שרידים של ספינה התגלו בעומק של יותר מ-10 מטרים בנהר טרווה (Trave) בגרמניה. חוקרים מאוניברסיטת קיל עמלו כשמונה חודשים כדי לבחון את מבנה הספינה והגיעו לתוצאה לפיה מדובר בספינה שטבעה לפני כ-400 שנה. על הספינה היו 150 חביות - ממצא ייחודי במערב אזור הים הבלטי.
מה שנשאר מהספינה הן קורות עץ וחלקים גדולים מהמטען, אשר מכוסים מולים ועל פי ההערכות שכבו במים העכורים של נהר הטרווה במשך מאות שנים. "תיארוך עצמאי של שרידי הספינה בשלוש מעבדות שונות גילה שהספינה נבנתה כנראה באמצע המאה ה-17", אמר ד"ר פריץ יורגנס מהמכון לארכיאולוגיה פרהיסטורית ופרוטוהיסטורית באוניברסיטת קיל, והודה כי משאת נפשו של כל חוקר היא לגלות ממצא שכזה, ולכן מדובר ברגע ייחודי - גם עבורו באופן אישי. ד"ר יורגנס חקר את הריסות הספינה יחד עם הצוות שלו, שכלל חוקרים ממרכז הצלילה של אוניברסיטת קיל, חוקרים מהעיר ליבק (שוכנת על גדות נהר הטרווה) ומאוניברסיטת גטינגן.
המכון למדעי הגיאוגרפיה באוניברסיטת קיל הצליח לזהות את מטען הספינה כסיד. הנחת היסוד הייתה, שסיד נחשב באותה תקופה לחומר בנייה מבוקש ולכן הדבר תאם לממצאי החוקרים, שממוקדים כעת באיתור הסיבה שבגינה שקעה הספינה אל המעמקים. לפי הממצאים הראשוניים, ייתכן כי הספינה הייתה בדרכה מסקנדינביה לליבק, אך מעולם לא הגיעה אליה. אינדיקציות ראשוניות מצביעות על כך שהיא עלתה על שרטון בעיקול בנהר הטרווה, שם היא נפגעה קשות ולכן שקעה במצולות.
בהתבסס על תמונות וסרטונים, החוקרים יצרו מודלים תלת ממדיים והשתמשו בהם כדי לקבוע את אורכה המקורי של הספינה, בטווח של 25-20 מטר. לכן, נראה כי היה מדובר בספינת משא בינונית עם מפרשים - שנחשבה ל"סוס העבודה" של סחר בים הבלטי באותה העת. "ממצא זה הוא יוצא דופן עבור אזור הים הבלטי המערבי", אמר ד"ר יורגנס, שכן עד כה שרידים דומים מתקופות שתוארכו למאות שונות, נמצאו רק במזרח הים הבלטי.
הצלילות שביצעו החוקרים הראו שהספינה הטרופה נמצאת בסיכון ממשי לשחיקה, משום שעל שרידיה שורצת טרדו נאוואליס - צדפה ימית ממשפחת הצדפות הקודחות, שנקראת גם "תולעת האוניות". מוצא הטרדו נאוואליס בצפון מזרח האוקיינוס האטלנטי, והיא גורמת נזקים כבדים עד כדי הרס מוחלט לגופי אוניות ולמבנים תת-ימיים עשויים עץ. את הנזק, היא מבצעת באמצעות זוג לוחות מחוספסים, כשעומק החור ביום אחד מגיע ל-18 מ"מ, כך שרבות ממנה שעובדות יחד, יכולות להפוך בול עץ לערמת נסורת בתוך שנה.
החוקרים מזהירים כי אם לא יינקטו אמצעי הגנה כנגדן, ההריסה המוחלטת של הספינה תושלם תוך שנים ספורות והעדות הזו לסחר הימי הנרחב של עיר הליבק תאבד לנצח. על מנת למנוע זאת, החוקרים מאוניברסיטת קיל עובדים יחד עם עיריית ליבק ומוסדות נוספים כדי לייצר אסטרטגיה לטיפול נוסף והגנה על מה שנותר מהספינה, כשגם אפשרות של חילוץ מהמים ושימור לאחר מכן, נלקחת בחשבון.
למעשה, כל סיפור הגילוי של שרידי הספינה ההיסטורית החלו בפברואר 2020, אז ערכה הרשות לנתיבי המים והספנות של קיל-הולטנאו בדיקה שגרתית של ערוצי נהר הטרווה, אשר ניתנים לניווט. בבדיקה, התגלו חריגות בתוצאות סריקת סונר המשמש למיפוי קרקעית הים. בחלוף כשנה וחצי, צוללנים חקרו את האתר וגילו כי מדובר בהריסות של ספינה. הם הודיעו על כך לרשות העליונה להגנת מונומנטים היסטוריים של ליבק, וזו הזמינה את המכון לארכיאולוגיה פרהיסטורית ופרוטוהיסטורית באוניברסיטת קיל, על מנת לבחון את השרידים לעומק. בנובמבר 2021, החוקרים החלו את עבודתם והגיעו לגילוי ההיסטורי, אותו הם ממשיכים לבדוק על מנת להצילו.
