לאחרונה יותר ויותר איגודי ערים לאיכות הסביבה הפכו אקטיביים בפעילות נגד גורמי הזיהום שתחת אחריותם ואפילו מול הרגולטור, כלומר משרדי הגנת הסביבה והאנרגיה. מחד גיסא זה נראה ברור מאליו, הרי זה בדיוק התפקיד של האיגודים, אך מאידך גיסא לאורך השנים מרבית האיגודים היו מעין יחידות סמך של המשרד להגנת הסביבה, ועסקו בעיקר בסוגיות של תכנון, בניטור אחר מזהמים באוויר ובשפכי המפעלים ובטיפול בחומרים מסוכנים בשגרה או בחירום, אבל פחות בפיקוח ואכיפה, למרות שהנושא היה תמיד בסמכותם.
איגודי הערים לאיכות הסביבה הראשונים הוקמו מתוך יחידות סביבתיות של חברת החשמל שהיו סמוכות לתחנות כוח. בהמשך, ומתוקף חוק איגודי ערים (תשט"ו-1955), הוקמו עוד איגודים אזוריים, ובמקומות שונים גם יחידות סביבתיות עירוניות. האיגודים, שהם הזרוע הסביבתית של הרשויות המקומיות, ובתוך כך של התושבים, מספקים שירותים סביבתיים מגוונים: מתכנון וחינוך, עבור בניטור מזהמים וטיפול במפגעים ובאירועי חומרים מסוכנים ועד לפיקוח ואכיפה על קיום של חוקי הסביבה השונים.
הם ממומנים על ידי הרשויות המקומיות, שגם מנהלות אותם, אך גם על ידי המשרד להגנת הסביבה ובאמצעות השתתפות של המפעלים שבשטח שיפוטם בעלויות של מערך הניטור ובתפעול ואחזקת חומרים מסוכנים. אולם שלוש התמיכות הללו הן לא פעם חרב פפיות. ראשית, רבות מהרשויות המקומיות והעומדים בראשם רוצים "שקט תעשייתי", תרתי משמע, אם בשל הארנונה הגבוהה שהמפעלים משלמים ואם בשל חשש של פגיעה בתעסוקה ובתדמית של העיר, ולכן הם לא ממהרים להפעיל את האיגוד מעבר למינימום ההכרחי. גם המשרד להגנת הסביבה, שהוא הגוף המנחה והמומחה בתחומי הסביבה השונים עליהם האיגודים אחראיים, נמצא לרוב ביחסים סימביוטים עם האיגודים, כך שהאיגוד לרוב משתף פעולה עם המשרד וכמעט ואף פעם לא יוצא נגד המשרד, גם כשמדובר על ענייני רגולציה, פיקוח ואכיפה. ולצד כל אלה, החלק הארי של הכנסות האיגוד מגיע מהגופים המפוקחים על ידו, דבר שתמיד יכול להוביל לאינטרסים משותפים שמנוגדים לאינטרס הציבורי.
כאמור, לאחרונה, מספר איגודי ערים מרכזיים הובילו או היו שותפים במהלכים משמעותיים ודי חריגים מול המפוקחים שלהם, ובו בזמן מול רשויות המדינה ומשרדי הממשלה. כך, איגוד ערים שרון כרמל, שמאגד 18 רשויות מקומיות באזור הכרמל, הודיע זה מכבר שיגיש תביעה נגד משרדי הממשלה וחברת החשמל, כיוון שלא עמדו בהחלטת הממשלה לסגור את היחידות הפחמיות המזהמות בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה עד יוני 2022. על פי האיגוד, אי מימוש ההחלטה גובה בכל שנה חיים של כ-50 בני אדם, כמו גם גורם לתחלואה עודפת, לפגיעה בסביבה הטבעית ולפליטה מוגברת של גזי חממה, והצעד נעשה לאחר מיצוי כל ההליכים והתעלמות של משרדי הממשלה.
מהלך דומה מתקיים בימים אלה גם באשדוד, כאשר העירייה, בשיתוף איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד חבל יבנה, המאגד שמונה רשויות, ואיתם עמותת שומרי הבית והפורום הציבורי לשמירה על איכות הסביבה באשדוד, נאבקים בדרישה של משרד האנרגיה ורשות החשמל להמשיך ולהפעיל את היחידות המונעות בגז הישנות והמזהמות בתחנת הכוח אשכול באזור התעשייה הצפוני באשדוד.
העירייה והאיגוד פעלו גם מול המשרד להגנת הסביבה, שהתבקש על ידי משרד האנרגיה לאשר הפעלה חריגה של התחנה המזהמת, בשל עליית מחירי הפחם, מאבק שהוביל לאישור חלקי בלבד של 2,000 שעות מתוך 10,000 השעות המבוקשות, ולהכרזה של המשרד להגנת הסביבה שלא יחדש את היתר הפליטה של היחידות כשיפוג ב-2023.
בנוסף, בימים אלה פנו כלל השותפים באשדוד למשרד האנרגיה ולרשות החשמל במכתב התרעה לפני נקיטת הליכים משפטיים, ובו דרישה שבמסגרת המהלך המתקיים כיום למכירת תחנת אשכול מחברת החשמל ליזמים פרטיים יובטח שהיחידות המזהמות יסגרו. זאת בזמן שרשות החשמל הצהירה שהיחידות ימשיכו לפעול מעבר לשנת 2023.
גם במפרץ חיפה, איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה, שמאגד 12 רשויות באזור, פועל לאחרונה נמרצות בשטח ובבתי המשפט, כמו גם מול הממשלה ובתקשורת, כדי להבטיח את קידום ויישום החלטת הממשלה לסגירת התעשייה הפטרוכימית המזהמת באזור.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןבתוך סבך האינטרסים הפוליטיים והלאומיים שמלווים את פעילות משרדי הממשלה, איגודי הערים צריכים להיות הזרוע המקצועית המרכזית של הרשויות בישראל להתמודד מול התעשייה מחד ומול משרדי הממשלה מנגד. במשך שנים ארוכות איגודים אלה עסקו בעיקר בפעילות מנהלתית ופחות בפעילות של פיקוח ואכיפה. האם מסתמן סוף סוף שינוי, והאם הוא יכול להיעשות גם כשהמפעלים המפוקחים הם אלה שמממנים בסופו של דבר את רוב הפעילות של האיגוד וכאשר המשרד להגנת הסביבה הוא עדיין הגוף המפקח והאוכף המשמעותי בשטח? נדמה כי הדרך הנכונה ביותר לממש את התפקיד החשוב של איגודי הערים והיחידות הסביבתיות היא לתת להם יותר סמכויות של פיקוח ואכיפה ולייצר מנגנון אחר לניהול ולתקצוב של האיגודים, עם פחות תלות ישירה בראשי הרשויות ובתעשייה. האיגודים צריכים להיות גופים מקצועיים שאינם כבולים בכבלים פוליטיים וכלכליים. רק בדרך כזו ניתן יהיה לממש את ייעודם ולהבטיח בצורה הטובה ביותר את זכות הציבור לסביבה איכותית ובריאה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
