במשך כ-190 שנה מדענים חיפשו את מקורותיהם של זוחלים ימיים עתיקי יומין מתקופת הדינוזאורים. כעת, צוות של פליאונטולוגים שבדים ונורבגים גילה שרידים של איכטיוזאורוס, שפירוש שמו הוא "דג-לטאה", המוקדם ביותר הידוע עד כה, באי הארקטי המרוחק שפיצברגן (Spitsbergen).
איכטיוזאורים הם קבוצה נכחדת של זוחלים ימיים מסדרת האיכטיוזאוריה, ששחו בימים הקדומים של עידן המזוזואיקון, כשמאובניהם נמצאו ברחבי העולם, במיוחד באירופה, מזרח אסיה וצפון אמריקה. הם היו בין החיות היבשתיות הראשונות שהסתגלו לחיים בים הפתוח, ופיתחו צורת גוף דמוית דג הדומה לדולפינים מודרניים. האיכטיוזאורים היו בראש שרשרת המזון באוקיינוסים ושלטו בבתי הגידול ימיים, בעודם צדים דגים או טרף קטן אחר, אם כי חלקם ניזונו מזוחלים ימיים אחרים, בדומה ללווייתן קטלן שטורף כיום מיני יונקים ימיים אחרים.
למעשה, זוחלים יצאו לראשונה לים הפתוח לאחר הכחדת פרם-טריאס, שהרסה מערכות אקולוגיות ימיות וסללה את הדרך לתחילת עידן הדינוזאורים לפני כמעט 252 מיליון שנים. ככל שחלפו השנים, זוחלים יבשתיים בעלי גפיים פלשו לסביבות חוף רדודות כדי לנצל גומחות של טורפים ימיים שנותרו פנויות בעקבות האסון ההמוני. עם הזמן, זוחלים אמפיביים (מסוגלים לחיות הן בים והן ביבשה) מוקדמים אלה הפכו יעילים יותר בשחייה ובסופו של דבר שינו את איבריהם לסנפירים, פיתחו מבנה גוף דמוי דג, והחלו ללדת צאצאים חיים (להבדיל מהטלת ביצים). לפיכך, נותק הקשר שלהם לחיים על פני היבשה באופן סופי שכן לא היה עוד צורך בהגעה לשם על מנת להטיל ביצים.
3 צפייה בגלריה
תמונת טומוגרפיה ממוחשבת ותמונת חתך שמציגות את המבנה הפנימי של חוליות האיכטיוזאורוס הקדום ביותר, אשר התגלה בשפיצברגן
(צילום: Øyvind Hammer and Jørn Hurum)
קרוב לבקתות הציד בחוף הדרומי של פיורד הקרח במערב שפיצברגן, נחשפו שכבות סלע שהיוו את קרקעית הים לפני כ-250 מיליון שנים. נהר זורם במהירות, הניזון מהפשרת שלגים, שחק את אבן הבוץ - סלע משקע דק גרגיר המורכב בעיקר מגרגירי טין ומגרגירי חרסית שמקורם מבוץ ומסלעי חרסית - עד לחשיפת סלעי גיר הנקראים תצבירים. אלה נוצרו ממשקעי סיד שהצטברו סביב שרידי בעלי חיים שנרקבו על קרקעית הים העתיקה, שהשתמרו כתוצאה מכך כמעט בשלמותם.
כיום, פליאונטולוגים מחפשים את התצבירים הללו כדי לבחון את עקבות המאובנים של יצורים ימיים שמתו זה מכבר. במהלך משלחת בשנת 2014, נאספו מספר רב של תצבירים מאתר זה ונשלחו אל המוזיאון להיסטוריה של הטבע באוניברסיטת אוסלו לשם מחקר עתידי, שממצאיו התפרסמו זה עתה בכתב העת Current Biology, לאחר עבודה משותפת של צוות המוזיאון עם אנשי המוזיאון לאבולוציה באוניברסיטת אופסלה השבדית, שבחן את העצמות וחוליות הזנב של האיכטיוזאורוס הקדום שהתגלו.
באופן בלתי צפוי, החוליות הללו השתמרו בתוך סלעים שהיו כביכול ישנים מדי עבור התקופה שבה חיו האיכטיוזאורים. כמו כן, במקום לייצג את הדוגמה המוכרת של האב הקדמון האמפיבי, החוליות היו זהות לאלו של איכטיוזאורים צעירים בהרבה מבחינה גיאולוגית, ואף שימרו מיקרו-מבנה של עצם פנימית המראה סימני היכר אדפטיביים של צמיחה מהירה, חילוף חומרים מוגבר ואורח חיים אוקיאני מלא. בדיקות גיאוכימיות של הסלע שמסביב אישרו את המאובנים מתוארכים לתקופה של כשני מיליון שנים לאחר ההכחדה ההמונית של פרם-טריאס - כלומר לפני כ-250 מיליון שנה.
בהתחשב בלוח הזמנים המשוער של התפתחות הזוחלים הימיים, הרי שהממצא משנה את כל מה שהיה ידוע עד כמה על ההתפתחות והשינוי שחל בקרב האיכטיוזאורים, כך שהם עברו למחייה בסביבה ימית עוד לפני שהתרחש אירוע ההכחדה. גילויו של האיכטיוזאורוס העתיק ביותר מכל אלה שהתגלו עד כה, משכתב את מה שנתפס כהנחה הרווחת של עידן הדינוזאורים כמסגרת זמן הופעתם של שושלות זוחלים מרכזיות. ממצאי מחקר זה מהווים עדות לכך שייתכן וחלק מהקבוצות הקדימו את מרווח הזמן המוכר, כאשר מאובנים של האבות הקדומים ביותר עדיין ממתינים לגילוי בעודם טמונים בעומק סלעים ישנים בשפיצברגן ובמקומות אחרים בעולם.
