לפני כ-125 מיליון שנה ניסה יונק קטן לטרוף דינוזאור אוכל צמחים, שהיו גדול ממנו. הרגע הדרמטי, שבו נאבקו השניים, השתמר בזכות חומר וולקני. המאובן אותר במרבצים הגעשיים בסין. החוקרים מעריכים כי המקום עשוי להמשיך ולהניב בעתיד עדויות חדשות נוספות לאינטראקציות בין מינים מתקופת הקרטיקון, שאינם מוכרים מתיעוד המאובנים.
לעיתים ישנם ממצאים שמהווים עדות מוכחת ויזואלית למה שאירע לפני שנים רבות. ממצא כזה נגלה לעיניהם של מספר חוקרים, שהבחינו ביונק טורף שהשתמר בעודו תוקף דינוזאור אוכל צמחים, על אף שהאחרון היה גדול יותר פיזית. "שני היצורים התאבנו בעת רגע התקיפה, כשהם שלובים האחד בשני. זוהי אחת מהעדויות הראשונות שמציגה התנהגות תוקפנית של יונק טורף כלפי דינוזאור צמחוני", הסביר ד"ר ג'ורדן מאלון, פליאוביולוג ממוזיאון הטבע הקנדי באוטוואה, ומחבר שותף של המחקר המרתק שפורסם אמש (יום ב') בכתב העת Scientific Reports.
המאובן מערער את הסברה, לפיה לא היו לדינוזאורים כמעט איומים מבני דורם היונקים בתקופת הקרטיקון, כאשר הדינוזאורים היו בעלי החיים הדומיננטיים. הדינוזאור במאובן שהשתמר היטב מזוהה כמין של פסיטקוזאורוס (Psittacosaurus) - דינוזאור צמחוני קטן ממדים שחי במחצית הראשונה של הקרטיקון באזור מזרח אסיה, כשאורכו היה כ-120 ס"מ, גובהו הגיע עד למותניו של אדם בוגר ומשקלו נאמד בכ-20 ק"ג. הוא היה בין הדינוזאורים בעלי הקרניים המוקדמים ביותר.
דינוזאור זה הותקף כאמור על ידי בעל חיים דמוי גירית, שנקרא רפנומאמוס ממין Repenomamus robustus - סוג יונק נכחד באורך של כ-47 ס"מ, שמאובניו נמצאו בתצורת יישיין שבסין. למרות שלא היה גדול בסטנדרטים של דינוזאורים, הוא היה בין היונקים הגדולים ביותר בתקופת הקרטיקון, בתקופה שבה הדינוזאורים מילאו את רוב הגומחות האקולוגיות, בעוד שהיונקים עדיין לא תפסו את השליטה בכדור הארץ.
למעשה, מין הרפנומאמוס המאובן שאותר במחקר הנוכחי, היה בערך בגודל של אופוסום וירג'יניה והגיע למשקל של 6-4 ק"ג. לפני הגילוי הזה, פלאונטולוגים ידעו שרפנומאמוס טרף דינוזאורים, כולל תרופודים קטנים או פסיטקוזאורוסים צעירים (אם כי ייתכן שאכל גם ביצים של דינוזאורים), בגלל עצמות דינוזאורים צעירים שהיו אוכלי צמחים, אשר נמצאו בבטן היונק הטורף.
"הקיום המשותף של שני בעלי החיים הללו אינו חדש, אבל מה שחדש למדע באמצעות המאובן המדהים הזה הוא ההתנהגות התוקפנית של הטורף אל מול הנטרף המוצגת במאובן", אמר ד"ר מאלון.
המאובן אותר בשנת 2012 במחוז ליאונינג שנמצא בצפון-מזרח סין, כששני השלדים של בעלי החיים נותרו שלמים כמעט לחלוטין, באזור שזכה לכינוי "פומפיי של סין" הודות למאובנים הרבים של דינוזאורים, יונקים קטנים, לטאות ודו-חיים שאותרו בו, לאחר שנקברו בהמוניהם על ידי מפולות בוץ ופסולת בעקבות התפרצות געשית אחת או יותר.
קיומו של חומר וולקני במטריצת הסלע של המאובן במחקר הנוכחי אושר בעקבות ניתוח של מינרלוג מוזיאון הטבע הקנדי ד"ר ארון לוסייר. בחינה מדוקדקת של צמד המאובנים הראתה שהפסיטקוזאורוס שוכב כפוף, כשגפיו האחוריות מקופלות משני צידי גופו.
גופו של הרפנומאמוס מתפתל ימינה ויושב על טרפו, כשהיונק הטורף אוחז בלסת של הדינוזאור הגדול ממנו, בעודו נוגס באיבריו של הפסיטקוזאורוס, כשלמעשה נראה כי מדובר בהתקפה שבוצעה תוך כדי תנועה. ד"ר מאלון ועמיתיו למחקר שללו את האפשרות שהיונק אכל דינוזאור מת, אלא תקף אותו בנשיכות גופו ואז טרף אותו. לדברי החוקרים, אין זה סביר ששתי החיות היו מסתבכות זו בזו עד כדי כך - אם הדינוזאור מת לפני שהיונק עלה עליו. מיקומו של הרפנומאמוס מעל הפסיטקוזאורוס מצביע על היותו התוקף.
אנלוגיות של חיות קטנות התוקפות טרף גדול מהן ידועות בעולם המודרני. ד"ר מאלון ועמיתיו למחקר ציינו כי ידוע שהגרגרן למשל, שעל אף מבנהו המסורבל מסוגל לרוץ במהירות של עד 60 קמ"ש למרחקים ארוכים למדי, מסוגל לטרוף בעלי חיים גדולים ממנו, כולל אייל הצפון וכבש הבית. בסוואנה האפריקנית, זאבים טלואים, תנים וצבועים יתקפו את טרפם, גם אם האחרון גדול מהם פיזית. "ייתכן שמדובר במקרה דומה למה שנצפה במאובן, כשהרפנומאמוס טרף את הפסיטקוזאורוס בעודו בחיים - לפני ששניהם נהרגו לאחר מכן והתאבנו", הסביר ד"ר מאלון.