"בחינוך, לעולם יהיו אנשים שהם שם כי הם לא יכלו להיות בהיי-טק. לכן חשוב שאנחנו נהיה בכיתות, כדי שיהיה לילדים מודל לחיקוי ולמה לשאוף", אמר לאחרונה איש היי-טק אחד, חבר בקבוצה המתכננת תהליכי חינוך. הוא אמר זאת בהתייחס לתוכנית החדשה של משרד החינוך ומשרד החדשנות-המדע-והטכנולוגיה, לפיה "יכשירו ילדים כבר מגיל הגן למקצועות ההיי-טק". בהבל פה מזלזל אחד, נרמסה חשיבותם של המורים כולם, בוטל מעמדם, ולמעשה הועבר מסר שאת תכנון והובלת החינוך יש להפקיד בידיהם של אנשי היי-טק.
גילי כנראה כמעט כפול מגילו, מה שמקנה לי יותר זמן וניסיון בכמה מההיבטים שהוא מדבר עליהם. הנה כמה תובנות:
• היו ועדיין יש לי לא מעט מודלים לחיקוי. כולם אנשי רוח וחשיבה, עתירי הבנה תרבותית, פילוסופים-במידה, אנשי חזון. הם מגיעים מתחומי דעת ועשייה שונים ומגוונים.
• הניסיון שלי הוכיח שבכל תחום, כולל בהיי-טק ובחינוך עצמו, יש אנשים רבים שממש, אבל ממש, לא הייתי רוצה שהם יהיו המודל לחיקוי של ילדי או של ילדים כלשהם. גם לא הייתי רוצה שהמודל המוביל, ה"גביע הקדוש" הנכסף של ילדיי, יהיה האקזיט.
• כל אנשי ההיי-טק, ללא יוצא מהכלל, שאני מכירה (יש רבים כאלה) לא למדו בגן הילדים "את מקצועות ההיי-טק". רובם אפילו לא למדו זאת בתיכון. למרות זאת, הם "אנשי היי-טק" מעולים. מה שהם כן למדו, זה כיצד להפוך את הסקרנות הטבעית, החוקרת והיצירתית שלהם לכדי מחשבה ופעולה. הם גם למדו וממשיכים ללמוד לא מעט תחומים שאין להם, כביכול, שום קשר ל"מקצועות ההיי-טק", כמו מוזיקה, אמנות, היסטוריה, ספרות.
• איש עסקים אחד, העובד כבר כמה עשורים בהיי-טק, סיפר לי שהוא שם לב שהעובדים הטובים ביותר שלו נעלמים מדי פעם. מעקב קצר גילה שלפחות פעם ביום, הם עולים לגג ועוסקים בכל מה שאפשר ובתנאי שהוא שאינו קשור לעבודתם. פה ושם, יימצא מישהו מהם שיפתח ספר שירים או סיפורים ויקריא משהו לשאר, או יביא חליל מהבית, "שתהיה מוזיקה ברקע". לטענתו, אחד אפילו הביא פעם חצוצרה. מאז התגלית הזו, בכל ראיונות העבודה הוא מבקש מהמועמדים לספר לו על תחומי עניין ותחביבים נוספים שלהם. מבחינתו, זה גורם מכריע בקבלתם.
• הנקודה החשובה ביותר היא זו: חינוך הוא מקצוע רציני, העומד בזכות עצמו. "בעולם מתוקן, הטובים בינינו יהיו מורים. השאר ייאלצו להסתפק בפחות". אמירתו של אייקוקה משנות ה-80 עדיין תקפה. חינוך דורש הכשרה מקצועית מעמיקה ומשמעותית, ולא כל אחד – מוצלח במקצוע אחר ככל שיהיה - יכול לעסוק בו. לתשומת לב אותו "איש היי-טק", זו תפיסה הפוכה לגמרי מהתפיסה הזחוחה והמתנשאת שלעיל.
הפיכתם של נציגי היי-טק, ביוטק וכל "טק" אחר לשותפים מלאים בתהליכי תכנון חינוך, היא מיותרת, מקוממת ומזלזלת במקומו של החינוך בחברה כאחד. הוא נובע מהמסר, שמטרת החינוך היא הכשרה מקצועית, בבחינת "הבו לנו ידיים עובדות". זו ראייה צרה, מתנשאת ותעשייתית, הצועדת יד ביד עם חברה שמאדירה כסף, כבוד וכוח. האם באמת "כולנו רוצים להיות" חלק מחברה שזו מטרת החינוך שלה?
פרופ' חיים הררי אמר שבעוד רוב העולם חושש ממכונות שיחשבו כמו אנשים, הוא חושש מאנשים החושבים כמו מכונות. אם שיתוף הפעולה בין משרד החינוך לבין משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה או כל משרד אחר, יראה ב"הכשרת ילדי ישראל למקצועות ההיי-טק" את מטרתו המרכזית, החשש של הררי יתגשם הרבה לפני שנלמד אותם מספיק אנגלית כדי לומר AI.
ד"ר ליאת בן דוד, מנכ"לית מכון דוידסון – הזרוע החינוכית של מכון ויצמן
