בני משפחת סלע עזבו את ביתם לפני כשלושה חודשים, יחד עם רוב תושבי קריית שמונה, בשל איום חיזבאללה. אלא שבמלון שאליו עברו לא הסכימו לארח את דומיניק, כלב קאנה קורסו חביב. הכלב נשאר בבית בעיר הצפונית, כשאב המשפחה דואג לו לאוכל. אבל למרבה הצער, באחת ממתקפות הרקטות של מחבלי חיזבאללה על העיר, לקה ככל הנראה הכלב החמוד בלבו - ומת.
המלחמה תפסה את רותם סלע, צלם וידאו ובעל עסק למנופים מקריית שמונה, במצב מאוד לא נעים. בשל ירי הרקטות וההתרעות על חדירות של כלי טיס עוינים, התפנו אשתו ושני הילדים שלו למלוןכ. "לא הרשו לנו להביא את הכלב למלון. הוא מאוד גדול ושוקל כמעט 70 ק"ג", סיפר סלע.
סלע סיפר כי בני המשפחה אימצו את דומיניק, שהיה בן שמונה במותו, כשהיה בן חודש. "אנחנו גרים בבית פרטי בשכונה על רכס רמים ודום (שם החיבה של דומיניק - א"ק) היה מתגורר בגינה", סיפר סלע. "הייתה לו חצר ענקית והוא היה מסתובב בה חופשי ולא קשור. הוא היה כלב נפלא והילדים שלנו מאוד אהבו אותו. היה לו לב טוב הוא גם היה מסתדר מצוין עם החתולים שלנו".
הוא הוסיף כי דומיניק היה למעשה חלק מהמשפחה. סלע: "היינו לוקחים אותו לכל מקום שאליו הלכנו. הוא היה כלב מאוד ביתי, אבל הוא גם מאוד אהב לטייל בטבע והילדים היו משחקים איתו, רוכבים עליו ומקלחים אותו בבריכה הקטנה בגינה. בנוסף, הוא גם היה כלב שמירה נאמן והיה מרחיק תנים ושועלים מהחצר שלנו. בגלל הגודל שלו הוא היה מאוד מוכר בשכונה, סוג של סלב, וכל הילדים ברחוב שלנו אהבו אותו".
סלע סיפר כי הוא נשאר לגור בבית עם דומיניק ועם החתולים שהוא מגדל. "נשארתי לגור בבית בגלל שאני עובד בתקשורת ומצלם את הכל האירועים. גם כי יש לי עסק של מנופים שצריך להפעיל, אבל הסיבה העיקרית שנשארתי הייתה בגלל שאני מגדל בבית חיות מחמד והן צריכות יחס יום יומי", הוא סיפר. "בכל התקופה הארוכה שגרתי לבד בבית עם דום, הוא נורא פחד מכל הבומים, הארטלריה, הנפילות והאזעקות".
הוא סיפר כי באחד המקרים התפוצצה רקטה כ-200 מטרים מבית המשפחה. "זה קרה כשהיינו יחד בחוץ. אני השקתי בדיוק את הגינה. זה היה קטע מאוד מלחיץ, אף פעם לא ראיתי את דום מתנהג ככה: מיילל בפחד, יורד עם הגוף הכי צמוד לרצפה, מוריד את הראש, עוצם עיניים, בוכה ומיילל וגם עושה פיפי על עצמו, ממש כמו ילד מפוחד", שיחזר סלע. "באזעקות הייתי מכניס אותו לבית ומלטף אותו, ואז הוא היה נרגע באופן כללי. אבל אחרי שלושה חודשים - בזמן שאני התושב היחיד בשכונה שנשאר - החלטתי גם להתפנות".
כדי להיות קרוב לביתו הנטוש בקריית שמונה ולחיות המחמד המשפחתיות, סלע שכר בלית ברירה חדר במלון בטבריה ובכל יום היה נוסע צפונה להאכיל את כלב המשפחה האהוב ואת החתולים.
"בשבועיים האחרונים הייתי עולה לקריית שמונה לפחות פעם ביום כדי להאכיל את דום, והיו גם ימים של פעמיים ביום", הוא סיפר. "מדובר בסכנת חיים אמיתית, כיוון שאנחנו גרים ברכס רמים ויש שם הרבה נפילות ומרגמות ללא אזעקות. ביום חמישי האחרון הבאתי שאריות של בשר וכל מיני דברים טובים מהמלון. תמיד הוא היה שומע את הרכב שלי והיה רץ אלי. באותו היום הוא לא בא. קראתי לו והלכתי לחפש אותו עם שקית האוכל ביד ולא מצאתי אותו".
ואז נגלה לעיני סלע המחזה המחריד. "מול דלת הכניסה של הבית ראיתי אותו שוכב, כאילו הלך לישון", הוא אמר בכאב. "הוא לא היה פצוע ולא דימם. לא היה נראה שהוכש על ידי נחש. בהתחלה חשבתי שהוא ישן וקראתי לו 'דום!' ואז התחלתי להבין שמשהו לא בסדר. ירדתי על הברכיים, התחלתי ללטף אותו כשאני בוכה, והדמעות ירדו לי מהעיניים כמו ילד. הבנתי שהוא כנראה עבר התקף לב מרוב פחד. ישבתי על הרצפה לפחות עשר דקות, נוגע בו, מלטף אותו, ובזמן הזה שאני על הרצפה התחילו עוד פעם בומים מטורפים מסביב והתחילה אזעקה".
בשלב זה סלע החליט לקבור את כלבו האהוב. "קאנה קורסו הוא כלב ענק, שמאוד קשה להרים ולסחוב לקבורה", הוא אמר "הבאתי ברזנט ועם כל הכוח שהצלחתי לגייס, הצלחתי להשכיב אותו עליו וסחבתי אותו עם הטרקטורון בכל הכוח לנקודת תצפית שהוא מאוד אהב, בהר הסמוך לבית שלנו. לקחתי את חפירה והחלתי לחפור לו את הקבר, ושוב התחילו אזעקות ונפלו לידי רסיסים. הייתי לבד על ההר עם כלב מת, ואני אומר לעצמי שאם אחטוף רסיס - אף אחד לא ימצא אותי. לאחר שסיימתי לקבור אותו, הייתי מותש נפשית וגם פיזית. חזרתי הביתה להחליף בגדים ונסעתי למלון בטבריה".
לאחר שהגיע לטבריה, הוא בישר את הבשורה המרה לילדיו. "התקשרתי וסיפרתי לילדים שהוא כנראה מת בלילה מהתקף לב, הלך לישון והוא לא סבל", סיפר סלע בכאב. "זה היה אירוע מאוד כואב לילדים והייתי צריך לעדן להם את המציאות. הראתי לבן הגדול שלי תמונה שצילמתי אותו שוכב מת בכניסה לבית. לאחר שסיימנו את השיחה הוא צלצל שוב ושאל אותי 'אבא אתה בטוח שהוא מת?' הוא התקשה להאמין וביקש ממני לבדוק שוב, לקח לו זמן לעכל".
גם החתולים נפגעו מהלחימה. "חמשת החתולים הקבועים שלנו בחיים", הוא אמר. "הייתה לנו לאחרונה המלטה של שבעה גורים בגינה. כנראה בשל הפחד מההפצצות לאמא לא היה חלב - והגורים לא שרדו. חתולי בית שמטפלים בהם ישרדו, אבל יש בעיה קשה עם חתולי הרחוב של קרית שמונה. בגלל שהעיר נטושה ואין להם אוכל בפחים ולא מאכילים אותם, אז הם הופכים לכנופיות מורעבות של 30-20 חתולים .אני עובר בלילה ברחבי העיר ומפזר להם אוכל. יש עוד אנשים כמוני שמתנדבים להאכיל חתולים, אבל זה לא מספיק. עברו כבר שלושה חודשים של מלחמה וחלק מהמתנדבים נאלצו להתפנות למקום בטוח".
סלע אומר כי הוא אינו יודע מתי יוכל לחזור לביתו. "אנשים מטפסים במלונות על הקירות ואף אחד לא יודע מתי נחזור הביתה, גם לא הממשלה", הוא אמר. "אנחנו חיים במצב של אי וודאות. לעומת הדרום, בצפון לא קורה הרבה, כולם יורים על כולם. זאת מלחמת התשה ולא קל לגור במלון שלושה חודשים בלי לדעת מתי חוזרים הביתה".
