ניתוח של יותר מ-1,200 כלים מאתרי ציידים-לקטים הראה כי טכניקות יצור חרס התפשטו למרחקים עצומים על פני תקופה קצרה של זמן באמצעות העברת מסורות חברתיות ותרבותיות, שהיו קיימות הרבה לפני בואם של חידושים גדולים אחרים, כמו החקלאות למשל.
צוות חוקרים מאוניברסיטת יורק ומהמוזיאון הבריטי, ניתח את שרידיהם של 1,226 כלי חרס מ-156 אתרי ציידים-לקטים בתשע מדינות בצפון ובמזרח אירופה. הם שילבו תיארוך פחמן רדיואקטיבי בשיטת פחמן-14, יחד עם נתונים על ייצור וקישוט של כלי קרמיקה וניתוח של שרידי מזון שנמצאו בתוך הכלים. הממצאים שלהם, שפורסמו בכתב העת Nature Human Behavior, מצביעים על כך שייצור כלי חרס התפשט מערבה במהירות, משנת 5,900 לפנה"ס ואילך, כשלקח רק 400-300 שנים להתקדם מעל 3,000 ק"מ, שווה ערך ל-250 ק"מ בדור בודד.
מחקר קודם בחן את התפשטות החקלאות והטכנולוגיות הנלוות ברחבי אירופה, אולם הידע על אודות חברות הציידים-לקטים שחיו ביבשת זו בתחילת תקופת ההולוקן, מלפני כ-12 אלף שנים, היה מועט. "ניתוח הדרכים שבהן עוצבו ועוטרו הכלים, כמו גם תיארוך פחמן-14 שבוצע והפיק תאריכים חדשים, מצביעים על כך שהידע על כלי חרס התפשט בתהליך של העברה תרבותית", אמר פרופ' אוליבר קרייג, מהמחלקה לארכיאולוגיה של אוניברסיטת יורק. "פירושו של דבר, שהפעילות התפשטה על ידי חילופי רעיונות בין קבוצות של ציידים-לקטים שהתגוררו בקרבת מקום, ולא על ידי הגירה של אנשים או אוכלוסייה שהתרחבה, כפי שאנו רואים בשינויים מרכזיים אחרים בהיסטוריה האנושית כמו התהליך שבו הוכנסה החקלאות למשל", הוסיף פרופ' קרייג.
3 צפייה בגלריה
כלי החרס שאותרו והנקודות שמסמנות את האזורים שבהם נמצאו כלי החרס הללו
(צילום: Dolbunova et al., doi: 10.1038/s41562-022-01491-8)
לדבריו, עצם ההתפשטות המהירה והמרוחקת של שיטות ייצור חרס, באמצעות העברת רעיונות, הינה דבר די מפתיע, אם כי בהחלט ייתכן שידע ספציפי שותף באמצעות נישואים או בזכות מרכזי צבירה - נקודות ספציפיות בנוף שבהן התכנסו קבוצות של ציידים-לקטים, בתקופות מסוימות של השנה.
על ידי לימוד עקבות של חומרים אורגניים שנותרו בכלים, צוות המחקר הוכיח כי כלי החרס שימשו לבישול, כך שייתכן שהרעיונות של ייצור כלי חרס הופצו באמצעות מסורות קולינריות משותפות. "מצאנו עדויות לכך שהכלים שימשו לבישול מגוון רחב מאכלים מבוססי מוצרי מן החי (מגוון בעלי חיים ודגים) ומוצרים מן הצומח, כך שמגוון זה מצביע על כך שהמניעים לייצור כלי החרס לא היו בתגובה לצורך מסוים או כלחץ כלכלי או סביבתי, כפי שהוצע בעבר. מצאנו גם דפוסים המצביעים על כך ששימוש בחרס הועבר יחד עם הידע על ייצורם ועיטורם, כך שניתן לראות בהם מסורות קולינריות שהועברו במהירות עם החפצים עצמם", הוסיף קרל הרון, מהמוזיאון הבריטי, שהסביר כי כלי החרס המוקדמים ביותר בעולם מגיעים ממזרח אסיה וייתכן שהתפשטו במהירות מזרחה דרך סיביר, לפני שנקלטו על ידי קבוצות ציידים-לקטים ברחבי צפון אירופה.
