אחרי שנים שבהן מדענים חוזרים ומתריעים בפני ממשלות אדישות שהאנושות מוכרחה להיגמל בדחיפות מדלקים מאובנים (פוסיליים) כדי למנוע את ההשלכות החריפות ביותר של משבר האקלים, נראה שמלחמת רוסיה-אוקראינה מביאה איתה תפנית היסטורית בתלות של אירופה בגז, נפט ופחם.
כבר יותר מחודש שהתלות של מדינות האיחוד בייבוא דלקים פוסיליים מרוסיה גם מממנת גם את מכונת המלחמה של ולדימיר פוטין וגם ממשיכה להוות איום של ממש עבור אירופה. תנועת האקלים הבינלאומית, ובפרט ארגוני סביבה אוקראיניים, קראו לממשלות בעולם להתנתק בדחיפות מתעשיות הפחם, הנפט והגז הרוסיות כבר מהשבוע הראשון למלחמה. זו לא הייתה קריאה נטולת ביסוס: שורה של דו"חות שפורסמו בשבועות האחרונים מבהירים שגמילה מדלקים מאובנים רוסיים היא לא רק מעשית, אלא גם יכולה לתרום להאצת המאבק במשבר בשינוי האקלים.
ואז הגיעו ממוסקבה האיומים לשבש את אספקת הגז לאירופה – קודם כתגובה אפשרית להחלטה של גרמניה לבטל את פרויקט צינור הגז "נורד סטרים 2", ובהמשך, אם יבואניות גז רוסי לא יסכימו לשתף פעולה עם התביעה של הקרמלין לשלם ברובלים. בתגובה, כחלק מחבילת הסנקציות האחרונה הוחלט באיחוד האירופי בשבוע שעבר לאסור על רכישת פחם רוסי החל מאוגוסט. על פי הנציבות האירופית, המהלך יגרום לרוסיה לאובדן רווחים של שמונה מיליארד יורו בשנה.
בינתיים, עוד חזון למועד. הנציג העליון לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי, ז'וזפ בורל, הודה בנאום בפרלמנט האירופי בתחילת החודש ש"אנחנו משלמים לפוטין מיליארד יורו כל יום תמורת האנרגיה שהוא מספק לנו. מאז תחילת המלחמה נתנו לו 35 מיליארד יורו".
כך או אחרת, בניגוד לתוכניות של האיחוד לעתיד הקרוב, בישראל מתעקשים מקבלי ההחלטות לשמור על גישת עסקים כרגיל בכל מה שנוגע לייבוא נפט ופחם מרוסיה, ואולי אפילו מנצלים את ההזדמנות כדי לייצא גז ישראלי לאירופה. ישראל ממשיכה לקנות מרוסיה פחם, שהוא גם הדלק הפוסילי המזהם ביותר, אף שאפשר להניח כי התשלום תמורתו מממן את המשך המלחמה באוקראינה. מאז תחילתה, לפחות ספינת פחם אחת הגיעה מרוסיה אל תחנת הכוח אורות רבין בחדרה.
על פי נתוני חברת החשמל, פחם רוסי מהווה 30 אחוזים מכלל הפחם שיובא לארץ לישראל מתחילת השנה. בשנים האחרונות ישראל מייבאת פחם בעיקר מרוסיה, קולומביה ודרום אפריקה, לשימוש בתחנות הכוח אורות רבין בחדרה ורוטנברג באשקלון. אך ב-2020, רוסיה לבדה סיפקה לישראל לפחות 2.11 מיליון טונותן פחם, יותר מלרוב מדינות אירופה.
מנתוני המעקב שמנהל ארגון גרינפיס בריטניה אחר מכליות נפט שיוצאות מרוסיה מאז תחילת המלחמה, לפחות שלוש מכליות שונות היו מיועדות להגיע לישראל. שתיים מהן כבר עגנו בחיפה
הדו"חות הכספיים של חברת החשמל לשנת 2021, שפורסמו באמצע מרץ, מדברים על "מחסור קיצוני בפחם בעולם" ועל חוסר ודאות לגבי ההשלכות של ההתפתחויות השונות. בחברת החשמל העריכו כי המשמעות היא שייאלצו לייבא פחם המכיל גופרית ברמות גבוהות יותר, ובהתאם - להחריף את זיהום האוויר בארץ.
בחברת החשמל מאשרים שאספקת הפחם הרוסי לישראל ממשיכה כרגיל. "חברת החשמל וחברת הפחם עוקבות מקרוב אחר האירועים באוקראינה והסנקציות שמדינות אירופה מתכננות לגבי רוסיה, ובוחנות את המשמעויות לגבי אספקת הפחם", מסרה איריס בן-שחל, סגנית דוברת חברת החשמל.
חכ"ל יעל כהן-פארןצילום: אוהד צויגנברגאולם יעל כהן-פארן, חברת כנסת לשעבר וכיום מנהלת תחום מדיניות בפורום הישראלי לאנרגיה, אומרת ש"העניין עם פחם הוא שיש מקורות אחרים – זה פשוט עניין של החלטה. לדעתי, ההחלטה להמשיך לקנות פחם מרוסיה היא אמירה פוליטית, איזה צד אתה לוקח במלחמה הזאת. כרגע, ישראל היא כביכול לא בשום צד".
גם נפט רוסי מגיע לארץ
במקביל, גם נפט רוסי ממשיך להגיע לישראל. על פי נתוני המעקב בזמן אמת שמנהל ארגון גרינפיס בריטניה אחר מכליות נפט שיוצאות מרוסיה מאז תחילת המלחמה, לפחות שלוש כאלה היו מיועדות לישראל. שתיים מהן כבר עגנו בחיפה. למרות זאת, במשרד האנרגיה טוענים ש"מדינת ישראל לא מייבאת נפט רוסי בשנים האחרונות. כידוע, מדינת ישראל איננה חושפת את מקורות הייבוא של בתי הזיקוק בתחום הנפט. למדינה קיימות מספר חלופות לאספקת המוצר".
בנוסף, לא מן הנמנע שההתפתחויות האחרונות יעוררו את תעבורת הנפט דרך צינור קצא"א. בעקבות תשובת המדינה לבג"ץ בעתירת ארגוני הסביבה, הסכם קצא"א השנוי במחלוקת עדיין מנוע מעשית מלהתממש. אבל גם בלעדיו, נראה שקצא"א יכולה להגדיל את כמויות הנפט המועברות בצינור שלה מאילת לאשקלון ומשם לאירופה, או להיפך.
כרגע, בהתאם להחלטת המשרד להגנת הסביבה שלא לאפשר את הגדלת פעילות מכליות הנפט באילת במסגרת מדיניות "אפס סיכונים", קצא"א כפופה למגבלה של שש מכליות או שני מיליון טונות נפט בשנה. עתירה שהגישה קצא"א לבית המשפט נגד החלטת המשרד טרם הוכרעה, אך על פי מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מנובמבר האחרון, בעשור האחרון הגיעו למסוף קצא"א באילת פחות משלוש מכליות נפט בשנה בממוצע.
בישראל יש מי שרואים במאמצים האירופים לצמצם את התלות ברוסיה הזדמנות להצטרף למועדון ספקיות הגז הפוסילי. לאחרונה שוחחה השרה אלהרר כמה פעמים עם הנציבה האירופית לאנרגיה
באיחוד האירופי דנים בימים אלה באפשרות להגביל את היקף הנפט המיובא מרוסיה כחלק מהסנקציות הבאות. אם מדינות האיחוד האירופי יחליטו להחליף את רוסיה בספקיות נפט אחרות, ייתכן שמספרן של מכליות הנפט הפוקדות את אילת יעלה.
"אני מניחה שאם היו רוצים אפשר היה למצוא חלופות לנפט הרוסי", אומרת כהן-פארן. "אבל ברור שבטווח הארוך צריך למצוא את הדרך להיפרד לחלוטין מהנפט, ובסופו של דבר הכול צריך להיות חלק מתוכנית כוללת – איך אנחנו רואים את עצמנו מקדמים את משק האנרגיה, שחלק ממנו כולל גם תחבורה חשמלית לעשור הקרוב. יש כבר החלטות ויעדים אבל הדברים לא מתקדמים. ובכל מקרה, ישראל צריכה לתפוס צד ולהפסיק לקנות נפט ופחם מרוסיה".
הזדמנות לייצא גז ישראלי
לצד סוגיית הייבוא של פחם ונפט מרוסיה, מתנהלים כעת באיחוד האירופי דיונים קדחתניים סביב התלות בגז פוסילי מרוסיה. מזה שנים מבהירה הקהילה המדעית שהרחבת השימוש בגז פוסילי מאיצה את שינויי האקלים. על פי דו"ח שפרסם באוגוסט האחרון הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, האוטוריטה המדעית העולמית בתחום, מדינות העולם צריכות להפחית במהירות ובחדות פליטות מתאן, המרכיב המרכזי בגז פוסילי, בצד קיצוץ בפליטות פחמן דו-חמצני. "הפחתת פליטות מתאן היא הדרך המהירה והאפקטיבית ביותר שיש כדי להאט את קצב ההתחממות הגלובלית", אמרה מדענית האקלים איליסיה אוקו.
אבל לא החשש האקולוגי אלא דווקא המלחמה באוקראינה היא זו שמביאה את אירופה לשקול ברצינות צעדים דרסטיים להגבלת הייבוא של גז פוסילי, או להיערכות לתרחיש שבו רוסיה משבשת את אספקת הגז לאירופה. "ככלל, האסטרטגיה של האיחוד האירופי היא בעצם להתנתק מגז רוסי, לא מגז ככלל, ובתור התחלה בוחנים ייבוא של גז מונזל ממקורות אחרים, כמו קטאר וארה"ב, מפני שלדעתם זה יסגור את הפער", אומר בשיחה עם ynet רפאל הנוטו, יועץ מדיניות בכיר לפוליטיקת גז בארגון E3G העוסק בקידום מדיניות אקלים בינלאומית.
איליסיה אוקוגם בישראל יש מי שרואים במאמצים האירופיים לצמצם את התלות האנרגטית ברוסיה כהזדמנות להצטרף למועדון ספקיות הגז הפוסילי. בשבועות האחרונים שוחחה שרת האנרגיה קארין אלהרר כמה פעמים עם הנציבה האירופית לאנרגיה קאדרי סימסון על האפשרויות לשיתוף פעולה, ובפרט על ייצוא גז ישראלי לאירופה.
במשרד האנרגיה אומרים כי "האפשרות הזו נבחנת בימים אלה, כאשר צוות משותף המורכב מנציגים ממשרד האנרגיה והאיחוד האירופי עתיד לקום בקרוב. עניין הכמויות האפשריות לייצוא נבחן במסגרת עבודה של גורמי המקצוע במשרד האנרגיה וכן בקבוצות העבודה השונות. ככלל, כמות הגז השנתית תלויה ביכולת ההפקה מהמאגרים הקיימים, תגליות נוספות, פיתוחים והשקעות עתידיות במאגרים הקיימים וכן שדרוג ופיתוח רשת ההולכה".
בחודש שעבר: השרה אלהרר על העברת גז לאירופה
(צילום: אלי מנדלבאום, אלכס בורטמן)
בראיון לאולפן ynet בסוף מרץ התייחסה השרה אלהרר למגעים עם הנציבות האירופית ואמרה שגז ישראלי יועבר למצרים ואז ישלח לאירופה כגז מונזל. אלא שמדובר בפתרון בעייתי, בפרט בהקשר של משבר האקלים. "לגז מונזל יש השלכות סביבתיות גדולות יותר מאשר גז שמגיע בצינור – הפליטות לסביבה בתהליך ההנזלה והגיזוז הן עצומות", אומרת כהן-פארן.
מדוע בוחרת ישראל במודע לעצום עין אל מול מכונת המלחמה הרוסית ולשתף פעולה עם תעשיית הדלקים הפוסיליים, לא רק כאשר יש חלופות עדיפות, אלא גם כשצו השעה הוא לשנות כיוון?
מצד שני, יש גם מי שמבקשים לנסות ולהחיות את פרויקט האיסטמד, תוכנית גרנדיוזית להנחת צינור בן 1,900 קילומטר, מרביתו בעומק הים התיכון, שמיועד להעביר גז פוסילי משדות הגז של ישראל ושל קפריסין דרך יוון ועד איטליה. אלא שהפרויקט השנוי במחלוקת הזה, שממילא נראה היה נראה שאין לו היתכנות ממשית, נקבר למעשה בתחילת השנה, לאחר שארה"ב הודיעה שהיא מסירה את תמיכתה בו.
למרות זאת, הפרויקט הזה מקודם עכשיו, בין היתר גם בידי "שברון", ענקית האנרגיה הפוסילית, המפעילה את מאגרי הגז תמר ולווייתן ונחשבת לאחת החברות בעלות התרומה הגדולה ביותר בעולם להחרפת משבר האקלים.
ממשרד האנרגיה נמסר כי "פרויקט האיסטמד נמצא בבחינה טכנו-כלכלית של חברת IGI Poseidon. הפרויקט נתמך על ידי האיחוד האירופי, כאשר הצפי לקבלת החלטת השקעה סופית (FID) הוא בשנת 2022 או תחילת 2023".
ממשל ביידן לא מתלהב
במקביל נראה שטורקיה וישראל שוקלות לקדם פרויקט להקמת צינור גז ממאגר לוויתן לטורקיה. על פי בכיר טורקי שצוטט בסוכנות הידיעות רויטרס, "החלטות קונקרטיות" יכולות להתקבל בחודשים הקרובים לגבי תוואי אפשרי, אם כי כל תוואי צפוי להיתקל במהמורות גיאופוליטיות.
ממשל ביידן, לעומת זאת, לא שותף להתלהבות. "אנחנו לא צריכים לחכות עשר שנים ולבזבז מיליארדי דולרים על זה", אמרה תת מזכיר המדינה לעניינים מדיניים ויקטוריה נולנד בהתייחס לפרויקט האיסטמד וצינורות גז אחרים, בראיון לעיתון היווני "אקתימריני" בשבוע שעבר. "אנחנו צריכים להזיז את הגז עכשיו, ואנחנו צריכים להשתמש בו עכשיו כמעבר לעתיד ירוק יותר. עשר שנים מעכשיו אנחנו לא רוצים צינור. עשר שנים מעכשיו אנחנו רוצים להיות ירוקים".
אלא שעצם הנטייה להחליף ספקית גז אחת באחרת היא שנויה במחלוקת. "בטווח הזמן הקצר מאוד, האסטרטגיה של הבאת גז מונזל ממקורות אחרים היא איכשהו הגיונית", אומר היועץ הנוטו. "אבל השאלה הגדולה היא לא לגבי טווח הזמן הקצר מאוד.
על פי דו"ח שפרסם בסוף מרץ ארגון E3G עם שלושה ארגונים אחרים, האיחוד האירופי יכול להיפטר מהגז הרוסי עד 2025. שליש מהיקף ייבוא הגז הרוסי יכול להיות מוחלף בייבוא מוגדל מהספקיות הקיימות, ועל היתר אפשר לוותר באמצעות יישום מלא של תוכנית הפחתת הפליטות האירופאית ל-2030, בצד האצת הפריסה של אנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית והסבה לחשמל.
"הקמה של מסוף נפט מונזל לייצוא או לייבוא יכולה לקחת 5-3 שנים", מוסיף הנוטו. "הקמה של צינור גז חדש, ודאי אם הוא תת-מימי, תיקח זמן דומה או ארוך יותר. מצד שני, באותו משך זמן אפשר ליישם פתרונות אנרגיה נקייה שיהיו יותר בני קיימא ויותר זולים, ודאי בהשוואה לפרויקטים שמבוססים על מחירי הגז הנוכחיים, ושקושרים את האיחוד האירופי לספקיות חיצוניות עם חוזים לחמש או אפילו שנים כשכבר לא יהיה צריך את הגז הזה".
משרד האנרגיה: "ייצוא הגז הטבעי למדינות האזור יביא להכנסות מדינה של מיליארדי ש"ח, יחזק את הקשרים הגיאופוליטיים עם מדינות שכנות ויוביל את מזרח הים התיכון לכלכלה נקייה יותר"
למעשה, ללא קשר למלחמה, לאור יעדי האקלים והאנרגיה הנוכחיים של האיחוד האירופי, כל תשתית גז שתוקם עכשיו - או שתעמיק את התלות בגז פוסילי או שתהפוך בעצמה לפיל לבן בתוך זמן קצר.
"אם ממשלות רציניות לגבי משבר האקלים, אין מעכשיו מקום להשקעות חדשות בנפט, גז או פחם", אמר מנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, פתי בירול, בראיון ל"גרדיאן" במאי אשתקד. הדו"ח שפרסמה הסוכנות בזמנו קבע כי כדי לעמוד ביעד שעליו הסכימו מדינות העולם (נטו אפס פליטות עד 2050), לא ניתן לבנות יותר תחנות כוח פחמיות או לפתח שדות גז ונפט חדשים.
רפאל הנוטולדברי הנוטו, מנהיגי האיחוד האירופי לא קיבלו למעשה את ההמלצות האלה, אבל עכשיו הם נאלצים, כמו מדינות אחרות, לשקול מחדש את הנרטיב הדומיננטי שתיאר את הגז הפוסילי כדלק מעברי. ולשיקולים האלה יש השלכות גם על השאיפות למכור גז ישראלי לאירופה.
אל מול העדויות והתמונות המבעיתות של הקורבנות בבוצ'ה ובמריופול, ועל רקע התחזיות המחרידות של מדעני האקלים, עולות השאלות האם ממשלת בישראל מעדיפה לחשוב שהן המלחמה באוקראינה והן במשבר האקלים הם "בעיות של מישהו אחר"? מדוע, בעצם, בוחרת ישראל במודע לעצום עין אל מול מכונת המלחמה הרוסית ולשתף פעולה עם תעשיית הדלקים הפוסיליים שלה, לא רק כשבבירור יש חלופות טובות יותר, אלא בדיוק כשצו השעה הוא לשנות כיוון?
משרד האנרגיה: "הגז הישראלי פחות מזהם"
ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה: "מדינת ישראל בכלל, ומשרד האנרגיה בפרט, מחויבים למאבק במשבר האקלים ועל כן דוגל המשרד בהפחתת שימוש בדלקים מזהמים וכבר הצהיר שיפסיק את השימוש בפחם עד 2026, וכן יקדם ייצור 30% אנרגיות מתחדשות עד 2030. גז טבעי הוא דלק מעבר משמעותי להפחתת מזהמים מקומיים ולשמירה על משק אנרגיה אמין, והוא מהלך משלים למעבר לאנרגיות מתחדשות.
"משבר האנרגיה החמור באירופה בגלל המלחמה הביא לכך שמדינות שכבר הצהירו שיפסיקו את השימוש בדלקים פוסיליים, ובכללותם גז טבעי, לטובת מעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות, נאלצות לחזור ולהשתמש בנפט ובפחם המזהמים. לכן, ייצוא גז טבעי מישראל, תוך עידוד פיתוח המשאבים באופן אופטימלי, יסייעו למדינות נוספות באירופה להחליף את השימוש שהן עושות כיום בדלקים מזהמים, בגז טבעי, שהוא פחות מזהם.
"משבר האנרגיה באירופה מוכיח את חשיבות התמהיל האנרגטי הנכון ושימורו, ומוכיח שישראל מהווה אי של יציבות מקומית. מעבר לכך, ייצוא הגז הטבעי למדינות האזור יביא להכנסות מדינה של מיליארדי ש"ח, יחזק את הקשרים הגיאופוליטיים של ישראל עם המדינות השכנות, יעצים את הביטחון האנרגטי של מדינות האזור ויוביל, כאמור, את מזרח הים התיכון לכלכלה נקייה יותר".
