בכל שתי דקות, בכל רחבי העולם, אנחנו צורכים נפט גולמי בכמות של בריכה אולימפית מלאה. תחשבו על זה, בריכה אולימפית מלאה - שמתרוקנת במהירות עצומה - עבור שימוש באחד מהחומרים המזהמים והבעייתים ביותר בעולם.
כיום, רבים מאיתנו כבר יודעים: תעשיית הנפט היא הרסנית - מהפקתו, לשריפתו, דרך זיהומים שהוא יוצר - החומר הזה גורם לבעיות רבות והשימוש בו אף מחריף את משבר האקלים.
ובימים אלה, היבט נוסף ובעייתי של התעשייה הזאת עולה שוב לכותרות בישראל: על אף התנגדויות של מומחים ותושבים בשל הסכנות הסביבתיות שבמהלך זה, משרד ראש הממשלה בוחן את הרחבת שינוע הנפט של חברת קצא״א - צינורות שמחברים את מתקני החברה באילת ובאשקלון, כגשר נפט יבשתי בין המפרץ הפרסי, סין והמזרח הרחוק, לשווקים שבמערב.
בתגובה, היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית ועמותת "אקואושן" יזמו הקמת רשת ארצית של מתנדבי חירום, שמטרתה לסייע לעיריות ולמועצות החופיות להגביר את מוכנות הרשויות לזיהום חופיהן בנפט. אבל איפה הגיבוי הממשלתי?
מי אתה, נפט?
כדי להבין את מערכת היחסים הבעייתית - ישראל-נפט - יש להכיר את אותו משאב נחשק, "הזהב השחור" - הלא הוא הנפט הגולמי: החומר היקר הזה מהווה מקור להפקת תוצרי דלק כמו בנזין, דיזל, גז פחמימני מעובה (גפ"מ) ודלק סילוני, ובמקביל - הוא גם החומר שממנו מייצרים מוצרי פלסטיק, ניילון וקלקר, בדים סינתטיים, תרופות, מוצרים קוסמטיים, צבעים ודבקים, אספלט לסלילת כבישים ואפילו סוכריות ומסטיקים; כך יוצא שחוץ מדלקים שונים, מעל ל-6,000 פריטים יום-יומיים מיוצרים אף הם מנפט גולמי.
אז מהאספלט שעליו אנחנו דורכים ועד למסטיקים שאנחנו לועסים - נראה שהנפט נמצא בכל מקום. אבל גם אם כך נראה, חשוב לזכור שמדובר במשאב מוגבל: מקורו של הנפט הוא בשרידי יצורים שמתו, כוסו בשכבות קרקע וסלע, ובמשך מאות מיליוני שנים - תחת חום, לחץ רב ותהליכים כימיים מורכבים - הפכו לנפט גולמי ולגז; לדעת מומחים, עתודות הנפט הידועות כיום יספיקו לכ-40 השנים הקרובות ולא יותר.
כדי לזכות באותו משאב יקר ערך - מדינות מוכנות לצאת למלחמות, וגם ארגוני טרור עובדים קשה עבורו: הנפט נחשב לחומר שארגונים אלה "בונים" עליו עבור הכנסותיהם.
ואלה אפילו לא הבעיות העיקריות שהנפט יוצר. התעשייה הזאת מזהמת ומזיקה לסביבה מאוד: החיפוש אחריו, הוצאתו מבטן האדמה על ידי קידוח ושינועו של הנפט - כל אלה גורמים לפגיעה בסביבה ובדייריה; שריפתו של הנפט משחררת לאוויר חומרים רעילים ומסרטנים ופולטת גזי חממה שתורמים להחרפת משבר האקלים; תוצרי הנפט, כמו קלקר ופלסטיק - עתידים להישאר כאן ולזהם את סביבתנו לעוד מיליוני שנים ואירועי זיהום שנובעים מדליפה של נפט, ביבשה ובים - גורמים, בין היתר, להרס בתי גידול, להרעלת מקורות מזון, להרעלה ולהכתמה פיזית של בעלי חיים באופן שמונע מהם לנשום, לנוע, לעכל מזון ולווסת את חום גופם.
גם מבחינה כלכלית, נזקי הנפט עולים לנו המון: עלויות הטיפול והשיקום באירועי דליפה גדולים נוסקות למאות מיליוני דולרים – והלוואי שהיה מדובר באירועים נדירים. בפועל, הסטטיסטיקה העולמית מצביעה על ממוצע של 6 תאונות דליפת נפט בקנה מידה גדול (מעל ל-7 טון) בשנה, ואשתקד מצבנו בגזרה זאת היה חמור אף יותר מהסטטיסטיקות: ב-2022, 3 מתוך אירועים אלה גרמו לדליפה של מעל ל-700 טון נפט גולמי כל אחת; המשמעותית מתוכן הייתה דליפה מצינור נפט.
נפט וישראל: הילכו שנים יחדיו
אז איך מדינתנו הקטנה נערכת לאירועי דליפה עתידיים? חוק התלמ"ת, שאמור היה להסדיר את המוכנות הלאומית להתמודדות עם אירועים מעין אלה – מתעכב מעל לעשור.
במקביל לעיכוב בחקיקה - ולמרבה האימה - במקום שהמדינה תקדם פעולות לצמצום הסיכון שנובע מדליפות נפט, מספר המכליות שמגיעות לאילת זינק בחדות בשנתיים האחרונות; זאת, כתוצאה מהסכם חשאי, ללא כל שקיפות ציבורית, שעליו חתמה חברת קצא"א עם חברת Med-Red Land Bridge (שנמצאת בבעלות אנשי עסקים באיחוד האמירויות ובישראל). כאמור, על אף הסיכונים, קצא"א לוחצת להגדיל אף יותר את כמות הנפט שמכליות יוכלו לשנע דרך מסוף החברה באילת ודיון בנושא צפוי להתקיים במשרד ראש הממשלה בקרוב.
המצב הזה הוא בעייתי מאוד: עלייה דרמטית בכמות הנפט שמשונעת דרך מפרץ אילת מעלה עשרות מונים את הסיכון לתאונות דליפה ולפגיעה בערכי הטבע והתיירות בעיר. על כן, הדרג המקצועי במשרד להגנת הסביבה, וכן שורה ארוכה של מדענים ומדעניות, ארגוני סביבה ותושבים באילת ובאשקלון מתנגדים בתוקף למהלך, וחוות דעת מקצועיות מטעם המכון למחקרי ביטחון לאומי, דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת ואיגוד רופאי בריאות הציבור - הביעו התנגדות חריפה להסכם והתריעו על שורה ארוכה של סיכונים שנובעים מהרחבת פעילות החברה.
זה לא זהב, זה רק שחור
בנוסף, בימים אלו חודשה פעילות מטה המאבק של ארגוני הסביבה ובריאות הציבור יחד עם הרשויות המקומיות באילת ובאשקלון נגד הגדלת שינוע הנפט של קצא״א והפיכת ערים אלה לערי נפט.
לאור החשש מפני אירועי דליפת נפט בקנה מידה לאומי וההבנה שיש להיערך לכך מבעוד מועד, ולמרות חוסר משווע בתקציב ובתקני כוח אדם – היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה ועמותת "אקואושן" יזמו הקמת רשת ארצית של מתנדבי חירום, שמטרתה לסייע לעיריות ולמועצות החופיות להגביר את מוכנות הרשויות לזיהום חופיהן בנפט: המתנדבים משתתפים בהכשרות מקצועיות במגוון היבטים של התמודדות וטיפול באירועי זיהום ים וחופים בנפט וגם לוקחים חלק בתרגילים מקומיים וארציים שמדמים תרחישי זיהום.
בנוסף למהלכים מעין אלה, יש לדאוג לפתרונות עומק בנושא: לתעשיית הנפט חלק גדול במשבר האקלים העולמי - שהעלה לשיח הציבורי את הצורך במציאת חלופות של מקורות אנרגיה מתחדשים; זאת אומרת, יותר אנרגיה מתחדשת - פחות נפט. עם זאת, בישראל אין כיום תוכנית אסטרטגית לקידום אנרגיות מתחדשות, למרות שהדרישה לכך נקבעה כבר ב-2017. זאת ועוד, במהלך השנים שחלפו, יעדי ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת נקבעו בכמה החלטות ממשלה אולם יעדים אלו מעולם לא הושגו – ואף לא בקירוב.
אם כך, איום זיהומי הנפט עדיין מרחף מעל הים בישראל - והוא רק הולך ומחריף. וכשאין גיבוי ממשלתי הולם לסיכון הרסני בקנה מידה כה רחב, עלינו לפעול בעצמנו: לחתום על עצומות, להתנדב לשמירה על הים שלנו (ועל עצמנו), וכמובן - להפחית את השימוש בנפט ומוצריו, כמו כלים חד-פעמיים מפלסטיק ושקיות ניילון.
ד"ר מיכל שטרן היא מנהלת הרשת הארצית של מתנדבי חירום ים בעמותת "אקואושן", שפועלת לקידום שמירת הסביבה הימית והחופית בישראל.
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: בהמשך להחלטת הממשלה הקודמת, הנושא נבחן בדיונים מקצועיים בין משרדי הממשלה השונים, בהם משרד רה"מ, המל"ל, משרד האוצר, האנרגיה והגנת הסביבה. מנכ"ל משרד רה"מ מוביל את עבודת הצוות ובסיום הליך עבודת המטה יוצגו המסקנות למקבלי ההחלטות. לנושא הביטחון האנרגטי ורציפות אספקת החשמל למדינה ישנה חשיבות אסטרטגית והיבטים מדיניים, תוך שמירה על הסביבה. עוד יצויין כי המשרד להגנת הסביבה ערוך לתרחישי זיהום ים וכך גם חברת קצא״א המחזיקה את הידע והאמצעים הנדרשים, לרבות חוסם ימי אשר נפרס בכל עגינה.
