לוחות שגולפו בצורת ינשופים, המתוארכים לתקופה שלפני כ-5,000 שנים בחצי האי האיברי, התגלו ככאלה שעשויים להיות פרי מלאכתם של ילדים, שהשתמשו בהם (בין היתר) כצעצועים. הסברה המקובלת עד כה הייתה שאותם גילופי ינשופים, שהוכנו בדומה לשני מינים אזוריים נפוצים, ייצגו אלוהויות ושימשו את המקומיים בטקסים פולחניים בלבד.
5 צפייה בגלריה
ינשוף כוס החורבות לצד גילוף עתיק שלו
(צילום: Museo Arqueológico de Sevilla, Spain and Juan J. Negro)
ממצאי המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, עשויים לספק תובנות לגבי האופן שבו ילדים השתמשו בחפצים בחברות אירופיות עתיקות. כ-4,000 לוחות צפחה (סלע מותמר בעל קשיות בינונית הנוצר בתנאי טמפרטורה ולחץ גבוהים כתוצאה מקבורה בעומק רב או בשל לחצים טקטוניים) בדמות ינשופים - עם שני עיגולים חרוטים לעיניים ותווי גוף מפורטים, שמתוארכים לתקופת הנחושת שבין 4,700 ל-5,500 שנים לפני זמננו - נמצאו באתרי קבורה ובבורות ברחבי חצי האי האיברי, כשאחת ההשערות שהייתה מקובלת עד כה הייתה כי לוחות הינשופים הללו היו בעלי משמעות פולחנית וייצגו אלוהויות או היוו ייצוג למתים.
כעת, חואן נגרו, המחבר הראשי של המחקר וביולוג במחלקה לאקולוגיה אבולוציונית של מועצת המחקר הלאומית של ספרד, בחן מחדש יחד עם עמיתיו את הפרשנות הזו והציע במקום זאת שייתכן שלוחות הינשופים הללו נוצרו על ידי ילדים צעירים, על בסיס שני מיני ינשופים אזוריים, שבאותו פרק זמן נחשבו לנפוצים ביותר באותו חלק של העולם - כוס החורבות (Athene noctua) וינשוף עצים (Asio otus) - במטרה לשחק בהם כבובות, צעצועים או קמעות.
החוקרים ממועצת המחקר הלאומית של ספרד בחנו 100 לוחות מתוך כ-4,000 הלוחות שאותרו במרוצת השנים, ודירגו אותם (בסולם של אחת עד שש), בהתאם לכמה תכונות ינשופיות ויזואליות הופיעו עליהם מתוך סך של שש תכונות, לרבות שתי עיניים, ציצי נוצות, נוצות מעוצבות, פנים שטוחות, תחריט מקור ותחריט כנפיים.
לשם כך, השוו מחברי המחקר את הלוחות הללו ל-100 תמונות מודרניות של ינשופים שצוירו על ידי ילדים בני 4 עד 13 שנים, מה שהוביל לכך שהחוקרים הבחינו בקווי דמיון רבים בין איורי הינשופים האמיתיים ואלה שהוכנו מלוחות הצפחה, שהרכות היחסית שלהם אפשרה את גילופם באמצעות כלים מחודדים שהיו עשויים צור, קוורץ או נחושת, כך שכל אחד היה יכול לגלף אותם, גם הצעיר ביותר, אם כי הדמיון לינשוף המקורי הלך וגבר ככל שגיל הילדים עלה, מה שהקנה להם מיומנות רבה יותר.
פרט מסוים שמשך את תשומת ליבם של החוקרים היה נוכחותם של שני חורים קטנים בחלק העליון של רבים מהלוחות דמויי הינשופים. החורים הללו נראו ככאלה שלא ניתן להעביר דרכם חוט על מנת לתלות את היצירה על הקיר, כשבנוסף לא הופיעו סימני בלאי, בהם היה מצופה להבחין אם אכן נעשה ניסיון לתלות אותם על הקיר. במקום זאת, שיערו החוקרים כי ניתן היה להחדיר נוצות דרך אותם החורים, זאת במטרה לדמות ציצי נוצות על ראשם של שני מיני הינשופים, שהיוו כאמור את המודל להכנת הלוחות, ששימשו את הצעירים בשעות הפנאי.
