חוקרים, שבחנו את שרידים של 25 לוחמים, שנקברו בין המאות ה-12 עד ה-15 בשטח טירה בעיירה זוריטה דה לוס קאנס (Zorita de los Canes) שבמחוז גוודלחרה בספרד, גילו ממצא לא צפוי. במקום היו קבורים 24 לוחמים יחד עם לוחמת אחת. את המחקר עורכים חוקרים בהובלת אוניברסיטת רובירה אי וירג'ילי בטראגונה שבספרד ומכון מקס פלאנק.
לאחר חילוץ השרידים מבית הקברות של הטירה, הצליחו החוקרים לקבוע מה הייתה התזונה, אורח חייהם וסיבות המוות של הלוחמים, שנמנו על מסדר קלטרווה (Calatrava). מהמחקר שפורסם בכתב העת Scientific Reports עולה כי 23 מתוך 25 הלוחמים מתו בקרב, וכי תזונתם של אבירי המסדר דמתה לזו של בעלי המעמד הגבוה של ימי הביניים, עם צריכה ניכרת של חלבון מן החי ודגי ים, באזור המרוחק מהחוף. באופן בלתי צפוי, זוהו בין שרידי הלוחמים, גם שרידיה של אישה אחת.
3 צפייה בגלריה
אחת הגולגולות שנמצאו בבית הקברות של טירת זוריטה דה לוס קאנס
(צילום: Carme Rissech, URV)
שרידי הטירה העתיקה ניצבים על גבעה, שבה הורה האמיר מוחמד הראשון מקורדובה לבנות אותה בשנת 852 לספירה. המבצר, שנבנה כדי להגן על האמירות מפני התקפות נוצריות, החליף ידיים פעמיים עד שנכבש סופית על ידי הטמפלרים ב-1124. 50 שנה מאוחר יותר, אלפונסו השמיני מקסטיליה מסר את המבצר למסדר קלטרווה, מסדר צבאי ודתי ציסטרציאני, עליו הוטל להגן על הגבול, שנתחם בנהר הטחו (Tagus) - הנהר הארוך ביותר בחצי האי האיברי - מפני פלישות אל-מוואחידון, שושלת מורית ברברית אסלאמית שנוסדה במאה ה-12 בהרי האטלס.
כחלק מפרויקט MonBones, שמתמקד בתזונה ובאורח החיים במנזרים בימי הביניים, ניתחו החוקרים מאוניברסיטת רובירה אי וירג'ילי בטראגונה שבספרד ומכון מקס פלנק את נוכחותם של איזוטופי פחמן-14 וחנקן-15 בעצמותיהם של 25 הפרטים, בנוסף לניתוח שרידי בעלי חיים, שנמצאו מסביב לטירה, על מנת לקבל תמונה שלמה להבנת ההרגלים של האנשים שחיו בטירה בין המאות ה-12 וה-15.
צוות המחקר בחן את השרידים על מנת לקבוע את הגיל, המין, המורפולוגיה והבריאות של אותם אנשים, בנוסף לקביעת אורח חייהם וסיבות מותם. מתוך 25 השלדים שנחקרו, 23 הראו סימנים התואמים למוות אלים, בעיקר פצעי דקירה חודרים ופציעות מחפצים קהים, בחלקי הגוף שהיו הכי פגיעים ובלתי מוגנים מכלי הנשק של אותה תקופה. החוקרים הבחינו בנגעים רבים בחלק העליון של הגולגולת, בלחיים ובחלק הפנימי של האגן, מה שעולה בקנה אחד עם ההשערה שמדובר בלוחמים. אך עם כל הכבוד ללוחמים, גולת הכותרת הייתה כאמור שרידיה של לוחמת אחת.
בדרך כלל, לשלדים של גברים ונשים יש מאפיינים ספציפיים המבדילים ביניהם. "המורפולוגיה של עצמות הפנים והאגן, הן הדוגמאות הברורות ביותר", הסבירה ד"ר כרמן ריסק, שהשתתפה במחקר. אצל אנשים מסוימים, ייתכן שמאפיינים אלה אינם מכריעים בכל הנוגע לקביעת מין, אך במקרה של שרידים אלה, היה מקום קטן לטעויות.
ובכן, מי הייתה האישה הזו? האם היא הייתה חלק מהמסדר? והאם היה לה אותו מעמד כמו ליתר האבירים? מצד אחד, פציעותיה של האישה הובילו את החוקרים להאמין שהיא השתתפה ומתה בקרב. מצד שני, לא היו לה אותם מדדים תזונתיים כמו לחלק מהפרטים שנותחו.
הניתוח העלה כי האישה הזו צרכה רמת חלבון נמוכה יותר, מה שעשוי להצביע על השתייכותה למעמד חברתי נמוך יותר, כך לדברי החוקרים. אחת ההערכות הייתה שאותה אישה שימשה כמשרתת שהצטרפה לאבירים בהגנה על הטירה במידת הצורך, אולם הערכה זו נדחתה בסופו של דבר בהתבסס על כך שעבודתה כמשרתת אמורה הייתה להשאיר סימנים על עצמותיה, אינדיקטורים לסוגים מסוימים של פעילות גופנית שניתן היה לזהות.
3 צפייה בגלריה
האתר שבו נמצאו שרידי הלוחמים והלוחמת, בשטח טירת זוריטה דה לוס קאנס
(צילום: Carme Rissech, URV)
על בסיס הניתוח שערכו החוקרים, זוהו תכונות דומות לאלו של שאר ההלוחמים, שתפקידם חייב אותם להתאמן בשימוש בחרב, פעילות שמותירה סימנים שניתנים לאימות, כפי שקרה בניתוח עצמותיה של אותה אישה. צוות המחקר סבר כי הלוחמת שלבשה על פי ההערכות שריון שרשראות (שריון גוף המורכב מטבעות מתכת קטנות המחוברות זו לזו), הייתה כבת 40 במותה, התנשאה לגובה של קצת פחות ממטר וחצי, לא הייתה חסונה וגם לא רזה, אך כן בעלת מיומנת בשימוש בחרב.
