אין ספק שהמשחקים האולימפיים מדגימים את הפאר היצירה של הגוף האנושי: החל מריצה במהירות לא הגיונית ולמרחקים בלתי נתפסים, דרך ביצוע תרגילי אקרובטיקה שמשאירים את הפה פעור, שחייה כמו דגים במים ועוד ועוד.
במשך שנים, ספורטאים מעוררי השראה מתאמנים כדי להיות הכי מהירים, הכי חזקים, הכי טובים. כל זאת לא יכול לקרות ללא קיום אורח חיים תובעני, הכולל לא מעט משברים אישיים ופעמים רבות פציעות המשפיעות לטווח ארוך.
אבל אחד מענפי הספורט במשחקים האולימפיים קצת שונה. אמנם מדובר באחד מענפי הספורט האולימפיים הוותיקים (מתקיים ברצף מאז 1912), אך הוא צריך לצאת מהאולימפיאדה ואם אפשר להיעלם מהעולם - רכיבה תחרותית על סוסים.
בתחרות רוכב אדם על סוס, שהוטס למרחק של אלפי קילומטרים במטוס עד ליפן, במתקנים מיוחדים. אותם סוסים לא בחרו באורח חיים תובעני שכזה. בניגוד לספורטאים שבחרו בדרך החיים שלהם, אף אחד לא שואל את הסוסים אם הם רוצים להשתתף בתחרות. זאת, למרות הדרישות הפיזיות המופרזות, שעלולות לגרום לסבל רב, פציעות ואף למוות.
רק ביום ראשון האחרון הורדם סוס במהלך התחרות האולימפית. הסוס JET SET של הקבוצה השווייצרית נפצע במהלך הקפיצה האחרונה שהיה צריך לבצע במסגרת התרגיל שלו, והתברר כי הוא סובל מקרע חמור ברצועה של הגפה הימנית שלו. בהמשך, הוחלט שעדיף לשים סוף לסבל שלו, ולהרדימו.
מקרה מוות נוסף אירע בחודש יולי האחרון. הסוס האולימפי GLOCK’s Zonik מהולנד הורדם לאחר ששבר שתיים מרגליו.
כמו כן, בשנת 2011, הסוס האולימפי Hickstead, שהתחרה עבור קנדה, קרס ומת במהלך תחרות מול מאות צופים באיטליה; בשנת 2008, הסוס האולימפי Call Again Cavalier, שהתחרה עבור בריטניה, הורדם לאחר שנפצע אנושות במהלך תחרות בוויילס, בריטניה.
(הנפילה של הסוס CALL AGAIN CAVALIER )
יתרה מכך, באותה השנה, הסוס האולימפי Mr G de Lully הורדם לאחר שנפצע קשה בתאונה בזמן ששהה במחנה אימונים בגרמניה. כל אלו מהווים רק חלק קטן ממקרי הפציעה והמוות שאירעו במהלך השנים האחרונות בענף זה.
שימוש בבעלי חיים לצורכי בידור הינו פסול. המודעות לכך הולכת וגוברת, ולראיה, כיום נדיר למצוא קרקס שמחזיק בבעלי חיים, בניגוד למצב לפני כמה שנים כאשר כל קרקס התגאה בכמות ובמגוון בעלי החיים שהוא מציג. דוגמה נוספת היא פארקי המים שבהם דולפינים ולווייתנים מופיעים לראווה, תופעה שכמעט נעלמה מהעולם בשל הביקורת הרבה שנמתחה על כך.
(המוות של הסוס Hickstead בזמן תחרות באיטליה)
אם כן – במה שונים הסוסים משאר החיות, וכיצד ייתכן שרכיבה על סוסים נחשבת כענף אולימפי?
אודה ואתוודה כי בצעירותי, נהגתי לרכוב על סוסים ואף נהניתי מכך. במשך למעלה משנה, יצאתי לטיולי סוסים, דהרתי עליהם, ונתתי להם פקודות.
עברו השנים, ואפשרתי לעצמי להביט אחורה על התקופה ההיא. נזכרתי כי התבקשתי ללחוץ על הבטן של הסוסה שרכבתי עליה, לתת לה בעיטות, ולהצליף בה כדי שתהיה יותר צייתנית. החוויה שלי מהרכיבה אינה חריגה. כל אדם שרכב על סוס בחייו יוכל להזדהות לפחות עם חלק מהפעולות שתיארתי.
סוסים לא נועדו לרכיבה, ובוודאי שלא לתחרויות. מקומם הטבעי הוא במרחבים רחבי ידיים, ולא בתא קטן ובודד. כולי תקווה שבעתיד הקרוב יבינו בוועד האולימפי שענף ספורט זה צריך לעבור מן העולם, לקראת עתיד טוב ומוסרי יותר.
