שלהם לשמר את גוף האדם לאחר המוות באמצעות חניטה, על מנת למנוע את פירוק הגוף ובכך לשים מכשול פיזי בהשגת החיים שלאחר המוות, לא רק ריתקה רבים מאז ימי קדם, אלא גם העלתה שוב ושוב את השאלה כיצד תהליך כימי וטקסי יוצא דופן זה נעשה בפועל. כעת, צוות חוקרים מאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן ומאוניברסיטת טיבינגן בגרמניה, בשיתוף מרכז המחקר הלאומי בקהיר, שפך אור על כמה מסודות החניטה המצרית העתיקה והחומרים שבהם השתמשו, לרבות הקשר בין החומרים האורגניים, שמותיהם המצריים ושיטות החניטה הספציפיות באמצעותם.
3 צפייה בגלריה
חלק מכלי החרס שהתגלו בסדנת החניטה בסקארה
(צילום: Saqqara Saite Tombs Project, University of Tübingen; M. Abdelghaffar)
הצוות ניתח את השאריות האורגניות שנמצאו בתוך 31 כלי חרס שהתגלו בשנת 2018 בסדנת חניטה על ידי הנציגות הארכיאולוגית המצרית-גרמנית בראשותו של רמדאן ב. חוסיין המנוח (הלך לעולמו במרץ אשתקד), כחלק מחפירות באתר הקבורה בסקארה. סדנת החניטה התת-קרקעית נחשפה בסמוך לפירמידה של יונס (Pyramid of Unas), דרומית לקהיר, כשממצאי המחקר פורסמו בכתב העת המדעי Nature, תוך שהם שופכים אור על כל תהליך החניטה.
"נחשפו השמות המצריים הקדומים של החומרים האורגניים בהם היה שימוש בתהליך החניטה, אשר נכתבו בכתב היראטי (אחת משלוש צורות הכתב שבהן נכתבה השפה המצרית הקדומה) על כמה מכלי החרס שתוארכו כבני 2,500 שנים (מתקופת השושלת ה-26 במצרים בין השנים 664-525 לפנה"ס)", אמר ל"אל-אהראם", מוסטפא וואזירי, מזכ"ל המועצה העליונה לענייני עתיקות של מצרים, שהוסיף כי על כלי החרס נרשמו גם שמות חלקי הגוף שעליהם שמו את אותם חומרים אורגניים בשלבים השונים של תהליך החניטה וכן הוראות כיצד לעשות זאת.
הצוות חקר וניתח את השאריות האורגניות שנמצאו בכלי החרס השונים מסדנת החניטה בתקווה להצליח ולתאר את המאפיינים הכימיים שלהם. על ידי זיהוי המאפיינים הללו, קיוו החוקרים להתאים אותם לחומרים ששימשו את המצרים הקדמונים לשימור גוף האדם, ובכך לחשוף את העקרונות והסודות של תהליך החניטה.
החוקרים הצליחו לזהות כל חומר יחד עם חלק הגוף הספציפי שאליו הוא נועד. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצליחו החוקרים לזהות שלושה היבטים של תהליך החניטה, כלומר החומר שבו השתמשו, שמו בשפה המצרית העתיקה וחלק הגוף לו היה מיועד. "תגלית זו תורמת רבות להבנה טובה יותר של הטקסטים העתיקים הנוגעים לתהליך החניטה, מכיוון שהצוות הצליח, באמצעות זיהוי ופירוש הכתובות על הכלים, לקבוע במדויק את החומרים שבהם השתמשו לחניטה ואת החלק המסוים בגופו של המנוח לו הוא מיועד", הסביר וואזירי בדברים שאמר לעיתון המצרי.
המחקר גילה שמספר חומרים ששימשו בתהליך החניטה הובאו במקור ממקומות אחרים בעולם העתיק, כמו אזור הים התיכון, יערות גשם טרופיים ודרום מזרח אסיה, מה שמצביע על קיומם של קשרי סחר ותקשורת בין אותם אזורים לבין מצרים העתיקה באותה תקופה מוקדמת. "המחקר הראה שהכלים ששימשו בתהליך החניטה סומנו עם שמות תוכנם, וכן עם הוראות כיצד להשתמש בהם, מה שתרם רבות לזיהוי שמות רבים מהחומרים בהם נעשה שימוש", הוסיף וואזירי.
3 צפייה בגלריה
הפירמידה של יונס ומאחוריה הפירמידה של ג'וסר בנקרופוליס (עיר המתים) סקארה
(צילום: Susanne Beck/Saqqara Saite Tombs Project, University of Tübingen)
הניתוח הכימי של השרידים שנמצאו בכלים הראה למשל כי קיימת שגיאה מחשבתית, לפיה עד כה נהוג היה לחשוב כי החומר שבו נעשה שימוש רב בתהליך החניטה "אנטיו" (antiu) הינו מור או לבונה. לעומת זאת, תוצאות המחקר מראות כי ההיפך הוא הנכון, שכן מדובר בתערובת של שמן ארז, שמן ברוש, שמן ערער ושומנים מן החי. שמנים מן הצומח, למשל, שימשו להגנה על הכבד ולהליך החבישה, במטרה לחסל חיידקים ופטריות ולשפר את הריח, כאשר נעשה גם שימוש במיני שרף.
"זהות החומרים שבהם השתמשו באותה העת לטובת תהליך החניטה, זוהו על ידי שימוש בכרומטוגרפיית גז וספקטרומטריית מסה", הסבירה ל"אל אהראם" סוזן בק, מהמחלקה לאגיפטולוגיה במכון ללימודי המזרח הקדום של אוניברסיטת טיבינגן.
