מחר (יום א') תדון ועדת השרים לחקיקה בהצעת חוק האקלים. זה אכן צעד בכיוון הנכון. אולם כשיורדים לפרטים ומודדים, רואים שמדובר בצליעה יותר מאשר בפסיעה משמעותית קדימה. כיושב ראש ועדת משנה לסביבה, אקלים ובריאות בכנסת הקודמת, קיימנו דיונים בהצעה דומה של ממשלת השינוי - הצעה שעברה קריאה ראשונה רגע לפני פיזור הכנסת. הצעת החוק הממשלתית החדשה סובלת מן אותם פגמים חמורים: היעדר שאפתנות, התחמקות ונוסח המאפשר המשך מדיניות אקלימית כושלת.
בימים אלה אני מסיים ללמד קורס במדיניות אקלימית באוניברסיטת סטנפורד כפרופ׳ אורח לקיימות. עבדתי קשה בהכנת ההרצאות, שכן בזמן שכיהנתי כחבר כנסת, העולם התקדם מאוד במדיניות אקלימית. הרי מי שמוכן לעצור לרגע ולקרוא נתונים מודאג.
היום אפוא כ-60 מדינות מטילות מס פחמן מסוגים שונים על מוצרים ותהליכים (ניו זילנד, אפילו מתכננת מס על פליטות מיליוני הכבשים שלה!). 80 אחוז מכלי הרכב שנמכרו בנורבגיה אשתקד - הם חשמליים. 46% מן החשמל שזרם בגרמניה בשנת 2022 הופק ממקורות מתחדשים. ארצות הברית מתקצבת 369 מיליארד דולר לסבסוד תשתיות חדשות דלות פחמן.
יעדי הפחתת פליטות גזי חממה שאומצו על ידי רוב המדינות הנאורות הם משמעותיים מאד, והם נועדו ליישום כבר בשנים הקרובות. חוק האקלים של דנמרק משנת 2020 קובע כי עד שנת 2030, תהיה הפחתה של 70 אחוז בפליטות גזי חממה. היא כבר די קרובה להשגתה. גרמניה מתחייבת להפחית פליטות ב-65% עד שנת 2030 וב-88% עד 2040. שבדיה 63% וניו זילנד: 50 אחוז. לפי הצעת החוק הממשלתית ישראל החליטה שלא להצטרף לרשימה המכובדת של מדינות אשר החליטו שהן מוכנות להתאמץ כדי להציל את האנושות.
אגב, 50 אחוז הפחתת בפליטות גזי חממה, זה דווקא אותו ההיקף שמופיע בהסכם הקואליציוני - על פי דרישה של מפלגת יהדות התורה. חבל שאותה המפלגה, שידעה היטב כיצד לדרוש יישום ביטול המס על כלים פעמיים, לא ראתה לנכון ליישם את ההסכם שעליו חתם עם הליכוד בעניין יעדי הפחתה. לפיכך התסריט החיובי ביותר שהחוק המוצע מציב לנו היום הוא צמצום של 30% בלבד עד 2030, ממש בתחתית של ה-OECD.
עוד יותר מזה, לפי הצעת החוק, אם ישראל תתקשה להשיג את היעדים, לא נורא. החקיקה מאפשרת לממשלה לשנות בצו את שנת הבסיס להפחתה מבלי תיקון חקיקה: כלומר שאפשר יהיה להמשיך לתחמן באופן חוקי ולא לצמצם.
יצוין שמדינת ישראל היא חברה באמנת האקלים - ונציגיה ערים היטב לכך שהציפייה החד משמעית שהוצגה לחברי האמנה בכנס האקלים האחרון בשארם א-שייח בסתיו 2022, היא שמדינות מפותחות, כמו מדינת ישראל, חייבות בהפחתה של לפחות 43% עד שנת 2030.
כנראה שהאוצר התעקש על 30% צמצום בלבד, והמשרד להגנת הסביבה נכנע. אנו אמורים להגיע ליעדים אלה ״באמצעות תוכניות משרדיות״ להפחתת פליטות גזי חממה. רק מה: נוסח החוק משאיר את הכנתן כדבר וולונטרי: ירצה שר להשתלב במאמץ להתמודד עם משבר האקלים, יכין. לא בראש שלו - לא יכין. מי שמתעקש להיות הכוריאוגרף של המאמץ האקלימי הלאומי היא השרה להגנת הסביבה. דא עקא, ראינו כבר בעבר שרים להגנת הסביבה רבים וטובים מנסים להשפיע על עמיתיהם כדי שיהיו שותפים במאבקים סביבתיים שונים, אך עם הצלחה חלקית ביותר. ממה שראינו בחצי שנה אחרונה, אין סיבה להאמין שהפעם זה יהיה אחרת.
האמת היא שגם עם חוק אקלים גרוע, מדינת ישראל יכולה לעשות הרבה להפחית פליטות ולהתיישר עם שאר מדינות העולם. מה מפריע לישראל לערוך מבצע נמרץ לקידום פאנלים סולאריים על הגגות או אך לחייב את התקנתם בבניינים ובחניונים חדשים כמו שהתחילו לאחרונה לעשות בגרמניה? הרי לפני 50 שנה בדיוק, ממשלה אמיצה יותר קבעה חובה דומה להתקין דודי שמש. אז למה לא לאמץ תכנית חירום להתייעלות אנרגטית של מבנים? או טיפול בבעיות היסוד של התחבורה הציבורית או הפחתת השימוש ברכב פרטי לנסיעות לעבודה?
עיקר הבעיה עם הממשלה הנוכחית הוא שסדרי העדיפויות שלה - הם אחרים לגמרי. עד כה, בעיקר ראינו ממשלה המזלזלת בסביבה ובמאמץ הגלובלי להפחית גזי חממה. מדינה חפצת יציבות אקלימית איננה מאשרת הקמתן של תחנות כוח גזיות חדשות. היא גם לא מעלה מיסים על כלי רכב חשמליים ומעכבת את הקמת המטרו ותחבורה מסילתית חיונית. היא בוודאי לא מבטלת מיסים על פעולות המשחררות פחמן או מסירה מס על כלים חד פעמיים בזמן שמדינות רבות בעולם: מקניה ורואנדה ועד אנגליה, מתחילות לאסור כליל על השימוש בהם ובשקיות פלסטיק.
ממשלת ישראל כנראה לא הפנימה את המציאות החדשה: הנה רק בחודש העבר, אירופה אשררה באופן פורמלי את ״מס הגבולות״ (ה-Border Adjustment Tax). מדובר במס שגובה תוספת למוצרים המיובאים ממדינות שאינן מחייבות תמחור טביעת הרגל הפחמנית של התעשיה. תקופת המעבר הראשונה של מס הגבולות מתחילה ב-1 באוקטובר, 2023 וכבר בסוף ינואר, יבואנים חייבים לדווח. התחמנות הישראלית, בסוף, עלולה לעלות לתאגידים ישראלים ולמשק כולו ביוקר. בסופו של דבר, העולם לא יישאר פראייר לאורך זמן מול מדינה שמתעקשת להוציא הכרזות על מחויבות אקלימית... ולעשות בדיוק את ההפך.
האמת היא, שבזמן שישראל מתחמקת, משבר האקלים לא נח: בימים האחרונים נסגרו שדות התעופה בניו יורק עקב הזיהום שיוצרות שריפות חסרות תקדים בקנדה – שריפות הקשורות לטמפרטורות החריגות שם. במערב ארה״ב: הצפות ופינוי תושבים. ובארץ, מחכים לשרב הבא ולשבירת שיא טמפרטורה מפוקפק חדש. כבר כמה שנים שמבקר המדינה עוקב אחרי הביצועים של מדינת ישראל בתחום האקלים. השבוע הגדיר את ההתקדמות של ישראל בטיפול במשבר האקלים: כ-״שלילית עד אפס״.
התחממות כדור הארץ משפיעה על כולם - ללא הבדל דת, לאום או תפיסת עולם פוליטית. למרות ההבדלים, כל ישראלית וישראלי רוצה להשאיר פלנטה לילדיו במצב טוב יותר מאשר קיבלה אותה. הצעת חוק האקלים האנמית של הממשלה לא תורמת לשאיפה משותפת זו. אבל יש עוד זמן לשפר אותה.
פרופ׳ אלון טל, החוג למדיניות ציבורית באונ׳ תל-אביב, היה יו״ר ועדת המשנה לסביבה, אקלים ובריאות בכנסת ה-24.
