אנחנו נוהגים לתאר אדם מסביר פנים ונעים לבריות כאדם חם. לעומתו, אדם חמור סבר הנמנע מהבעת רגש יכונה אדם קר. ואיך נכנה אדם ערמומי? טיפוס חלקלק. רבים מהתארים שאנחנו מעניקים מגיעים מהעולמות של חוש המישוש - ולא במקרה. לחוש המישוש השפעה רבה על עולמנו הרגשי. יחד עם פרופ' אילנה ניסקי, ראש המעבדה לרובוטיקה ביו-רפואית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, צללנו לעומקו של החוש, נחשפנו אל כמה מצידיו הפחות מוכרים ונדהמנו לשמוע לאילו מחוזות מרתקים הוא עוד עשוי להגיע בעתיד.
חמשת החושים - חוש המישוש
(צילום: ירון שרון, אפטר ועריכה: תמר אברם)
בעור ישנם ארבעה סוגי חיישנים שונים, המחולקים לפי המבנה הפיזי והמיקום שלהם: ישנם חיישנים שנועדו להגיב לשינויים מהירים וישנם כאלו שמגיבים לאט יותר; ישנם חיישנים שצמודים מאוד לעור וישנם חיישנים עמוקים יותר, האחראים על אזור גדול יותר בעור. פרופ' ניסקי מסבירה כי לכל אחד מאותם חיישנים מבנה ותפקיד ייחודיים, ובעזרתם אנחנו מעבירים מידע מהסביבה למוח. "אם עכשיו אני נוגעת בכתף שלך עם חפץ חד יחסית לזמן מאוד קצר, מעין דקירה, יגיבו חיישנים מסוג אחד, ואילו אם אני מניחה את כל כף היד שלי על הכתף שלך במחווה מנחמת, ומשאירה אותה שם מספר שניות, יגיבו חיישנים מסוג אחר", מסבירה ניסקי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות בסדרת "שיכרון חושים":
אנחנו נוטים לחשוב שחוש המישוש פחות מורכב מהחושים האחרים, אבל זה לא באמת המצב: "אם חושבים על מישוש חושבים על 'לגעת', בעצם התנועה שאתה עושה כדי לקבל את המידע התחושתי בעזרת קולטני חישה הרגישים ללחץ, כוח, אורך, מהירות ומתח", מסבירה ניסקי.
בעזרת חיישנים מורכבים הרגישים לכוח, ללחץ, למתיחה וגם לכיווץ ולעיוותים המשפיעים על העור, יחד עם חישוב המתרחש במוח, אנחנו מבינים היכן אנחנו נמצאים ביחס לאיברי גוף אחרים שלנו ולמרחב. התופעה הזו מכונה תחושת המצב או בלועזית פרופריוספציה.
ניסקי ממחישה: "תחשוב שאתה מגיע לפתוח את הדלת במנעול ויש חושך בחדר המדרגות. אתה מתחיל לכוון עם המפתח, ובעזרת תחושת המצב (הפרופריוספציה) יודע איפה היד שלך. אתה מוצא את המנעול על ידי נגיעה בדברים. אתה מרגיש התנגדות מהדלת עצמה כשאתה מתנגש בה. בעזרת האצבעות אתה מרגיש אם המפתח עומד להחליק. כל המידע הזה ביחד עוזר למוח שלנו להבין איפה אתה נמצא".
כשאתם מכניסים את היד לתיק, אתם יכולים לזהות את החפצים יחסית במהרה מבלי להסתכל על תוכנו, פשוט על ידי מישוש שלהם - עדות לכוחו של חוש המישוש. ניסקי מספרת כי עד למאה הקודמת, ההנחה הייתה שחוש המישוש מפותח פחות מחוש הראייה. הסיבה לכך הייתה מחקרים בעייתיים שנערכו בשנות ה-80, ובהם בחנו את הנבדקים באופן שגוי - כזה שמתאים יותר לבדיקה של חוש הראייה. "כשהחלו לתת לאנשים לזהות חפצים אמיתיים - ספוג, מפתח וכו' - בצורה מוחשית, כשהם הרגישו אותם ביד פתאום, יכולת הזיהוי הייתה יותר מהירה וטובה", מספרת ניסקי. אגב, המבחן של לקיחת חפץ וזיהויו מבלי להסתכל עליו משמש עד היום כאחד המבחנים הקליניים לאפיון אנשים הסובלים מבעיות תחושתיות.
חוש המישוש קריטי יותר מכפי שאנחנו חושבים. פרופ' ניסקי מסבירה: "אין חוש מישוש בלי תנועה, ואין תנועה בלי חוש מישוש. אנשים שמאבדים את חוש המישוש לא יכולים לזוז בהתחלה. הם נראים משותקים, למרות שהשרירים שלהם והבקרה על התנועה פועלים בסדר גמור, פשוט כי אין להם את המידע מתחושת המגע בעצם". רק אחרי שיקום מורכב, שבו מלמדים את אותם הנפגעים להשתמש בראייה ובשמיעה כדי לפצות על מה שחסר, הם יכולים לזוז שוב. דוגמה יומיומית לכך היא כשנרדמת לכם הרגל, או אם יצא לכם לגעת בשלג. הקור מנטרל את הפעילות של חיישני העור, וגם פעולה כמו לבישת המעיל הופכת להיות קשה כשהידיים משותקות. "זהו הצימוד הבלתי נפרד שקשור בחוש המישוש ובתנועה - אנחנו צריכים את התנועה כדי להבין את הסביבה ולקשר את התחושות שאנחנו מקבלים ממנה. אנחנו צריכים את תחושת המידע כדי לזוז ולתכנן את התנועות הבאות שלנו - לשלוט על חפצים ולהחזיק בדברים", אומרת ניסקי.
לדברי פרופ' ניסקי, העולם הרגשי שלנו מתווך על ידי חוש המישוש. שנתיים של קורונה ועבודה מרחוק הוכיחו לנו את המשמעות האדירה של חוש המישוש. חוקרים מצאו שחוסר בתחושת המגע יצר תופעה שנקראת "Skin Hunger" (רעב לעור), ועלולה להתפתח לכדי דיכאון וחרדה.
כפי שלמדנו כבר, חוש המישוש הוא חיוני בשביל התנועה שלנו - ויש לו גם תפקיד חשוב בתחושות כאב, חום וקור. בנוסף, חוש המישוש עוזר לנו להתרחק מסכנות. "ללא חוש המישוש, אתה יכול לפצוע את עצמך ולהחזיק דברים חזק מדי מבלי להבין שזה מה שאתה עושה", מסבירה ניסקי.
הפרעות שונות, בעיקר נוירולוגיות, יכולות לגרום לאנשים שלא לחוש. שבץ מוחי יכול לגרום לאי תפקוד של רגל או יד, או של כל צד הגוף. ההפרעה היא כמובן במוח השולט על הרגל ועל היד, ולא בגפיים עצמן. "הפגיעה היא באזור במוח שאחראי על קבלת המידע התחושתי מהגפיים ולא על הבקרה של התנועה שלהן. במצב כזה יכול להיות שלאנשים שעברו שבץ תהיה בעיה לזוז, אבל זה יכול גם לנבוע מכך שיש להם בעיה לדעת איפה הרגל או היד שלהם נמצאת", מסבירה ניסקי. כחלק מהשיקום של אותם אנשים מנסים ללמד אותם להזיז את הידיים או הרגליים מחדש, ובמקרים רבים לא יודעים לאבחן שחלק מהבעיה הוא תחושתי, ולכן לא תמיד מצליחים לטפל בה.
פרופ' ניסקי וצוות הדוקטורנטיות שלה מפתחות חגורה המפעילה גירוי תחושתי מורכב על העור, מה שאמור לעזור לשורדי שבץ שאיבדו את תחושת המגע. "אנחנו מנסים לעזור לאותם אנשים להרגיש חלק מהמידע שחסר. המידע שמגיע מהגב עולה למוח, במטרה שהוא ישלים את המידע שחסר מהרגל או מהיד".
העתיד של חוש המישוש נמצא במציאות המדומה. הרעיון הוא שבעתיד נוכל לחבוש משקפי מציאות דומה ולהרכיב על גופנו התקן תחושתי - ואז נוכל גם לראות ולגם לחוש את המציאות המדומה. ענקית טכנולוגיה שמתעניינת כיום מאוד בחוש המישוש היא חברת מטא (פייסבוק). החברה מפתחת כיום טכנולוגיה תחושתית ללבישה על האצבע או על הזרוע. התחום הזה הנקרא Affective Haptics, ויאפשר לנו בעתיד למשל לחבק אדם אחר מרחוק.
