המדינות הסקנדינביות מהוות לא פעם את חוד החנית בכל מה שקשור לאנרגיה מתחדשת ולהתפתחות טכנולוגית ליצירת סביבה נקייה יותר. כעת, ייתכן כי צעד שאפתני בעיר הבירה השבדית שטוקהולם, היה פזיז למדי ונטול שיקולים מושכלים. "לשטוקהולם יש מדיניות אקלים מאוד שאפתנית, אולם העובדה שלא התקיים דיון ביקורתי בדבר הטכנולוגיה החדשה של תחנת חום וכוח משולבת, מהווה בעיה רצינית בכל הנוגע ללכידת פחמן דו-חמצני", טוען אלכסנדר אולסון מאוניברסיטת לינשפינג.
חברת האנרגיה Stockholm Exergi משקיעה בטכנולוגיה ללכידת פחמן דו-חמצני מתחנת החום והכוח המשולבת Värtaverket. באמצעות קוגנרציה (ייצור משולב של חשמל וחום) זו, קיים פוטנציאל של 800 אלף טונות של פחמן דו-חמצי, אשר ניתן יהיה להסיר בשנה.
תחנת החום והכוח מופעלת על ידי דלק ביולוגי, כשהתוצאה הסופית תהיה שהפליטות נטו של שטוקהולם יהיו אפסיות או אפילו שליליות. יחד עם זאת, קיימת אי ודאות רבה בטכנולוגיה זו, שכן אולסון ועמיתיו למחקר מאוניברסיטת לינשפינג, ראיינו 13 פוליטיקאים ועובדי ציבור בשטוקהולם כדי לשמוע את הנימוקים שלהם לגבי ההזדמנויות והסיכונים שכרוכים בה.
בנוסף, ניתחו החוקרים דיונים שהתקיימו במועצת העיר מ-2015 עד 2023, כשאת כל מסקנותיהם שטחו במחקר שפורסם בכתב העת Energy Research & Social Science. החוקרים לא זיהו - בראיונות או בתמלול הדיונים - נימוק רציני אחד שנוגע לעמידה ביעדי האקלים, המבוססים במידה רבה על פליטות שליליות משמעותיות בתחנה Värtaverket, אך כן זיהו את היעדרה של תוכנית חלופית.
"זה אומר שיעדי האקלים של שטוקהולם תלויים לחלוטין במתקן הזה וביכולת לאחסן פחמן דו-חמצני, ללא תוכנית חלופית למקרה שזה לא יצליח. על כן, מדובר בהימור גדול ומסוכן למדי במונחים פיננסיים", מסביר אולסון.
לדברי החוקרים, מקבלי ההחלטות המקומיים חשים שחלק ניכר ממדיניות האקלים והפליטות הם מעבר למידת השפעתם. הדבר בא בסתירה עם כך שהמחשבה על היכולת לגרום לכמויות גדולות של פחמן דו-חמצני להיעלם דרך ההחלטות שלהם, מהווה בעיניהם הזדמנות מפתה להיות בחזית הטכנולוגיה ולהוות מודל לחיקוי עבור ערים אחרות.
על כן, ייתכן כי בשטוקהולם בחרו להתעלם מהסיכוי המסוים שהטכנולוגיה לא תעבוד כמתוכנן או שהיישום שלה עלול להתעכב. בהתחשב בכך שלא הוצעו פתרונות חלופיים לאופן ההובלה והסילוק של הפחמן הדו-חמצני, או סופקו תשובות בדבר טיפול בכמויות גדולות מגז החממה הנפוץ, הרי שמדובר בנורה אדומה.
בנוסף, ישנם סיכונים סביבתיים רבים הקשורים לאחסון הביניים המתוכנן של פחמן דו-חמצני בנמל Värtahamnen בעיר הבירה - סיכונים אשר כמעט שלא מוזכרים בריאיונות או בדיוני מועצת העיר. אם לא די בכך, הרי שלאור ההבטחה שמציעה הטכנולוגיה החדשה, צעדים אלטרנטיביים עלולים לקבל חשיבות פחותה בעיני מקבלי ההחלטות. בהקשר זה, מציינים החוקרים את הפיחות שחל במעמדה של היוזמה הקודמת בשטוקהולם להשתמש בביו-פחם (Biochar) - פחם שמיוצר במיוחד כתוסף לשיפור פוריות אדמה וגם כשיטה מעשית להפחית גזי חממה ואת התחממות כדור הארץ - לאחסון פחמן דו-חמצני.
קיים גם סיכון שהדיון על אילו פליטות ניתן יהיה להשפיע באופן מקומי יישכח. לדוגמה, שטוקהולם רוצה להקים מפעל חדש לשריפת פסולת, מה שעתיד להוביל לעלייה בפליטות פחמן דו-חמצני. למרות זאת, זה לא מהווה בעיה בעיני הפוליטיקאים ועובדי הציבור שרואיינו, מה שעשוי לנבוע מהתקוות הרבות שהם תולים בתחנת Värtaverket.
לכן, מציעים החוקרים להגדיר יעדים נפרדים, לכמות פחמן דו-חמצני שניתן ללכוד ולמידת הפחתת הפליטות משריפת פסולת ותנועת כלי תחבורה. בנוסף, יש לבצע לדבריהם ניתוח סיכונים שיבחן את הסבירות של אי הצלחה אפשרית, ובכך יסייע במתן שיטות חלופיות. "אנחנו לא חושבים שניתן להשתפר ללא ביקורת, שכן יש לה חלק חשוב בתהליך דמוקרטי, במטרה שההחלטות שמתקבלות יהיו טובות לרווחת הכלל", אומר אולסון.
