הנגב ידוע באתרי אמנות הסלע הייחודית ורבת הערך שלו. מאז האלף השלישי לפנה"ס, הציידים, הרועים והסוחרים ששוטטו באזור זה הותירו על סלעיו אלפי חרותות (פטרוגליפים), חקוקים בשכבה הכהה אשר מצפה את סלעי אבן הגיר. רבים מהם מייצגים בעלי חיים כמו יעלים וגמלים, אך גם כתובות וצורות מופשטות יותר. בכך משקפות החרותות בנגב את ההיסטוריה האנושית המקומית לאורך אלפי שנים ומכאן חשיבותן התרבותית.
חרותות באזור הר כרכום
(צילום: אסף קמר)
במחקר, שפורסם בכתב העת Frontiers in Fungal Biology, הראו חוקרים מהאקדמיה לאומנויות יפות בווינה ומהמחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, שעם הזמן הפטרוגליפים עלולים להיפגע כתוצאה מפעילותן של פטריות וחזזיות הנמצאות בסלעים.
לממצאים אלה יש חשיבות הן בהקשר למצבן הפיזי של החרותות, אך גם בשל קיומם והסתגלותם של מיני פטריות לחיים בסביבה הצחיחה של הנגב. סביבה זו מאופיינת בין היתר, במיעוט גשמים (ממוצע של כ-87 מ"מ בשנה), קרינה בעוצמה רבה יחסית וטמפרטורות קיצוניות על פני משטחי הסלע הכהים. "הפטריות והחזזיות הללו יכולות לתרום באופן משמעותי לשחיקה הדרגתית של הפטרוגליפים", אמרה לאורה רבצ'ין, מהאקדמיה לאומנויות יפות בווינה, שנמנתה על צוות המחקר, שכלל גם את ד"ר אירית ניר ופרופ' אריאל קושמרו מאוניברסיטת בן גוריון בנגב.
החוקרים הוסיפו: "אורגניזמים אלה מסוגלים להפריש סוגים שונים של חומצות ולגרום בכך לפגיעה ולהמסה של המינרלים המרכיבים את סלעי הגיר וכן את שכבת הכיסוי הכהה שעל פניהם. באופן זה, תפטיר הפטריות (והחזזיות) חודר אט אט לתוך שכבת הסלע, נאחז בו ומסב גם נזק פיזי ואסתטי".
במחקר נאספו דגימות הן מהסלעים שבאתרי החרותות, והן מהקרקע למרגלותיהם. בנוסף, נבדקה הימצאותם של נבגים הנישאים באוויר. זיהוי הפטריות נערך באמצעות שיטות משלימות, הכוללות מיצוי וריצוף דנ"א של חומר פטרייתי מדגימות הסלעים והקרקע, וכן באמצעות בידוד וגידול הפטריות במעבדה.
החוקרים הראו שהמגוון והשפע של המינים על סלעים שבהם נחרתו פטרוגליפים היו נמוכים בהשוואה למגוון ושפע המינים באדמה המדברית, מה שמרמז על כך שמעט מינים מסוגלים לעמוד בסביבת החיים המדברית המאפיינת את האזור. בכל הדגימות נמצאו מיני פטריות שונים ואף בעלות תחום תפוצה עולמי רחב ביותר (קוסמופוליטיות).
המשותף למינים הללו הוא קיומם של מנגנוני הישרדות לתנאי סביבה קשים למחייה על ידי רבייה ותפוצה באמצעות נבגים ומנגנונים אחרים.
מיני הפטריות שזוהו במחקר זה משתייכות ל-קלדוספוריום (Cladosporium), אלטרנריה (Alternaria), קוניוספוריום (Coniosporium), דוורייסיה (Devriesia), פאותקה (Phaeotheca), קנופיה (Knufia) וורמיקונידיה (Vermiconidia). כל המינים, למעט אלטרנריה וקלדוספריום, מוכרים כפטריות מיקרו-קולוניאליות, שמשגשגות בתנאי מדבריים ברחבי העולם. כמו כן, נמצאו בשפע חזזיות ממין פלבופלקה (Flavoplaca).
מעבר לזיהוי המינים המתקיימים בסביבות הפטרוגליפים, ערכו החוקרים בדיקות מעבדה ובחנו את הפגיעה האפשרית של הפטריות במצע המכיל קלציום קרבונט, שהוא המרכיב העיקרי באבן הגיר. רבצ'ין אמרה כי ידוע זה מכבר כי פטריות מיקרו-קולוניאליות, מהוות גורם משמעותי בהידרדרות ובליה של אתרי מורשת וממצאים ארכיאולוגים הנמצאים בסביבות אקלים מגוונות.
"ידוע גם שחזזיות גורמות לפגיעה בסלעים ובכך מהוות איום פוטנציאלי על אותם ממצאים היסטוריים בני אלפני שנים", מוסיפה רבצ'ין. בנוסף, ד"ר ניר מציינת שהפגיעה הינה משולבת על ידי מיקרואורגניזמים מקבוצות שונות כלל פטריות, חזזיות וחיידקים החיים על ובתוך הסלע ומהווים חלק מתהליך הבליה.
האם ניתן לעשות משהו כדי להגן על הפטרוגליפים מפני הפטריות והחזזיות המיקרו-קולוניאליות שנצפו? פרופ' קטיה שטרפלינגר מהאקדמיה לאומנויות יפות בווינה אמרה כי אין אופטימיות רבה בקשר לכך. "לא ניתן לעצור את תהליכי הבליה הטבעיים הללו, אבל מהירות תהליך הבליה תלויה במידה רבה בשאלה האם וכיצד ישתנה האקלים בעתיד. מה שאנחנו יכולים לעשות זה לנטר את הקהילות המיקרוביאליות לאורך זמן, אך חשוב מכך גם לתעד את היצירות החשובות הללו לפרטי פרטים", אומרת פרופ' שטרפלינגר.
"שינויי האקלים כגון שינוי במשטר הגשמים, עלייה בלחות ושינויי טמפרטורה, ישפיעו לאורך זמן על השרידות של אמנות הסלע בנגב, שהינה ייחודית ובעלת חשיבות מבחינה היסטורית", הוסיף פרופ' קושמרו.
