ממצא מיוחד נמצא בארכיון בהולנד: מילון יווני בן ארבעה כרכים מהמאה ה-17, שהכיל פיסות קלף מתוך כתב יד אבוד מהמאה ה-11. כעת התגלה כי ייתכן שכתב היד הזה שייך לנסיכה שברחה מאנגליה לאחר הכיבוש הנורמני.
ספרים רבים הודפסו ונכרכו במאות ה-16 וה-17, תוך שימוש בקלף לחיזוק הכריכה. החומר נחשב יוקרתי, מה שהוביל אנשים לגנוז כתבי יד ישנים מימי הביניים (לרוב כאלה שאיבדו מערכם), כמו למשל ספרים בעל תכנים קתוליים מדי או כאלה שנכתבו בשפה לא קריאה.
בארכיון שבאלקמאר התגלה ממצא מיוחד במינו בין ארבעת הכרכים של מילון יווני: 21 חלקים מתוך כתב יד מהמאה ה-11, פסלטר לטיני בן כמעט 1,000 שנה עם הגהות באנגלית עתיקה (אנגלו-סקסונית). פסלטר (Psalter) הוא כינוי בנצרות לספר המכיל את ספר תהילים, לוח שנה נוצרי ותפילות נוספות.
ספרים אלה היו כתבי היד הנפוצים ביותר בבתי משפחות האצילים ובעלי הממון של אירופה בימי הביניים, בהם השתמשו לתפילה וללימוד קריאה. מכיוון שמרבית מחזיקי הספרים לא ידעו לקרוא, הספרים היו עשירים באיורים בסגנון אמנות ימי הביניים.
אנגלית עתיקה דוברה בין השנים 500 ל-1100 בערך ויש בינה לבין גרמנית, פריזית והולנדית דמיון רב, זאת בשונה מהאנגלית המודרנית ששונה ממנה. בממצא הארכיוני שהתגלה באלקמאר נכתבו ההגהות באנגלית עתיקה מעל כל מילה לטינית, על מנת שבעזרת פירוש המילים בין השורות, יכול היה הקורא באותם ימים להבין את הטקסט הדתי.
ניתוח ההגהות בשפת האנגלית העתיקה בוצע על ידי ד"ר תייס פורק מאוניברסיטת ליידן, המתמחה באנגלית מימי הביניים. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Anglo-Saxon England, נותחו יותר מ-500 הגהות באנגלית עתיקה, מה שתרם להרחבת הידע על השפה האנגלית מימי הביניים.
את הממצא ההיסטורי מצא ד"ר פורק במילון יווני בן ארבעה כרכים שנכרך בעבר בליידן - השוכנת מצפון להאג, במרכז הפוליטי והתרבותי של הולנד ההיסטורית - בסביבות שנת 1600. אחת השאלות שעלו במהלך המחקר הייתה כיצד הגיע לידיו של כורך ספרים בליידן כתב היד האנגלי מהמאה ה-11? התשובה לשאלה זו הייתה שבסביבות המאה ה-16 נשלחו כתבי יד מאנגליה לאירופה בכמויות גדולות, כדי שניתן יהיה לעשות בהם שימוש חוזר על ידי כורכי ספרים ויצרני סבונים.
יחד עם זאת, ד"ר פורק העלה במחקרו תיאוריה נוספת לפיה ייתכן שמדובר בכתב יד עם הגהות באנגלית עתיקה שהשתייך לגונהילד (Gunhild), נסיכה שנמלטה מאנגליה לאחר הכיבוש הנורמני, שאירע בעקבות קרב הייסטינגס שנערך ב-14 באוקטובר 1066. היה זה אחד הקרבות המכריעים במהלך הכיבוש הנורמני של אנגליה, שבו הביס צבאו של ויליאם הראשון את הצבא האנגלו-סקסוני בהנהגת הרולד השני (אחיה של הנסיכה גונהילד) תוך זמן קצר, מה שהוביל לסיום השלטון הסקסוני באנגליה.
לפני מותה בברוז' בשנת 1087, הורישה גונהילד את הפסלטר שלה ואת תכשיטיה לכנסיית סנט דונאס (St. Donaas) שבעיר הבלגית השוכנת במערב אזור פלנדריה. הפעם האחרונה שבה אוזכר הפסלטר של הנסיכה גונהילד הייתה בשנת 1561, אז תואר כתב היד כטקסט לטיני עם מילים בלתי מובנות לקריאה. מאז, לא היה לכתב היד הזה כל זכר, עד שד"ר פורק גילה שהספרים של כנסיית דונאס הוחרמו על ידי הקלוויניסטים בשנת 1580, וסייעו להם לייסד ספרייה ציבורית באמצעות הספרים השימושיים, בעוד שאת הספרים הפחות שימושיים נמכרו, ממש כפי שקרה עם הפסלטר של הנסיכה גונהילד, שהגיע בסופו של דבר לידיו של כורך הספרים מליידן.
הסיפור הזה שופך אור על התמורות התרבותיות והדתיות של אותה תקופה ומהווה דוגמה לאופן שבו חפצים היסטוריים שנחשבו אבודים, יכולים לצוץ בדרכים בלתי צפויות. 21 חלקי כתב היד שנמצאו בארבעת הכרכים של המילון היווני בארכיון שבאלקמאר הן דוגמה אחת להשלכות מרחיקות הלכת של הכיבוש הנורמני על הנוף הדתי והתרבותי של אירופה.