בשנות ה-60 של המאה הקודמת גילו חוקרי מאובנים מאובן שלא היה אמור להיות שם. הוא נמצא בדרום דקוטה, ארצות הברית, ותוארך לכמעט 30 מיליון שנים לפני זמננו. המאובן היה שייך לבעל חיים קטן למדי - אורכו כ-30 סנטימטרים, משקלו לא הרבה יותר משני קילוגרמים. הוא זכה לשם הבלתי אפשרי אקגמווצ'שלה (Ekgmowechashala), "אדם חתול קטן" בשפת הסו, השפה של השבטים הילידיים שבשטחם הוא התגלה. אבל הקיום שלו עצמו, במקום ובזמן שבו חי, נראה עוד יותר בלתי אפשרי. כי אקגמווצ'שלה היה פרימט, ופרימטים לא חיים בצפון אמריקה. לפחות לא אז.
הייתה תקופה שבה הפרימטים חיו בכל רחבי העולם. סדרת הפרימטים כוללת את הקופים, קופי האדם, בעלי חיים שדומים לקופים כמו הלמורים ממדגסקר או הלוריסים האיטיים מדרום מזרח אסיה, וגם אותנו, בני האדם. כיום אפשר למצוא פרימטים בטבע בעיקר באזורים טרופיים. חוץ מהאדם, אין פרימט שחי באופן טבעי באירופה מלבד אוכלוסייה אחת של קופים בגיברלטר, ובצפון אמריקה הם נמצאים רק במקסיקו ודרומה לה.
1 צפייה בגלריה
הפרימט האחרון שחי בצפון אמריקה, לפני הגעת האדם. איור של אקגמווצ'שלה
(איור: Kristen Tietjen, scientific illustrator with the KU Biodiversity Institute and Natural History Museum)
אבל זה לא היה כך תמיד. לפני 56 מיליון שנה, הפרימטים הראשונים הסתובבו בכל אירופה וגם באזור שהיום הוא ארצות הברית. האקלים היה שונה אז, חם יותר, ויערות עבותים כיסו את היבשות ושימשו כבית לאותם פרימטים. כ-20 מיליון שנים נמשכה התקופה הזו, אבל לפני 34 מיליון שנים האקלים התקרר, את היערות החליפו ערבות פתוחות, והפרימטים נעלמו כמעט מכל אירופה, ומכל צפון אמריקה. היבשת הזו נשארה נטולת פרימטים לחלוטין עד שהתחברה עם דרום אמריקה, לפני כשלושה מיליוני שנים, אז עברו אליה כמה מיני קופים מהדרום.
עוד כתבות מאתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מדע ביחד - מגוון תכנים ופעילויות מדעיות לכל המשפחה
לתקן את השמיעה באמצעות הגֵנים
בונובו ללא גבולות
כלומר, נטולת פרימטים כמעט לחלוטין - חוץ מאקגמווצ'שלה. מאז שנות ה-60 מאובנים שלו נמצאו גם בטקסס ובנברסקה, כולם בני פחות מ-30 מיליון שנים. "הוא מופיע לפתע בתיעוד המאובנים של המישורים הגדולים של ארצות הברית, יותר מארבעה מיליון שנים לאחר ההכחדה של כל הפרימטים הצפון אמריקאיים האחרים", אמרה חוקרת המאובנים האמריקנית קתלין ראסט (Rust). איך הוא הגיע לשם?
בתחילה סברו חלק מהחוקרים שאקגמווצ'שלה הוא צאצא של אותם פרימטים נכחדים מצפון אמריקה, ופשוט עדיין לא מצאנו את המאובנים של המינים שחיו בארבעת מיליון השנים שמפרידות בינו לבינם. אך מחקרים מאוחרים יותר העלו את הרעיון שהמין המסתורי הוא צאצא של מהגרים, שהגיעו מיבשת אחרת. מחקר שפורסם לאחרונה תומך בהשערה הזו: החוקרים הרכיבו את העץ האבולוציוני של אקגמווצ'שלה, והראו שהוא קרוב של פרימטים שחיו בסין. ככל הנראה אבותיו עברו לאמריקה דרך מצר ברינג, כפי שעשו בני האדם האמריקאים הראשונים עשרות מיליוני שנים לאחר מכן.
המהגר מאסיה
ראסט ועמיתיה תיארו במאמרם מאובן נוסף של אקגמווצ'שלה מנברסקה, העתיק ביותר שנמצא עד היום, והשוו אותו למאובן שנמצא בסין. כריסטופר בירד (Beard), החוקר הבכיר החתום על המאמר החדש, היה בין החוקרים שגילו את המאובן הסיני עוד בשנות ה-90. "כשעבדנו שם, לא היה לנו שום מושג שנמצא בעל חיים שקרוב לפרימט המוזר בצפון אמריקה", סיפר. "אבל מייד כשהרמתי את הלסת המאובנת והסתכלתי עליה, חשבתי 'וואו, זה זה'. ידענו מה הוא היה". המאובן הסיני קיבל את השם פלאוהודייטס (Palaeohodites), שפירושו "נווד עתיק".
בירד אומנם חשב מייד שפלאוהודייטס קרוב לאקגמווצ'שלה, אבל זה לא מספיק בשביל לפרסם מאמר: היה עליו להשיג ראיות תומכות חזקות דיין לעמוד בבחינה מדעית. המאובן החדש של הפרימט הצפון האמריקאי עזר לחוקרים לבנות את העץ האבולוציוני שלו, המבוסס על דמיון בתכונות האנטומיות של המינים השונים. כך הם הגיעו למסקנה ששני הפרימטים, הצפון אמריקאי והסיני, אכן קרובים מאוד אבולוציונית זה לזה.
"הניתוח שלנו פוסל את הרעיון שאקגמווצ'שלה הוא שריד של פרימטים מוקדמים יותר בצפון אמריקה", סיכמה ראסט. "הוא היה מין מהגר, שהתפתח באסיה והיגר לדרום אמריקה בזמן תקופה קרה, ככל הנראה דרך בֶּרִינְגִיָה". ברינגיה היא שטח היבשה שנמצא בין אלסקה בצפון מערב אמריקה וסיביר בצפון מזרח אסיה, וחיבר בעבר בין היבשות, כאשר פני הים היו נמוכים יותר. גם בני האדם הראשונים שהגיעו לאמריקה עברו דרכו.
המחקר הזה הוא חלק מסיפור גדול יותר, שמייצג את הפרקים הראשונים במסע האבולוציוני שבסופו של דבר הוביל אלינו, אמרה ראסט. "הסיפור הזה עוזר לנו להעריך את העומק והמורכבות של כוכב הלכת המשתנה שלנו. זה מאפשר לנו לתפוס את הכוח של האבולוציה, ואת ההשפעה של גורמים סביבתיים".
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
