האם דגים יכולים להצטנן? התשובה לכך היא לא, מכיוון שהסיבה לכך היא שלדגים אין ריאות או אף לנשום דרכו. זו הסיבה שדג לעולם לא ייפתח תסמינים שמוכרים מחולי בקרב בני האדם. כתבה על המחקר פורסמה באתר CORDIS של האיחוד האירופי.
"דגים - כמו גם שני דו-קשוותים כמו מולים וצדפות וסרטנאים כמו חסילונים - ממירים חמצן ופחמן דו חמצני דרך הזימים שלהם", הסביר ד"ר הנס נאווינק מאוניברסיטת גנט בבלגיה. לדבריו, וירוסים הנישאים במים התפתחו כדי לתקוף את הזימים באותו אופן שבו התפתחו וירוסים באוויר כדי לתקוף את הריאות של בני האדם.
"זימים מצופים במעין ריר שפועל כמחסום הגנה. כאשר הריר הזה נפגם באופן כזה או אחר, עלולים להיווצר פתחים שדרכם חודרים הווירוסים ומדביקים את בעל החיים הימי. עם זאת, לא היית מגדיר את הזיהום הזה כשיעול או עיטוש", הוסיף ד"ר נאווינק. הוא ציין כי לסרטנאים - כולל חסילון - יש הגנה נוספת, מה שהופך אותם ליצורים עמידים להפליא בפני וירוסים, בין היתר משום שהם מכוסים במעטפת קשיחה, או קוטיקולה שהיא שכבה שומנית, בלתי חדירה למים ולגזים, המצפה לרוב אזורים על-קרקעיים של צמחים רבים, וכן את גופם של פרוקי-רגליים ותולעים נימיות.
"גם המעטה הקשיח וגם הקוטיקולה פועלים יחד כמחסום יעיל ביותר, עד כדי כך שקשה מאוד להדביק יצורים הנמנים על תת-המערכה במערכת פרוקי הרגליים הזו אפילו דרך הזימים, כי גם אלה מכוסים על ידי הקוטיקולה", הסביר ד"ר נאווינק.
יחד עם זאת, זה לא הופך את החסילון לחסין לחלוטין. ברחבי העולם, ההפסדים השנתיים בגלל מחלות בחקלאות ימית של החסילון מוערכים בכמיליארד אירו, כש-60% מהם נגרמים על ידי פתוגנים ויראליים. בתור וירולוג וטרינרי, ד"ר נאווינק בילה מספר שנים במחקר על אופן החולי של החסילון. בסופו של דבר, ד"ר נאווינק ועמיתיו הצליחו לזהות מערכת איברים חדשה, הנקראת נפרוקומפלקס (Nephrocomplex), כנקודת התורפה במערכת החיסונית של בעל החיים הימי.
"נפרוקומפלקס מורכב משלפוחית השתן וסוג של כליה, עם שקים שבעלי חיים יכולים למלא בנוזלים. מערכת זו ממוקמת באזור הראש, מה שמבחינתנו הוא די מטורף, כשלמעשה יש פתח ליד הפה, שדרכו החיה יכולה להטיל שתן", הסביר ד"ר נאווינק, שזיהה כי מדובר בפתח שדרכו יכולים לחדור וירוסים, מכיוון שזה המקום היחיד בגוף הסרטנאי שאיננו מכוסה על ידי הקוטיקולה. לפיכך, עבור סרטנאים כמו חסילון, לא הנשימה מהווה את האיום הגדול ביותר של זיהום ויראלי, אלא מתן שתן.
בנוסף לכך, ד"ר נאווינק גילה שהנפרוקומפלקס מסביר לא רק את הבעיות הוויראליות אלא גם את האופן שבו החסילון גדל. "החסילון צריך להסיר את הקליפה החיצונית של גופו כדי לגדול. הוא עושה זאת על ידי מילוי השקים של הנפרוקומפלקס במים, עד למצב שבו הוא מסוגל לצאת מהקליפה הקשה בכוח. מכיוון שהקוטיקולה החדשה שמתחתיה עדיין רכה וגמישה כגומי, החסילון מסוגל להמשיך לשאוב את השקים המלאים בנוזל, מה שמאפשר לו להמשיך ולגדול", אמר ד"ר נאווינק, שהתלהב מהרעיון לפיו וירולוגים מסוגלים לפתור לא רק בעיות ויראליות.
כעת, ממשיך ד"ר נאווינק לחקור את הזיהומים בקרב החסילון, באמצעות פרויקט ShrimpLLH, שנערך בתמיכת תוכנית על שם המדענית הפולניה מאריה סקוואדובסקה קירי, כשלממצאי המחקר עשויות להיות השלכות כלכליות חשובות על תעשיית הדייג. "בעוד שחקלאות החסילונים פורחת, זיהומים ויראליים מהווים את האתגר הגדול ביותר. ההבנה שמתן שתן מייצג את גורם הסיכון הגדול ביותר נותנת לנו הזדמנות לטפל בזה", הסביר ד"ר נאווינק, אשר לדבריו דרך אחת עשויה להיות פיתוח של מינים שיטילו פחות שתן, זאת לאור העובדה שהחסילון מטיל שתן ברציפות, בין היתר כמנגנון הגנה מפני טורפים.
