אימפריית המאיה ידועה לכל, אולם מסתבר כי יש עוד מידע חדש על אודותיה שטרם נחשף. העיר העתיקה צ'יצ'ן איצה (Chichén Itzá), שממוקמת בלב חצי האי יוקטן שבמקסיקו, נחשבת לאחד מהאתרים הארכאולוגיים האייקוניים והחידתיים ביותר של יבשת אמריקה.
במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Nature, גילה צוות מחקר בינלאומי פרקטיקה פולחנית שנגדה את כל מה שהיה ידוע עד כה על אורח החיים הפולחני באחד האתרים החשובים והמיוחדים בתולדות המאיה, שהיווה מרכז פוליטי מאוכלס וחזק במאות שקדמו להגעתם של הכובשים מספרד.
מהמחקר עולה כי חלק גדול מהקורבנות היו ילדים זכרים, חרף האמונה הרווחת שהנשים היו אלו שהוקרבו לרוב. בשנת 1967 התגלה חלל תת-קרקעי (בור מים) ליד "הסנוטה הקדושה" - אתר חשוב בפולחן הדתי של המאיה - שהכיל את שרידיהם של יותר מ-100 ילדים צעירים. כדי להבין טוב יותר את אורח החיים הפולחני ואת ההקשר של הקרבת ילדים בצ'יצ'ן איצה, ערכו החוקרים ניתוח גנטי מעמיק ל-64 מהם. תיארוך השרידים חשף כי בור המים הזה, ששמו Chultún, נקשר כסמל לעולם הבא והיה בשימוש במשך יותר מ-500 שנה, מהמאה ה-7 עד המאה ה-12 לספירה.
העובדה כי מי שהוקרבו היו ילדים, הדהימה את החוקרים, כשלפחות רבע מהם היו קשורים קשר הדוק לאחד מהילדים האחרים שנקברו באותו מקום. בנוסף לכך, קרובי המשפחה הצעירים הללו צרכו מזון דומה, מה שרמז על קשר משפחתי. "מדובר על דפוסי תזונה דומים להפליא בקרב אנשים בעלי קשר משפחתי מדרגה ראשונה או שנייה", אומר ד"ר פאצ'י פרז-רמאליו, מהמוזיאון של האוניברסיטה הנורבגית למדעים וטכנולוגיה וממכון מקס פלאנק לגאואנתרופולוגיה, שנמנה על צוות המחקר.
3 צפייה בגלריה
"מתלה גולגולות" (Tzompantli) משוחזר, ששימש לתצוגה פומבית של גולגולות אנושיות של מי שהועלה כקורבן
(צילום: Johannes Krause)
3 צפייה בגלריה
אחד הפרטים על "מתלה גולגולות" (Tzompantli) משוחזר, ששימש לתצוגה פומבית של גולגולות אנושיות של מי שהועלה כקורבן
(צילום: Christina Warinner)
התדהמה התעצמה כשהחוקרים זיהו בין הילדים, את שרידיהם של שני זוגות תאומים זהים, מה שהוביל אותם להניח כי ילדים מאותה משפחה, נבחרו בזוגות לטקסים פולחניים שנערכו בצ'יצ'ן איצה. "הגילים (6-3 שנים) והתזונה של הילדים, הקשר הגנטי ההדוק ביניהם והעובדה שהם נקברו באותו מקום במשך יותר מ-500 שנה, מצביעים על בור המים כאתר קבורה לאחר ההקרבה של מי שנבחר באופן ספציפי מאוד", הסבירה אומרת ד"ר אואנה דל קסטיו-צ'אבס, מהמכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה של מקסיקו, שהייתה חלק מצוות המחקר.
תאומים תופסים מקום מיוחד בסיפורי המוצא ובחיי הרוח של המאיה העתיקה. קורבן תאומים הוא נושא מרכזי עבור ילידי המאיה, על אחת כמה וכמה בהתבסס על "פופול וו" (Popol Vuh) - "ספר המועצה" - ספר המגולל את סיפור בריאת המין האנושי והמיתולוגיה, ההיסטוריה והתרבות שנובעים ממנו, עבור בני הקיצ'ה (K'iche') - בני המאיה ברמה המרכזית של גואטמלה.
הספר מגולל את עלילותיהם של התאומים הונאהפו (Hunahpú) ושבאלאנקה (Xbalanqué), שמוקרבים בסופו של דבר בעקבות תבוסה במשחק הכדור העתיק טלאצ'טלי, אך גם מערימים במעשיהם על אדוני השיבלבה (Xibalba) - העולם התחתון של המוות והריקבון במיתולוגיה של המאיה.
משבר המים של בני המאיה (זווית)
מכיוון שחללים תת-קרקעיים נתפסו כדימוי לעולם הבא, קבורתם של תאומים וזוגות קרובים כפי שהתגלו בצ'יצ'ן איצה, קושרה לזוג התאומים מהספר הנודע. "מחקר זה משנה את כל מה שהיה ידוע עד כה על מין וגיל הקורבנות, תוך חשיפת הקשר בין הקרבה פולחנית לבין מחזורי המוות והלידה מחדש של האדם, אשר מתוארים בטקסטים מקודשים של המאיה", אומרת ד"ר כריסטינה וורינר, מאוניברסיטת הרווארד וממכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית, שהייתה חלק מצוות המחקר.
המידע הגנטי המפורט סיפק בנוסף תובנות על מידת ההשפעה הגנטית ארוכת הטווח של מגיפות מהתקופה הקולוניאלית על אוכלוסיות ילידים. במהלך המאה ה-16 במקסיקו, מלחמות, רעב ומגיפות גרמו לירידה באוכלוסייה של עד 90%, בעיקר נוכח ה"קוקוליצלי" (Cocoliztli), מגיפה בלשון האצטקים, שהכתה ב-1545 ונגרמה בגלל חיידקי סלמונלה אנטריקה (Salmonella enterica) מהזן פאראטייפי סי (Paratyphi C).
"שינויים גנטיים ספציפיים בגנים החיסוניים של מקסיקנים כיום, ממוצא ילידי ומעורב כאחד, הובילו לעמידות מוגברת לזיהום הקטלני", מסביר האימונוגנטיקאי ד"ר רודריגו בארקרה, ממכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית, שנמנה על צוות המחקר.
