(צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע )

בחודש פברואר, רוב השועלות כבר בהיריון והתיאבון שלהן גובר. כדי שההיריון יצליח הן צריכות לצוד הרבה, לעיתים גם ביום. עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, זכה לתעד בשבוע שעבר אירוע מיוחד, שבו שועלה משחקת ולסוף צדה חדף.
בלבן סיפר: "הנקבה שבתיעוד המיוחד נצפתה באזור בית ג'ימאל, ליד בית שמש. היא ירדה מולנו בכביש ופתאום פנתה שמאלה לכרם זיתים יפייפה. יחד איתי היו צוות יחידת סקרי הטבע העירוניים בחברה להגנת הטבע וצפינו בה מקפיצה טרף קטן. היה קשה לראות במה מדובר, שלפתי את המצלמה והתחלתי לצלם. עקבנו אחריה כמה דקות. לאחר שעברתי על הצילומים, הבנתי שמדובר בחדף קטן. בסוף המשחק היא קברה את הטרף שלה והמשיכה לדרכה, מבלי לאכול אותו. ייתכן וריח חזק שהחדף מפריש בעת מצוקה השבית את התיאבון של השועלה, אולי הקבורה והיישון הופכים אותו יותר אכיל. זוהי תצפית מיוחדת, נדירה ומרגשת, שמח שהייתי במקום הנכון ובזמן הנכון".
3 צפייה בגלריה
שועלה צדה חדף
שועלה צדה חדף
(צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע )
החדף הוא יונק זעיר שניזון באמצעות שיניו החדות מחרקים קטנים. הפעם, איתרע מזלו והוא נתקל בטורף גדול בהרבה ממנו. אפו של החדף מחודד, ומכאן שמו - חַד + אַף. בשל היותו יונק קטן מאוד, חילוף החומרים בגופו הינו מהיר מאוד, לכן קשה לו לאזן את חום גופו ועל כן עליו לצרוך ביממה כמות מזון עצומה ביחס לגודלו.
את רוב חייהם מבלים החדפים במחילות תת קרקעיות וגם בעת שיחור מזון הם נותרים במפלס התחתון של הצמחייה. בישראל חיים ארבעה מיני חדפים - חדף קטן, חדף לבן שיניים, חדף זעיר וחדף רמון, שהתגלה לראשונה ב-1996 במכתש רמון, והתברר כי הוא מין אנדמי לישראל (מין החי רק בישראל, נ"פ). החדפים לרוב חיים שנה אחת בלבד, ואף פחות מכך, אך הם מפצים על כך בקצב רבייה גבוה - הם מגיעים לבגרות מינית בגיל שמונה שבועות ומסוגלים להעמיד מספר גדול של צאצאים בשנה הראשונה לחייהם.
3 צפייה בגלריה
שועלה צדה חדף
שועלה צדה חדף
שועלה צדה חדף
(צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע )
3 צפייה בגלריה
שועלה צדה חדף
שועלה צדה חדף
(צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע )
בחברה להגנת הטבע מוסיפים כי החדף מועיל לאדם בכך שהוא ניזון ממזיקי חקלאות ובדומה לעטלפי החרקים, לחדפים חשיבות רבה בבקרה על אוכלוסיות חרקים מזיקים במערכות חקלאיות מגוונות, הכוללים מטעים ושדות גידולים שונים. זאת בשל העובדה שהחדפים ניזונים ממספר רב של פרוקי רגליים ושחדף אחד מסוגל לאכול ביממה כמות ששווה למשקל גופו. לכן, הם נחשבים כמדבירים ביולוגיים בשדות חקלאיים.