יוון המיקנית היא השלב האחרון בתקופת הברונזה ביוון העתיקה, אשר שימשה כתפאורה לשירה האפית של הומרוס וסיפורים אחרים מהמיתולוגיה היוונית. אחת הדוגמאות השלמות ביותר לשריון גוף מלא מהתקופה המיקנית - שהורכב ממספר לוחות ברונזה שכיסו את צווארו, כתפיו ומותניו של העוטה אותו - התגלתה בקבר בכפר היווני דנדרה (Dendra), על ידי ארכאולוגים יוונים ושבדים בשנות ה-60. אך מאז גילויו, נותרה השאלה האם השריון נועד אך ורק למטרות טקסיות או גם לשימוש בקרב, ללא מענה.
התעלומה הבלתי פתורה בדבר הלוחמה העתיקה והשלכותיה, שעמדו בבסיס השינוי החברתי של העולם הפרהיסטורי, באה על פתרונה כעת, הודות למחקר חדש של צוות חוקרים בינלאומי, שפורסם בכתב העת PLoS ONE. במחקר התגלה כי השריון התאים ללחימה, מה ששפך אור חדש על מלחמות שהתחוללו בתקופת הברונזה המאוחרת.
3 צפייה בגלריה
גאומורפולוגיה של האזור המקיף את טרויה בשלבים המאוחרים של תקופת הברונזה המאוחרת, ושניים מאנשי הכוחות המזוינים של יוון, בלחימה מדומה תוך לבישת שריון הגוף המיקני
(צילום: Andreas Flouris, Marija Marković)
צוות החוקרים ערך ניסויים עם העתק של השריון, שנוצר בשנות ה-80 באמצעות סגסוגת שהייתה הקרובה ביותר למקור. 13 אנשי הכוחות המזוינים של יוון (עתודות המשמר הלאומי, הצי היווני וחיל האוויר היווני) עטו את השריון - ששקל 23 ק"ג - וביצעו סימולציה שארכה 11 שעות, בה דימו לחימה מתקופת הברונזה המאוחרת בהתבסס על האיליאדה - הראשונה מבין שתי היצירות האפיות בתרבות היוונית אשר מיוחסות להומרוס (השנייה היא האודיסיאה) - שכללה טרגדיות, חורבן, חברות ומשפחה בעת מלחמה, כולל תיאור חלקי של מלחמת טרויה.
"מידותיו ומשקלו של השריון במחקר היה זהה למקור מתקופת הברונזה. כמו כן, התחקינו אחר צריכת הקלוריות בהתבסס על 'דיאטה הומרית' (כ-4,443 קלוריות, שכללו לחם, בקר, גבינת עיזים, זיתים ירוקים, בצל ויין אדום) הנגזרת מתיאורי האיליאדה, וכן אחר ההוצאה הקלורית תחת טמפרטורות אופייניות לקיץ יווני (36-30 מעלות צלזיוס). מהרגע שבו החל דימוי הקרב, נמדדו קצב הלב, צריכת החמצן, טמפרטורת הליבה (טמפרטורת מרכז הגוף, לרבות איברים כמו הלב, הכליות, מערכת העיכול והכבד), איבוד נוזלים ותפקוד השרירים", אומר פרופ' אנדראס פלוריס מאוניברסיטת תסליה, שהוביל את המחקר.
3 צפייה בגלריה
אדם לובש העתק של שריון הגוף המיקני, ומכה במגן עם מקל שמדמה חנית
(צילום: Andreas Flouris, Marija Marković)
החוקר הוסיף: "גילינו שהשריון לא הגביל את התנועה ולא הפעיל לחץ פיזיולוגי מוגזם על הגוף. המשמעות היא שלמרות דעות קודמות שסווגו אותו כתלבושת טקסית בלבד, ניתן היה ללבוש את השריון לפרקי זמן ממושכים יותר. 60 שנה לאחר גילוי שריון הגוף המיקני ניתן לומר שלמרות המראה המסורבל שלו ממבט ראשון, הרי שמדובר בשריון גוף גמיש ועמיד ששימש את הלוחמים בשדה הקרב".
ממצאי המחקר מוסיפים חלק לפאזל ההיסטורי של השריון, בין אם היה זה תיאור בכתב ליניארי ב' (הכתב של השפה היוונית העתיקה מיקנית) מקנוסוס (Knossos), האתר הארכאולוגי הגדול ביותר מתקופת הברונזה בכרתים, ובין אם איורים של לוחמים מיקנים על פפירוס מצרי. מהמחקר עולה בנוסף כי למיקנים הייתה השפעה רבה במזרח הים התיכון, בין היתר בגלל האופן בו תוכנן ונבנה שריון הגוף שלהם.
"תיעוד חתי של אינטראקציות צבאיות עם האחיאווה (Ahhiyawa), שם אחר למיקנים, מצביע על נוכחות משמעותית שלהם במערב אסיה הקטנה במחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס. בהתחשב בכך שהממלכה החתית שלטה ברוב אנטוליה, ולעיתים בחלקים הצפוניים של סוריה ומסופוטמיה, עלינו להבין שרק כוח צבאי משמעותי יכול היה להתנגד או לזכות בכבוד ולהיות חלק מהארכיון החתי", הסביר ד"ר קן וורדל מאוניברסיטת ברמינגהם, שנמנה על צוות המחקר. "ממצאי המחקר שופכים אור על אחת מנקודות המפנה החשובות ביותר בהיסטוריה: קריסתן של תרבויות לקראת סוף האלף השני לפנה"ס".
תקופה זו של חורבן ותהפוכות שסימנה את תחילת עידן הברזל, זכתה לשם "משבר תקופת הברונזה המאוחרת", שאירע במזרח התיכון ובאגן הים התיכון. אימפריות, ממלכות וערי מדינה רבות נחרבו, בצורות, רעב המוני, נדידת עמים, מלחמות ומהפכות חברתיות התחוללו, וחלה נסיגה חמורה בסחר בינלאומי, בתרבות החומרית ובכתיבה. למעשה, הייתה זו נקודת הזמן בה החלה הדעיכה של יוון המיקנית.
