קיפודן הנמלים האוסטרלי הוא חיה מוזרה ביותר. הוא יונק ביב, שריד לקבוצת קדם יונקים עתיקה שהתפצלה משאר היונקים לפני כ-200 מליון שנה ונותרו לה בימינו רק שני נציגים: הברווזן, או פלטיפוס (Ornithorhynchus anatinus), והקיפודן, בלועזית אכידנה. מדובר בבעל חיים קטן למדי, אורכו כ-40-30 סנטימטר, וגופו מכוסה בפרווה ובקוצים בדומה לקיפודים, למרות שהוא אינו קרוב שלהם - קיפודים הם יונקי שליה כמונו. כמו לאוכלי נמלים, שגם הם יונקי שלייה, יש לקיפודן חוטם מאורך ולשון ארוכה ודביקה, שמסייעים לו לאכול נמלים וטרמיטים.
עם זאת, ליונקי הביב יש כמה תכונות שמבדילות אותם באופן מובהק מיונקי השלייה. ראשית יש להם את הביב (Cloaca) שנתן להם את שמם - זהו פתח יחיד בגופם שמשמש גם להטלת שתן, גם להפרשת צואה וגם לרבייה. שנית, ומפתיע עוד יותר, הקיפודן והברווזן מטילים ביצים, שבהן מתפתח העובר שניזון משק חלמון, כמו אצל זוחלים או עופות. הצאצא שבוקע מהביצה ממשיך לגדול בצמוד לאימו כשהוא ניזון מחלב שמופרש מהעור שלה באזור הבטן.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
מה גרם לרעש בטורקיה?
מחלות ללא גבולות: דיפתריה בניגריה
האם נטיעת עצים תבלום את התחממות כדור הארץ?
למרות שהקיפודן הוא יצור קטן ופשוט, שריד לקבוצה עתיקה, יש לו כמה יכולות מרשימות במיוחד. בעת סכנה הקיפודן נשכב על הקרקע כשהבטן החשופה שלו נצמדת לאדמה וכל הקוצים פונים החוצה כלפי הטורף. כשהטמפרטורות יורדות נכנסים הקיפודנים למצב של טורפור, סוג של שנת חורף קלילה, בה קצב חילוף החומרים מואט וטמפרטורת הגוף יורדת. אסטרטגיה דומה עוזרת לקיפודנים גם במקרים של שרפות שנפוצות מאוד ברחבי אוסטרליה: במקרים אלה הקיפודנים מתחפרים במחילות ומורידים את טמפרטורת גופם עד שהשריפה חולפת. יש חוקרים שסבורים שהתכונה הזו, שמשותפת גם לברווזן האוסטרלי, אפשרה ליונקי הביב לשרוד את ארוע ההכחדה ההמוני של סוף הקרטיקון לפני כ-66 מליוני שנים - אותו אירוע שבו נכחדו רוב הדינוזאורים.
3 צפייה בגלריה
כפי שניתן לראות בצילום התרמי, החלק הקריר ביותר בגוף הקיפודן הוא האף
(צילום: Curtin University)
להזיע, להלחית - או להוציא נזלת
עם כל היכולות המופלאות הללו, תעלומה אחת נשארה. הקיפודנים חיים בכל רחבי אוסטרליה, גם במדבריות החמים שבהם הטמפרטורות מגיעות לא פעם ל-40 מעלות ויותר. כיצד, אם כך, הם מתמודדים עם חום קיצוני? הגוף החי לא אוהב חום מוגזם. תאי הגוף מלאים במים חיוניים לתפקוד שמתאדים בחום, ובחלבונים שעוברים דנטורציה (צמיתה) בטמפרטורות גבוהות: הם משנים את המבנה שלהם ומאבדים את יכולת התפקוד שלהם. באופן כללי, הגוף החי לא מעוניין שיבשלו אותו, ולכן לבעלי חיים יש כל מיני דרכים שהתפתחו במהלך האבולוציה כדי לצנן את עצמם. אצל בני האדם, הפיתרון הוא זיעה: אנחנו מזיעים, הזיעה מתנדפת והאנרגיה שנדרשת לתהליך מפנה חום מהגוף ומצננת אותו. בעלי חיים אחרים, כמו כלבים למשל, משתמשים בהלחתה: הם פותחים את הפה, מוציאים את הלשון, ואידוי הנוזלים מהלשון מצנן את הגוף בדומה לנידוף הזיעה. קרוב יותר לקיפודן, באוסטרליה, הקנגרו מלקק את כפות הידיים שלו כדי לייצר אפקט דומה.
אבל הקיפודן, בטח ניחשתם, עושה את זה אחרת. במחקר חדש, חוקרים מאוניברסיטת קארטין באוסטרליה הראו שהקיפודן משתמש בבועות נזלת כדי להצטנן. המחקר נעשה על קיפודנים מהמין קיפודן נמלים קצר מקור (Tachyglossus aculeatus). צוות החוקרים צילם כ-120 מהם בטבע באמצעות מצלמות תרמיות, וגילה שגם כשטמפרטורת הקרקע הגיעה ל-47 מעלות צלזיוס גוף החיה נותר מתחת ל-30 מעלות צלזיוס. חשוב במיוחד לפיתרון התעלומה, החלק הקריר ביותר בגוף החיה היה האף שלה, אזור שמרושת בכלי דם רבים - בדומה לידי הקנגרו, שמתקרר על ידי ליקוק כפות ידיו. רק שבמקום ללקק את האף הקיפודן משתמש בלחות של הנזלת שבאפו: הוא נושף עד ליצירת בלוני נזלת, וכשאלה מתפוצצים הלחות מכסה את אפו.
"זה אומר שאידוי הנוזלים יכול לקרר את הדם הרב שזורם ממש מתחת לעור בקצה האף שלהם", אמרה כריסטין קופר (Cooper), שהובילה את המחקר, בראיון לגרדיאן. "כשהסתכלנו על הטמפרטורה של האפים שלהם, הם היו ממש קרים".
בהמשך, קופר ועמיתיה מתכוונים לבדוק עד כמה יעיל מנגנון הקירור הזה, ובאילו טמפרטורות הקיפודן עדיין יכול לתפקד. אלו שאלות חשובות גם להבנת אורח החיים של היונק יוצא הדופן הזה, וגם כדי לנסות ולחזות כיצד הוא יתמודד עם האקלים המתחמם.
ורד שפירא, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
