לחלק מאוכלי העשב המצליחים ביותר על פני כדור הארץ היו אולי מאות אלפי שיניים במהלך חייהם. האורניטופודים הם קבוצה גדולה של דינוזאורים צמחוניים. אורניתופודים הופיעו לראשונה ביורה התיכון אך בלטו בעיקר בקרטיקון, כאשר הפכו לאוכלי העשב הדומיננטיים בחלקים נרחבים של העולם.
מחקר חדש, שפורסם בכתב העת Nature Communications, שאותו הוביל ד"ר אטילה אוסי מאוניברסיטת אטווש לוראנד בהונגריה, שופך אור על התהליך שהוביל לכך שהאורניתופודים המפותחים והגדולים ביותר היו ההדרוזאוריים, שאופיינו במערכי שיניים מפותחים ומתקדמים - שסייעו להם ללעסו את הצמחים הקשים ביותר בכמויות גדולות.
"השיניים והלסתות של האורניתופודים השתנו באופן דרסטי במהלך האבולוציה שלהם", אמר ד"ר אוסי. "בעוד שלאיגואנודון נדרשו יותר מ-200 ימים להצמיח את שיניו, שנשחקו בזמן ארוך יחסית, הרי שבסוף תקופת הקרטיקון, נשחקו שיניהם של ההדרוזאורים תוך 50 ימים בלבד".
החוקרים הסבירו זאת בכך שייתכן כי האורניתופודים המאוחרים יותר ניזונו מצמחים קשים יותר, ששחקו במהירות את שיניהם. על כן, כשהשיניים נשחקו בקצב מהיר יותר, היה על הדינוזאורים הללו להצמיח שיניים חדשות כדי לא למות ברעב.
בעוד שאכילת מזון צמחי היא אחת מדרכי החיים הנפוצות ביותר עבור בעלי חיים, קשה באופן מפתיע ליישם אותה בפועל. בניגוד לבשר, שמתפרק בקלות במעיים, צמחים מורכבים בדרך כלל מסיבים קשים ופחמימות מורכבות, אותם קשה לעכל. השיניים נמצאות בחזית "המאבק התזונתי" הזה, מכיוון שהן מפרקות את המזון לחתיכות קטנות, מה שמסייע לחיידקי המעי לפרק את המזון הצמחי בצורה יעילה יותר, אך יש לכך מחיר.
4 צפייה בגלריה
שלד של פרזאורולופוס, דינוזאור שחי בתקופת הקרטיקון והשתייך למשפחת ההדרוזאורים
(צילום: Shutterstock)
4 צפייה בגלריה
בסוף תקופת הקרטיקון העליון, להדרוזאורים היו שורות של שיניים צפופות, שנשחקו במהירות בזמן שאכלו צמחים קשים
(צילום: Attila Ősi)
"לאורך חייו של אוכל עשב, שיניו נשחקות בהדרגה", הסביר פרופ' פול בארט מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע, שנמנה על צוות המחקר. "בכך תוחלת החיים עלולה להתקצר, מכיוון שמרגע שחיקת השיניים, עלול בעל החיים למות מרעב. הבעיה הזו נפוצה בעיקר בקרב יונקים, אך לא בקרב זוחלים, שכן הם מסוגלים להצמיח שיניים חדשות באופן רציף ומהיר. כתוצאה מכך, שיני דינוזאורים הפכו למאובנים נפוצים, מה שהופך אותן לבעלות ערך ארכאולוגי רב".
החוקרים התמקדו בשיניים ובלסתות של האורניתופודים, שהפכו לימים לאוכלי העשב מהמתקדמים ביותר בכדור הארץ. על ידי בחינת גולגולות שהשתמרו היטב, הם הצליחו לעקוב אחר תהליך התפתחות אבולוציוני שהקנה לגולגולות צורות מורכבות יותר ויותר, שסייעו באכילת צמחים קשים, כמו למשל עצים מחטניים.
"ניתן להבחין בהתאמה לאכילת צמחים שהפכה מפותחת יותר ויותר ככל שהדינוזאורים הללו התפתחו", הסביר פרופ' בארט. בשלבים מתקדמים יותר, דינוזאורים אורניטופודים הזיזו את לסתותיהם באופן כזה שאפשר להם לטחון צמחים בקלות וביעילות. בנוסף, ממדי גופם התעצמו, מה שהוביל גם למעיים גדולים יותר, שסייעו להם לעכל טוב יותר את המזון הצמחי, ואף להפיק ממנו את החומרים המזינים שבו.
החוקרים מקווים להרחיב בהדרגה את המחקר שלהם גם לדינוזאורים אוכלי עשב אחרים, כמו אנקילוזאוריים או דינוזאורים מקורננים, מה שעשוי לספק להם תשובות על שאלות שנותרו פתוחות, כמו למשל מדוע הזוחלים הללו שגשגו כל כך, וכיצד האבולוציה עיצבה את התזונה של הקבוצות השונות. "אם נוכל לגלות אילו שינויים עברו אוכלי עשב באותה תקופה, זה ייתן לנו סיכוי טוב יותר להבין את מקומם של הדינוזאורים הללו במערכות האקולוגיות של עידן המזוזואיקון", סיכם ד"ר אוסי.
