ט"ו בשבט הגיע והשקדייה פורחת. היא פורחת כדי למשוך מאביקים, כמובן. עצי השקד (Prunus dulcis), וכמוהם כ-90 אחוזים מהצמחים בעלי הפרחים, נעזרים במאביקים שמפזרים את גרגרי האבקה הזכריים בין פרחים נקביים. כך מתרחשת ההפריה ומתפתחים הפרי שאותו בדרך כלל אנו אוכלים - והזרע, שהוא הדור הבא של הצמחים.
הפריה בין פרטים שונים, בניגוד להַאֲבָקָה עצמית, מגדילה את השונות הגנטית באוכלוסייה. מגוון גנטי רחב מפחית את הסבירות שמוטציות, שהן שינויים ברצף של החומר התורשתי ועשויות להיות קטלניות, יקבלו ביטוי. מוטציות קטלניות עשויות להופיע יותר ברביית קרובים, וככל שהמגוון הגנטי יהיה רחב יותר כך תשתפר יכולת ההישרדות של המין במקרה של שינויים בתנאי הסביבה. עבור צמחים מסוימים, האבקה באמצעות בעלי חיים אינה הכרחית אך היא מגדילה את כמות הפרי ולכן היא חשובה לגידולים חקלאיים.
אם כך, טוב עושות השקדיות כשהן מנסות למשוך מאביקים. אך לא הכל ורוד (או לבן) בעולמן של השקדיות. לא צריך להיות מדען אקלים או אקולוג כדי לשמוע את הבאזז, את הרחש סביב היעלמותן של הדבורים. ולא רק הן: אוכלוסיות חרקים שלמות ממשפחות שונות ומבתי גידול מגוונים מתדרדרות לקראת קריסה. מה יעשו הצמחים עם התמעטות המאביקים?
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מצבו המדאיג של הטבע: מה קורה בסביבה
לאן נעלמו קופי האדם הגדולים ביותר?
מחלות ללא גבולות - חצבת ברכבת
להכניס את עצמך להיריון
בהיעדר מאביקים, צמחים נוטים יותר ויותר להאבקה עצמית, כך הראה מחקר חדש. החוקרים בדקו צמחים ממשפחת הסיגליים (מהמין Viola arvensis) שפרחו באזורים סביב העיר פריז שבהם התמעטו אוכלוסיות המאביקים. הם גידלו בחממה צמחים מזרעים שנאספו באזורים האלה לאורך כשלושים שנה, ובדקו את תכונות הצמחים שקשורות ליחסי הגומלין עם המאביקים – למשל גודל הפרח וכמות הצוף – וגם תכונות שלא קשורות ליחסי הגומלין האלה, למשל הגודל של שושנת העלים, שהם העלים הירוקים שצומחים במעגל סביב בסיסו של הצמח.
צמחים מזרעים צעירים נטו להשקיע פחות בתכונות שמושכות מאביקים. הם גידלו פרחים קטנים יותר וייצרו פחות צוף, בעוד שתכונות אחרות, שאינן קשורות ביחסי גומלין עם מאביקים, כמו גודל שושנת העלים, לא השתנו לאורך השנים. כתוצאה מכך, מאביקים ביקרו את הצמחים האלה פחות מאשר ביקרו אצל צמחים מזרעים ותיקים יותר, ללא קשר למקור הגיאוגרפי של הזרעים.
התופעה הזאת, "תסמונת ההאבקה העצמית" (selfing syndrome), מתרחשת פעמים רבות בצמחים שנמצאים בסביבה עם מעט מאביקים. הצמחים לא רק מקטינים את ההשקעה בתכונות שמושכות מאביקים; הם לרוב גם מגדילים את הסיכויים להפריה עצמית, באמצעות פרחים קטנים וסגורים יותר, קרבה פיזית בין האיברים הנקביים והזכריים וביטול אי-ההתאמה העצמית – מנגנון מולקולרי שמונע מהפרט להפרות את הפרחים של עצמו. כך צמחים שיכולים לקיים הפריה בין פרטים, משתנים לכיוון של האבקה עצמית.
השקדייה פורחת - מצב זמני?
רוב המעברים מתלות במאביקים להפריה עצמית התרחשו תוך כדי היווצרות של מינים חדשים על פני אלפי שנים ויותר. במחקר הנוכחי, החוקרים מצאו שמבנה הצמחים השתנה במשך עשורים בודדים, ובמקביל פחת מספר המאביקים בבתי הגידול שנבדקו. זו עדות ליכולתם של תנאי הסביבה להשפיע גם בטווחי זמן קצרים על גנטיקה של אוכלוסיות צמחים.
השינויים המהירים האלה יכולים להשפיע על אוכלוסיית המאביקים ולייצר אפקט של כדור שלג: התמעטות המאביקים גורמת לשינוי של תכונות הצמחים, השינוי הזה מביא להפחתה נוספת בכמות המאביקים – וחוזר חלילה. לרוב, המעברים האלה נחשבים בלתי הפיכים, ומכיוון שהם פוגעים ביכולת ההסתגלות של הצמחים לתנאי הסביבה המשתנים, הם קשורים גם לשיעורי היכחדות גבוהים של הצמחים האלה.
ומה בדבר השקדיות? האם נפסיק לשיר שירים לכבוד פריחתן המרהיבה? בשנים האחרונות נצפות יותר ויותר שקדיות "מבולבלות", שפורחות בתחילת החורף במקום לקראת סופו. מעבר לתסכול מכך שהן לא פורחות בט"ו בשבט, הפריחה שלהן לא מתואמת עם הפעילות של המאביקות העיקריות שלהן, דבורי הדבש, ובלי ההאבקה, השקדיות עלולות להשתנות כמו פרחי הסיגל בפריז. עם זאת, לעצי השקד יש מחזור חיים ארוך, ולכן יעברו ככל הנראה שנים רבות עד שיוטמעו בהם שינויים גנטיים נראים לעין. בינתיים נקווה להמשיך לחגוג ט"ו בשבט ורוד-לבן עם פריחה עוצרת נשימה.
יעל וגנר, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
