כשמגפת הקורונה רק פרצה, החלה להתפשט באיטליה וגבתה קורבנות רבים, מצא עצמו פאולו וירזי, אחד הבמאים האיטלקיים היותר מצליחים כיום, כלוא במשכנו ברומא. במהלך הסגר, וירזי נתקף בשלל חרדות, פחדים, חששות ותהיות. "חשבתי מה יהיה איתנו, מה נעשה והאם יהיה בכלל 'היום שאחרי'", התוודה וירזי (59), כשנפגשנו בפסטיבל ונציה האחרון. "תהיתי גם מה עתיד תעשיית הקולנוע: האם נמשיך לעשות סרטים? האם שחקנים יוכלו לנשק אחד את השני שוב על המסך?"
מתוך הפחדים והתהיות של וירזי נולד גם הסרט "היובש", שאותו הוא יצר יחד עם הסופר האיטלקי המוערך פאולו ג'ורדנו ("בדידותם של המספרים הראשוניים"), שהוא גם מדען ופיזיקאי. וירזי התרשם מהמאמרים שג'ורדנו פרסם בעיתון "קוריירה דלה סרה" על המגפה, החיים בה והפחדים שהיא עוררה, והחליט לחבור אליו. "הקול של ג'ורדנו נשמע לי מאוד ברור וצלול ויצרתי איתו קשר. ניהלנו צ'אטים ארוכים בסקייפ, על מה שקורה. אהבתי לשמוע את דעתו כמדען, כמו גם כסופר. בשיחות ביננו תהינו בין היתר איך יהיה העולם והאם המגפה תשאיר פצעים וצלקות שיישארו לנצח".
התוצאה של מפגש הפסגה הזה היא "היובש" - דיסטופיה המתרחשת ברומא, שבצורת קשה משבשת את החיים בה כבר שלוש שנים. נהר הטיבר מיובש לחלוטין. המחסור במים שינה את החיים של כולם. ובנוסף לכל, חוקים נוקשים מאמללים את התושבים. הבצורת הפכה למעשה לנושא פוליטי, והפרשנים מציעים תיאוריות שונות ומשונות ומפנים אצבע מאשימה למי שאחראי לעצירת הגשמים. הפער החברתי הולך וגובר - אזרחים עשירים מוצאים דרך לעקוף את המחסור במים, בעוד אחרים גוועים בצמא. בתי החולים עמוסים בחולים שסובלים מעייפות קיצונית, האם המיפה הזאת קשורה לג'וקים המתפרעים בעיר?
"ניסינו לדמיין עולם שלא יהיה רחוק מהיום, ברמת חוסר האיזון ההידרוגיאולוגי", אומר וירזי. "דמיינו איך רומא תיראה כשאנשים כמעט ימותו בה מצמא, מצב שלא יהיה קשה לדמיין עוד כמה שנים קדימה. רצינו ב'היובש' לדבר על הרגע הזה של מה יהיה איתנו, לתאר אותו, ורצינו גם לדון בחוסר הכיוון ובפחד. וכך דמיינו את רומא בעתיד הקרוב מאוד, עיר שאמנם התגברה על הקורונה, אבל נפלה בצילן של בעיות ופחדים חדשים שקשורים לסביבה ואקלים, בעיות כמו בצורת, משבר כלכלי ומגפה חדשה לגמרי".
למה בחרתם למקם את "היובש" דווקא ברומא?
"בגלל ש'היובש' לא מספר סיפור ריאליסטי. כלומר, אם תהיה בצורת, יש ברומא כל כך הרבה מקורות מים, כך שלא מדובר בתופעה שתוכל להתקיים היום. אולי בעוד מאה שנה. יחד עם זאת, רומא היא סמל לחברה שהתקיימה מילניום שלם בזכות תעבורה של מים. ברומא נולדה הציוויליזציה, ובה גם הומצאו המזרקות. זה המקום היחיד באיטליה שאני יודע שבו המזרקות תמיד פועלות. בסרט שלנו, רומא מבחינתנו היא סמל לעבר עתיק ומפואר שקורס, מקום שבו אנשים מאבדים כיוון. מדובר לא רק בקריסה של מערכת המים, אלא של החברה כולה, שחווה זעם, קונפליקטים, משרות שנעלמות. הרבה מהדמויות שאנחנו מספרים עליהן בסרט איבדו את מקום העבודה שלהן. הנושא הזה הוא בדיוני, אבל לא מדובר במשהו שרחוק יותר מידי מהמציאות".
ב"היובש" אתה מאזכר חברה ישראלית שעוסקת בהתפלת מים. מאיפה בא הרעיון?
"כמובן שהסיפור של 'היובש' מומצא לחלוטין, אבל חלק ממנו אמיתי, אז לקראת הסרט, עשינו תחקיר וגילינו שיש הרבה חברות שעוסקות בתחום התפלת המים, והטובות בהן נמצאות ופועלות בישראל, אז התבקש שאזכר את העובדה הזאת".
וירזי, שבדרך כלל יוצר קומדיות אנושיות שנונות ("הון אנושי", "חיים משוגעים", "אהבה בדרכים"), המשלבות ביקורת חברתית ומתארות קונפליקטים חברתיים שמסופרים דרך המסגרת המשפחתית, בחר ב"היובש" לשלב קומדיה עם טרגדיה. הסרט שהוצג מחוץ לתחרות בפסטיבל ונציה ובו מככבת בין היתר מוניקה בלוצ'י, מגיע גם לישראל: הוא יוקרן במסגרת "צ'ינמה איטליה" – פסטיבל קולנוע איטלקי, שייערך החודש (החל מה-19.4) בסינמטקים ברחבי הארץ (תל-אביב, ירושלים, חיפה, ראש פינה, שדרות, חולון והרצליה) וחוגג עשור לקיומו.
העלילה של "היובש" עוקבת אחר מספר דמויות, חלקן מוזרות וססגוניות. הן מסתובבות ומתרוצצות ברחובות הבירה האיטלקית במשך שלושה ימים וכולן מחפשות אחר גאולה, על רקע משבר סביבתי ובריאותי. "הסרט הוא פסיפס סיפורים על אנשים מתוסכלים, בודדים, אבל גם איכשהו, קשורים זה בזה והחיים שלהם מצטלבים", מעיד וירזי. "'היובש' אמנם מתרחש בעתיד, אבל לא רצינו לראות בסרט הזה תחזית לעתיד. אני חושב שהוא בעצם מדבר על ההווה ומתאר בדיוק את מה שאנחנו חיים היום ברמה החברתית. רצינו למלא את המסך בפרצופים - ככל הנראה בגלל הבדידות שנכפתה עלינו בסגרים וניסינו ליצור איזו פנטזיה, מטאפורה. דווקא בגלל שהיינו מבודדים ומופרדים בתקופת הקורונה, המצאנו את החבורה המשוגעת שמופיעה בסרט. דרך הדמויות הללו ניסינו לדבר על מה שעבר עלינו בתקופת הסגרים"
"היובש" צולם בתקופת הקורונה, מה שהציב לא מעט אתגרים וקשיים. "רצינו להראות הרבה אנשים על המסך וזה היה דבר מאוד מסובך. הבוס האמיתי על הסט היה מנהל הבדיקות. עשיתי בדיקות קורונה מדי יום וכך שאר המשתתפים. יום אחד, בעודי מביים, מנהל הבדיקות טפח בעדינות על הכתף שלי ואמר שאני חיובי. נאלצתי לעזוב את הסט ל-20 יום, אבל אחרי שישה ימים בבידוד, ההפקה הציבה מוניטורים בחדר שלי ואני כיוונתי וביימתי משם".
וירזי מעיד שסוגיות אקולוגיות מעסיקות אותו במיוחד. "כמובן שאני מוטרד, בתור אזרח, אבא, אדם. משבר האקלים זו הסוגייה העיקרית מולה אנחנו ניצבים. אנחנו ניצבים מול האפשרות שהמין האנושי יכחיד את עצמו - זו סוגייה שמאוד אכפת לי ממנה. יחד עם זאת מבחינתי לא מספיק לעשות סרט, זו מלחמה שיש להילחם בה בתור אזרח, בתור אדם שמצביע. אבל כמספר סיפורים וכיוצרי קולנוע רציתי ב'היובש' לעשות משהו כדי לחקור את מה שקורה בנפש האדם: מה זה הפחד הזה? מה זה היובש של היחסים ולאן נעלם הביטחון בהם? מדובר בפצע שאנחנו מביאים איתנו ממה שקרה בשנות הקורונה, וזה קרה בעיקר לדור הצעיר, אבל לא רק. כל כך הרבה יחסים רומנטיים מנוהלים היום דרך הוואטסאפ. וכשאנשים נפגשים במציאות אחרי שהתכתבו, הם מבינים שאין להם מה לומר".
עד כמה קשה יהיה להתגבר על כל הפחדים שצברנו?
"ייתכן שיתרגש עלינו משהו מאיים אף יותר ממה שחווינו בקורונה. זה לא אני שטוען זאת, אלא המדענים - ואנחנו צריכים להיות מודעים למה שקורה ומה הולך להיות הדבר הגדול הבא. ב'היובש' המצאנו, למשל, את 'מחלת השינה' אבל ייתכן ובעתיד יהיה משהו גרוע ממנה. אני לא מדבר בקולי שלי, אלא בקולם של המדענים, אז עלינו להיות מודעים לאיומים שמרחפים מעלינו. אמנם זה טירוף גם ככה להתמודד עם מה שקורה בעולם עכשיו, אבל הגיע הזמן להקדיש מחשבה גלובאלית על העתיד של כולנו".
אתה חבר או פעיל במפלגות או בארגונים הנלחמים ופועלים לעשות שינוי?
"לצערי לא, כי אני לא מרגיש שאני שייך למה שיש לנו להציע כרגע. בצעירותי, הייתי פעיל שמאל והייתה לי תקווה במפלגה הדמוקרטית - אבל כבר לא. עכשיו אני סקפטי ונואש, ואני רואה ערך רק בתנועה שמנסה לנער את האנשים להכיר בסוגיות החשובות היחידות שנותרו: התחממות גלובלית, שינויי האקלים, התכלות המשאבים שלנו. אלה הסוגיות המשמעותיות והן קשורות בסוג החברה שאנחנו מנסים לקומם בעתיד, וזה עניין גלובלי. כל מפלגה שמייצגת אינטרסים לאומיים בלבד, כבר אינה מספיקה מבחינתי".
