שחיקת קרקע שנובעת מזרימת רשת נהרות, במרחק של כ-75 ק"מ מהר האוורסט, גורמת לא רק לשחיקת סלעים ואדמה, אלא גם לתהליך שתורם להר הגבוה בעולם לגבוה בשיעור של כ-2 מ"מ בשנה. במהלך 89 אלף השנים האחרונות גבה ההר בין 15 ל-50 מטרים. הר האוורסט מתנשא כעת לגובה של 8,849 מטרים.
האוורסט הוא ההר הגבוה ביותר מבין כל הרי העולם, שמתנשא בחלקו המזרחי של רכס הרי ההימלאיה, כשההפרש מפסגת ההר השני בגובהו בעולם - הר K2 שברכס קארקוראם, על גבול סין וצפון פקיסטן - עומד על כ-250 מטרים.
ניתן להסביר חלק ניכר מאנומליה זו על ידי כוח מרומם הנגרם על ידי לחץ מתחת לקרום כדור הארץ, זאת לאור השחיקה שגורם נהר סמוך. זהו אפקט הקרוי "ריבאונד איזוסטטי", שבו מקטע מקרום כדור הארץ, שמאבד מסה, עולה כלפי מעלה מכיוון שהלחץ האינטנסיבי של הנוזל שזורם תחתיו הופך גדול מכוח הכבידה שפועל מעליו כלפי מטה (בדומה למה שקורה כאשר קרחונים נמסים), זאת לאור אובדן המסה שנוצר כתוצאה מהשחיקה של כמות גדולה של סלעים ואדמה.
מדובר בתהליך הדרגתי, בדרך כלל רק כמה מילימטרים בשנה, אבל לאורך זמן במונחלים גאולוגיים ישנה השפעה ניכרת על פני השטח של כדור הארץ.
במחקר, שפורסם בכתב העת Nature Geoscience, גילה צוות מחקר בהובלת חוקרים מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון, כי תהליך זה הוביל לכך שהר האוורסט גבה בכ-15 עד 50 מטרים במהלך 89 אלף השנים האחרונות, מאז התמזג נהר ארון (Arun) הסמוך, שזורם ממזרח להר האוורסט, עם רשת הנהרות קוסי (Kosi) הסמוכה - תהליך שנמשך מזה אלפי שנים, שבו נשטפו מיליארדי טונות של אדמה ומשקעים.
"הר האוורסט הוא הר מדהים של מיתוסים ואגדות והוא עדיין צומח ומתפתח. המחקר שלנו מראה שככל שמערכת הנהרות הסמוכה שוחקת את הקרקע יותר ויותר, כך אובדן החומר בדמות סלעים ואדמה גורם להר לגבוה יותר כלפי מעלה", אומר אדם סמית' מהמחלקה למדעי כדור הארץ בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.
למעשה, ההתרוממות שנובעת מעומק כדור הארץ, איננה מוגבלת ומשפיעה רק על הר האוורסט, אלא גם על פסגות שכנות כולל להוטסה ומקאלו (Makalu), ההר הרביעי והחמישי בגובהו בעולם (בהתאמה), כשהאחרון ממוקם כ-22 ק"מ ממזרח להר האוורסט.
הריבאונד האיזוסטטי מוביל לפסגות ההרים הללו לגבוה מעולה עוד יותר, בקצב דומה לזה של פסגת האוורסט, אם כי פסגת מקאלו, שהיא הקרובה ביותר לנהר ארון, עתידה לחוות קצב מהיר מעט גבוה יותר כלפי מעלה. "פסגת הר האוורסט והפסגות השכנות לו עולות ומתפתחות מעלה מכיוון שהריבאונד האיזוסטטי תורם לקצב צמיחה מהיר יותר ביחס לקצב שחיקתן. ניתן לעקוב אחרי קצב הצמיחה – כ-2 מ"מ בשנה - באמצעות מכשירי GPS, כאשר הודות לממצאי המחקר יש לנו הבנה טובה יותר מה מניע תהליך זה", מסביר ד"ר מתיו פוקס מהמחלקה למדעי כדור הארץ בקולג' האוניברסיטאי של לונדון.
"הגובה המשתנה של הר האוורסט מדגיש את האופי הדינמי של פני כדור הארץ. האינטראקציה בין השחיקה של נהר ארון והלחץ כלפי מעלה של מעטפת כדור הארץ דוחפים את הר האוורסט לגובה רב יותר ביחס לגובהו במקרה ולא היו פועלים הכוחות הללו", מוסיף ד"ר שו האן מאוניברסיטת סין למדעי כדור הארץ, שהיה ממובילי צוות המחקר.
