כשטיילתי בדרום אפריקה התגוררתי זמן מה בבקתה קטנה, עם שירותים בחוץ. מכיוון שנחשים ארסיים נפוצים למדי במדינה זו, הזהירו אותי לרקוע ברגליי בחוזקה כשאני הולכת בלילה מהבקתה לשירותים. הנחשים, כך הוסבר לי, אמנם אינם שומעים, אך הם מרגישים את הרעידות באדמה. ומכיוון שאין להם עניין לבזבז את הארס היקר שלהם על בני אדם, הם מעדיפים לברוח ולהימנע מהמפגש.
האמונה כי נחשים אינם שומעים לא ייחודית למארחיי בדרום אפריקה. "היות ולנחשים אין אוזניים חיצוניות, אנשים לרוב חושבים שהם חרשים, ורק חשים את התנודות בקרקע, דרך גופם", אמרה כריסטינה זדנק (Zdenek), חוקרת נחשים מאוסטרליה. אלא שיותר ויותר מחקרים מראים שזה פשוט לא נכון. במחקר האחרון בנושא, שהתפרסם בפברואר השנה, זדנק ועמיתיה בחנו נחשים מ-19 מינים, והראו שהם בהחלט יכולים לשמוע גם קולות שאינם יוצרים כל תנודה באדמה.
לא רק דרך הקרקע
החוקרים שמו את הנחשים, זה אחר זה, במרכז חדר שצוייד ברמקולים, וגם במכשירים למדידת תנודות ברצפה. הם השמיעו להם שלושה צלילים: אחד בתדר של פחות מ-150 הרץ, שני בתדר שבין 150 ל-300 הרץ, והשלישי בין 300 ל-450 הרץ. כל השלושה הם קולות נמוכים למדי. לשם השוואה, בני אדם מסוגלים לשמוע צלילים בין 20 ל-20 אלף הרץ. החוקרים בדקו את התגובות של הנחשים לצלילים, והשוו אותן להתנהגותם כאשר שום צליל לא הושמע.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
החיידקים של הפרעות האכילה
כולרה בדרום אפריקה: מחלות ללא גבולות
העלים שיודעים לנוע
אחד הצלילים, הנמוך ביותר, יצר תנודות בקרקע, אך השניים האחרים עברו באוויר בלבד, ולא הרטיטו את הרצפה. "כך יכולנו לבחון את שני סוגי ה'שמיעה' – בעזרת מישוש, דרך הקשקשים על בטנם של הנחשים, ומהאוויר, דרך האוזן הפנימית שלהם", הסבירה זדנק.
הנחשים הגיבו בצורות שונות לצלילים שהושמעו להם. "רק פיתוני וומה (Aspidites ramsayi) נטו להתקרב לעבר הקול, בעוד טאיפנים (Oxyuranus), נחשים חומים (Pseudonaja) ובעיקר פתן המוות (Acanthophis) לרוב התרחקו ממנו", אמרה זדנק. פיתוני וומה גם היו אלו שהראו את הסקרנות הרבה ביותר כלפי הקולות, הרימו את ראשם גבוה ובחנו את הרמקולים.
ההבדלים בתגובות נובעים, כך סבורים החוקרים, מהבדלים באורחות החיים של נחשים ממינים שונים. "למשל, פיתוני וומה הם נחשים גדולים, פעילי לילה, שאין להם הרבה טורפים בהשוואה למינים הקטנים יותר וכנראה לא צריכים להיות זהירים כמותם, אז הם נטו להתקרב לעבר הקול", הסבירה זדנק. הפיתונים צדים את טרפם באופן פעיל, מתחקים אחריו ותוקפים, וייתכן שהם נמשכים לקולות כדי לברר אם מדובר בארוחה זמינה.
פתני המוות, לעומתם, צדים מהמארב, ומפתים את הטרף לבוא אליהם בעזרת "פיתיון" בקצה זנבם, אותו הם מנענעים כאילו היה תולעת. לכן, כתבה זדנק באתר The Conversation, "הגיוני שהם יברחו מהצלילים. בשביל לשרוד, הם צריכים להימנע מחולייתנים גדולים כמו קנגרו, וומבטים או בני אדם, שעלולים לדרוך עליהם".
המקרה של פתן המוות הוא דוגמה לתפיסה הנפוצה לגבי נחשים: שמו המקורי היה בעצם פתן חרש (Deaf adder). עם הזמן, ומשום שנחשים אלו אכן ארסיים, המילה האנגלית Deaf הפכה ל-Death, והנחשים זכו לשם מעורר האימה פתני מוות. עכשיו מתגלה שהשם המקורי שגוי גם הוא, שכן הם אינם חרשים (הם גם לא באמת פתנים, אלא שייכים למשפחה אחרת ורק דומים לפתן, אבל זה כבר סיפור אחר).
לשמוע בלי עור תוף
כיצד הנחשים שומעים? דרך האוזניים שלהם, אבל לא בדיוק בצורה שבה אנחנו עושים זאת. אין להם אפרכסות שבולטות מצדי הראש, אבל זה לא ייחודי להם – החידוש הזה קיים רק אצל יונקים. זוחלים ועופות רבים שומעים מצוין בלעדיו. לנחשים, עם זאת, אין גם את מה שמכונה האוזן האמצעית, כולל עור התוף. יש להם עצמות שמקבילות לעצם הארכוף אצלנו, ומחוברות לעצם הלסת. ככל הנראה, תנודות האוויר מועברות דרך העצמות הללו לאוזן הפנימית. זוהי שיטה הרבה פחות יעילה, אבל כפי שמראה המחקר החדש, היא מספיקה בשביל לאפשר להם לשמוע ולהגיב לקולות, לפחות כשהם נמוכים מספיק.
"אנחנו יודעים מעט מאוד על איך מינים שונים של נחשים מנווטים ופועלים בסיטואציות ובתנאי שטח שונים ברחבי העולם", סיכמה זדנק. "אבל המחקר שלנו מראה שקול עשוי להיות חלק חשוב מהרפרטואר החושי שלהם".
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
