היום (שבת), כמו בכל שנה ב-12 בפברואר, העולם מציין את יום דרווין, שבו יום הולדתו של אבי תורת האבולוציה נחגג ברחבי העולם בשלל אירועים לכבוד תרומתו האדירה למדע. עם זאת, ספק האם דרווין היה הופך למדען משפיע (או למדען בכלל) אם הוא לא היה מוצא את עצמו מאייש משרה מאולתרת על סיפונה של ה"ביגל" (HMS Beagle), ספינת סקר ימית שהקיפה את העולם במשך כמעט חמש שנים, ושחשפה אותו לנפלאותיו של עולם הטבע - וגם העלתה אצלו הרבה שאלות, שהתשובה להן, כפי שהוא הבין בהמשך, הייתה האבולוציה. בפרק 12 של הפודקאסט בהפקתי ובהגשתי "לשחק עם העובדות" סיפרתי על הדרווין והביגל.
דרווין הצטרף להפלגה השנייה מתוך שלושת ההפלגות של ספינת הביגל. הקפטן של ההפלגה היה לוטננט רוברט פיצרוי, אריסטוקרט שנכנס לתפקיד בהיותו בן 23 בלבד. לקראת ההפלגה, פיצרוי ארגן שיפוץ נרחב בספינה, שהפך אותה להרבה יותר אמינה, בטוחה ומשוכללת. אבל הוא עדיין דאג: לעצמו, ולבריאות הנפשית שלו. חיי הקפטן בים היו בודדים ומלחיצים, והן קודמו בתפקיד קפטן הביגל, פרינגל סטוקס, והן דודו, לורד קסלריי, שמו קץ לחייהם. הוא חיפש חוקר טבע ג'נטלמן שיהיה לו לבן לוויה, שיצטרף להפלגה כאורח אישי שלו, וימנע ממנו בדידות. זו לא הייתה בקשה שגרתית, והחיפוש לא היה פשוט - אך בסופו של דבר, פיצרוי קיבל המלצה על אדם מתאים. על בחור צעיר בשם צ'רלס דרווין.
פרח הכמורה שאסף חרקים
הרבה לפני שצ'רלס דרווין הפך לאבי תורת האבולוציה, הוא נולד ב-1809 למשפחה אנגלית אינטלקטואלית ועשירה. בצעירותו הוא רצה להיות רופא, וכבר בגיל 16 אביו שלח אותו ללמוד רפואה באוניברסיטת אדינבורו. דרווין לא נשאר שם הרבה זמן: הרפואה של אותם ימים הרתיעה אותו – בעיקר הניתוחים, שהתבצעו ללא חומרי הרדמה. דרווין המזועזע עזב את הלימודים, למורת רוחו הגדולה של אביו.
להאזנה לפודקאסט:
או באפליקציית הפודקאסטים כאן למטה:
למרות שדרווין למד באוניברסיטת אדינבורו רק שנתיים, התקופה הזו השפיעה על חייו בצורה חסרת תקדים. שם דרווין הצעיר למד לראשונה גאולוגיה, ושמע על המחלוקות בנושא ההיסטוריה והגיל של כדור הארץ, ועל קיומם של מאובנים. שם הוא נחשף לראשונה להשקפת העולם של הטרנסמוטציה – אוסף ראשוני וחסר-מאוד של רעיונות שהציעו שייתכן שמינים ביולוגיים יכולים להשתנות בצורה כלשהי לאורך הדורות. שם הוא הכיר את הרעיונות שאפשרו בהמשך לרעיון האבולוציה לנבוט במוחו.
אביו של דרווין לא אהב את המשיכה של בנו לכיוונים המדעיים הלא-מקובלים הללו, והוא שלח אותו ללמוד כמורה בעיר קיימברידג'. דרווין, מצידו, לא התעניין במיוחד בלימודי הקודש, והקדיש את זמנו בעיקר להיכרות מעמיקה יותר עם הידע שהיה קיים אז בתחומי הבוטניקה והגאולוגיה (בין השאר, הוא התחיל לאסוף ולמיין חרקים באופן קפדני). בקיץ 1831, סיפורו של דרווין לקח תפנית כשהוא קיבל מכתב יוצא דופן. מכתב עם הצעה שהוא נאלץ לעמול רבות כדי לשכנע את אביו להסכים לה. מכתב עם הזמנה להצטרף אל ההפלגה באוניית הביגל.
חוקר מול הטבע הפראי
מסעה של הביגל יצא לדרך ב-27 בדצמבר 1831. לאחר ביקור באיי קייפ ורדה שממערב לאפריקה, האונייה הקיפה את דרום אמריקה – כולל ביקור משמעותי באיי הגלפגוס. בהמשך, הביגל ביקרה גם בטהיטי, בניו זילנד, באוסטרליה ובטסמניה, באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, בקייפטאון שבדרום אפריקה ושוב בברזיל. לבסוף, אחרי ארבע שנים ותשעה חודשים (פי 2 מהמתוכנן), רובן באזור דרום אמריקה, הספינה שבה לאנגליה בשלום.
במסע הארוך הזה, דרווין נחשף לטבע ברמה שחוקר טבע יכול רק לחלום עליה. הוא גילה וחקר ואסף ושלח לאנגליה ותיעד אינספור מינים של צמחים, חרקים, ציפורים, וזוחלים; של בעלי חיים קטנים, גדולים, מוזרים ומוזרים יותר. והוא נדהם מהשפע המטורף שהוא פגש בעולם שלנו – רגש שלא עזב אותו גם אחרי שנים של מסע. במקרים רבים הוא ירד מהביגל ויצא למסעות קרקעיים עצמאיים בשטח. על סיפון הביגל, דרווין הפך מחובב טבע שגוייס בתוך הבייביסיטר של הקפטן - לחוקר סביבה אמיתי. המסע של דרווין היה אחר ממה שמישהו או מישהי מאיתנו יכולים לחוות היום: לא היו לו בדרך הוסטלים, פורטרים, מסעדות או לונלי פלנט - אלא רק טבע פראי, אמיתי וטהור. טבע מהסוג שכבר אין באותה מידה היום, כשההשפעה האנושית הישירה והעקיפה על הטבע ועל המגוון הביולוגי רק הולכת ומחמירה.
דרווין ציין כמה רגעים במסע שגרמו לו לחשוד שבניגוד לדעה הרווחת בתקופתו, מינים ביולוגיים דווקא כן משתנים. כשהוא שהה בקרבת בואנוס איירס שבארגנטינה, הוא מצא מאובנים של יונקי ענק שחיו פעם ביבשת ונכחדו, שהיו דומים במאפיינים מסוימים לבעלי חיים שעדיין התקיימו. בדרום ארגנטינה ובצפון ארגנטינה הוא מצא שני מינים נבדלים של הציפור ריאה (ננדו), שדומה מעט ליען – כאילו ששני המינים ערכו הסכם שלום לחלוקת השטח בין שניהם. כשהספינה הגיעה אל איי הגלפגוס, חשדותיו של דרווין הגיעו לשיא.
איי הגלפגוס הם קבוצת איים סמוכים זה לזה ממערב לאקוודור, שנוצרה (כמו איים ייחודיים רבים אחרים) כתוצאה מפעילות געשית. דרווין פגש שם 14 מינים שונים של צבים שחיו על שטח כולל קטן למדי, ומעט המקומיים שגרו באזור סיפרו לו שבכל אי יש צבים קצת שונים. הוא מצא באיים גם 13 מינים שונים של ציפור שיר, שההבדלים ביניהם היו קטנים, ושזכו לימים לכינוי פְּרוּשי דרווין. באותם רגעים של הביקור בגלפגוס לדרווין היו בעיקר שאלות. מאוחר יותר, כשהוא פענח את עקרונות האבולוציה, דרווין הבין שלכל הצבים האלה היה בעצם אב קדמון אחד, שממנו התפתחו מינים שונים זה מזה – שכל אחד מהם היה מותאם לתנאים הספציפיים-מאוד ששררו באי שבו הוא חי (וכך גם לכל הפרושים). הוא הבין שמינים משתנים ומתפתחים והופכים למשהו אחר, בהתאם לסביבה שבה הם חיים (שמשתנה גם היא).
אגב, דרווין פגש במסעו גם בני אדם, מתרבויות שונות מאוד. הוא הבין שגם אם בממלכת החי יש מינים רבים ששונים זה מזה, כל בני האדם שייכים לאותו מין ביולוגי אחד ויחיד – והוא הזדעזע מחלק מהזוועות שהוא ראה במסעו שבני אדם מעוללים לבני מינם.
ספרים שעוררו סערה
כשדרווין חזר לאנגליה, באוקטובר 1836, היה ברור לכולם שכומר הוא כבר לא יהיה. כחוקר טבע, הוא פרסם ספרים, כיהן בכמה מועדונים מדעיים מכובדים מאוד וחי חיים נוחים יחסית כג'נטלמן אנגלי. אבל הרעיונות שהחלו להתפתח אצלו במסעו על הביגל קרמו עור וגידים. שנתיים אחרי שהוא חזר לאנגליה, בספטמבר 1838, הוא ניסח את עיקרי תורת האבולוציה. הוא הבין שיש שונות בין מינים ובתוך מינים של בעלי חיים וצמחים. שבעלי החיים והצמחים הגדולים והקטנים נמצאים במלחמת קיום מתמדת מול כל מי ומה שמסביבם. שמי ששורד את המלחמה הזאת הם הפרטים הכשירים ביותר, אלה שמותאמים בצורה הטובה ביותר לסביבה שהם חיים בה. ושאלה ששרדו מעבירים את התכונות שעזרו להם לשרוד לצאצאים שלהם, מדור לדור.
כל הרעיונות הללו התרכזו בסופו של דבר לספר המפורסם של דרווין, מוצא המינים (On the Origin of Species). עקב חששותיו של דרווין מהתגובה שלה יזכה, הספר יצא לאור רק ב-14 בנובמבר 1859, יותר מ-20 שנה אחרי שדרווין ירד מסיפונה של הביגל. וכשהוא התפרסם, הספר עורר באופן טבעי סערה. 12 שנה נוספות חלפו עד שדרווין העז לפרסם את ספרו "מוצא האדם" (The Descent of Man), שבו הוא כתב באופן שלא משתמע לשתי פנים שאנחנו, בני האדם, קרובי משפחה של הקופים. ואת זה לאנשים כבר באמת היה קשה לשמוע.
ממוחו של דרווין למיינסטרים
הסיפור של דרווין ומסעו על הביגל נתן השראה ליצירות שונות – כולל למשחקי קופסה. אחד מהם הוא משחק האסטרטגיה On the Origin of Species, שיצא לשוק ב-2019 בעקבות קמפיין גיוס המונים מוצלח, ושבו השחקנים מצטרפים לדרווין בימים ההיסטוריים שבהם הביגל טיילה בין איי הגלפגוס. השחקנים "חוקרים" את הסביבות השונות שבאיים, "מגלים" מינים חדשים ומתקדמים עם הביגל במסעה.
תורת האבולוציה המשיכה והתפתחה והתבססה, גם אחרי דרווין. בתחילת המאה ה-20, חקר הגנטיקה – המנגנון שמאחורי הברירה הטבעית שדרווין סיפר לנו עליה, למעשה – נתן לאבולוציה פוש משמעותי. היום, עקרונות האבולוציה כבר מוכרים כעובדה מדעית בסיסית. וזה לא דבר רע. או כמו שדרווין כתב בעצמו: "הייתי מעדיף להיות צאצא של קוף קטן וגיבור, שמעז פנים מול אויביו במטרה להציל את חייו של חברו ושומרו, או צאצא של אותו בבון זקן שיורד מההרים, נושא עימו בניצחון את חברו הצעיר לאחר שהציל אותו מחבורת כלבים המומים, מאשר להיות צאצא של פרא שנהנה לענות את אויביו, שמציע קרבנות נוטפי דם, נוקט שיטה של רצח ילדים ללא חרטה, נוהג בנשותיו כמו בעבדים, אינו יודע הגינות ונרדף על ידי האמונות הטפלות המוגזמות ביותר".
אפשר להאזין לפרק המלא ולפרקים נוספים ולעקוב אחר הפודקאסט "לשחק עם העובדות" באתר ובדף הפייסבוק של "רחלי עושה דברים", וכן בכל אפליקציות הפודקאסטים.
