זרזירי ארבה באגמון החולה
(עינבר שלומית רובין, קק"ל)
בימים האחרונים נמצאת באגמון החולה-קק"ל להקה המונה כמה עשרות זרזירי ארבה, מין נודד שהגעתו לישראל היא די נדירה. הזרזירים נודדים עכשיו אל אזורי הקינון שלהם, ובאגמון הם נהנים בעיקר מפירות תותי העץ ומחרקים.
לפי אתר הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, זרזיר הארבה הוא יפה מראה ובעל תיאבון גדול לחרקים עסיסיים כמו חגבים, חרגולים, חיפושיות וארבה כמובן.
לבושו של הזכר הבוגר הוא ורוד. הראש, הכנפיים והזנב שחורים ובעלי ברק מתכתי וציצית שחורה וארוכה תלויה על העורף. הנקבה דהויה יותר, הציצית קצרה ולגב גוון חום. במקרה של פרטים מתבגרים הצבע הוורוד "מלוכלך" בחום ואפור והחלקים השחורים חסרי ברק. לזרזירי ארבה צעירים לבוש חום בהיר, כנפיים כהות ועל-שת בהיר. המקור צהבהב. אורך גופם הוא 19 - 23 ס"מ, מוטת כנפיים: 37 - 41 ס"מ והמשקל הוא בין 52 - 74 גרם.
תפוצתו של זרזיר הארבה נרחבת - מטורקיה וערבות אוקראינה מזרחה למרכז אסיה, עד לצומת הגבולות של סין, מונגוליה, קזחסטן ורוסיה. גם מצדו המערבי של הים השחור - ברומניה, מולדובה, בולגריה ויוון.
מועד הקינון, הצלחתו ומיקום אתרי הקינון תלויים בהתפרצויות החגבים. בכל מספר שנים אוכלוסיית זרזירי הארבה גדלה מאוד - אז נרשמים קינונים גם במרכז אירופה, הבלקן ומערבה עד לספרד. בחורף כל האוכלוסייה נודדת להודו, סרי לנקה ולעתים אל מזרח עומאן.
בישראל, זרזיר הארבה הוא כאמור חולף נדיר בכל הארץ. כשהוא מגיע – ניתן לראות אותו לרוב בין עצי התות באגם ירוחם. בעבר הוא קינן בצפון הארץ.
"זו תמיד התרגשות גדולה לארח מינים נדירים באגמון", אמרה עינבר שלומית רובין, מנהלת השטח באגמון החולה-קק"ל. לדבריה, "הימצאותם מחזקת את ידינו להמשיך ולהשקיע ביצירת בתי גידול מגוונים כדי לאפשר למגוון מינים גדול יותר את התנאים הטובים ביותר להישרדות".
שלומית רובין הוסיפה כי "אגמון החולה מהווה בית גידול ייחודי, בעל חשיבות קריטית למגוון בעלי חיים. לציפורים הנודדות הוא מהווה תחנת עצירה קריטית הן מבחינת עושר המזון שהוא מציע למגוון המינים והן מבחינת מקלט בטוח (safe haven) לציפורים במהלך מסען הארוך ורצוף הסכנות".
