ים המלח הוא מערכת דינמית מאוד. מפלסו יורד בערך במטר אחד בשנה כבר יותר מ-50 שנה, מכיוון שהוא מנותק מיובלים מרכזיים ומאבד כמויות גדולות של מים באמצעות אידוי כתוצאה מבצורת וחום. לכן, פני השטח צנחו לכ-438 מטרים מתחת לפני הים.
לירידה זו יש השלכות משמעותיות, בעיקר על מפלס מי התהום שיורד ומקשה את הגישה אליהם. במשך שנים רבות, ד"ר כריסטיאן זיברט, הידרוגיאולוג ממרכז הלמהולץ לחקר הסביבה בגרמניה, חוקר כיצד הדינמיקה של מערכת מי התהום באזור זה משתנה וכיצד נפתחים נתיבים חדשים באקוויפרים (שכבות סלע תת-קרקעיות בעלות נקבוביות או סדקים בהן נאגרים מי תהום), הן ביבשה והן מתחת לים המלח.
3 צפייה בגלריה
מעשנות לבנות שתועדו על ידי החוקרים בים המלח
(צילום: Helmholtz Centre for Environmental Research)
כעת, במחקר שפורסם בכתב העת Science of the Total Environment, התגלו פתחי אוורור בצורת ארובה על קרקעית ים המלח, מהם נפלט חומר דמוי עשן לבן. "למעשנות הללו יש דמיון בולט לארובות העשן השחור בעומק הים, אם כי המערכת שונה לחלוטין", הסביר ד"ר זיברט. עמיתיו למחקר של ד"ר זיברט הגיעו מ-10 מוסדות מחקר, עם ידע נרחב בשלל תחומים - מינרלוגיה, גיאוכימיה, גיאולוגיה, הידרולוגיה, חישה מרחוק, מיקרוביולוגיה וכימיה של איזוטופים - מה שסייע לחקר התופעה וניתוחה המעמיק.
בעוד ארובות שפולטות עשן שחור לאורך הרכס המרכז-אוקייני (אזור הררי תת-ימי, שבמרכזו מצוי בקע ממנו עולה מאגמה שיוצרת קרום אוקייני חדש) פולטות מים חמים המכילים סולפידים בעומק של כמה אלפי מטרים, החוקרים בים המלח גילו שמי תהום מלוחים מאוד זורמים החוצה דרך הארובות בקרקעית ים המלח.
כשבדקו מהיכן מגיע המלח, גילו החוקרים שמי התהום מהאקוויפרים שמסביב חודרים לתוך משקעי האגם המלוחים, ושוטפים החוצה שכבות סלע ישנות ועבות במיוחד המורכבות בעיקר מהמינרל הליט, מה שזורם בסופו של דבר אל האגם כמלח. "מכיוון שצפיפות התמלחת הזו מעט נמוכה מזו של המים בים המלח, היא עולה כלפי מעלה כמו סילון. זה נראה כמו עשן, אבל למעשה מדובר בנוזל מלוח", הסביר ד"ר זיברט.
המגע עם מי ים המלח גורם למלחים המומסים, בעיקר ההליט, להתגבש לאחר הגיחה מקרקעית ים המלח, שם הוא יוצר את פתחי האוורור שנצפו לראשונה בעולם - פתחים שיכולים לגדול בכמה סנטימטרים תוך יום אחד. רבות מהארובות הדקות שנצפו היו בגובה של מטר עד שניים, אך הן כוללות גם כמה שממדיהן היו גדולים במיוחד עם גובה של יותר מ-7 מטרים וקוטר של יותר מ-2-3 מטרים.
לדברי החוקרים, מעשנות לבנות אלו חשובות במיוחד מכיוון שהם יכולים לשמש כאינדיקטור אזהרה מקדים להיווצרות בולענים - אותם שקעים הנפערים באופן פתאומי בקרקע, ברוחב של עד 100 מטר ועומק של עד 20 מטר - שאלפים מהם נוצרו בסביבת ים המלח בעשורים האחרונים.
3 צפייה בגלריה
איור שמתאר את המחקר על המעשנות הלבנות בים המלח
(איור: Helmholtz Centre for Environmental Research)
הבולענים נפוצים בין היתר בסביבה קרסטיתש בה הם נוצרים בתהליך איטי מהתמוססות שכבות של גיר כתוצאה מהמסה של שכבת מלח מתחת לפני הקרקע, תהליך מהיר יותר מהמסת שכבת גיר. "עד היום אף אחד לא יכול היה לחזות היכן ייפערו הבולענים הבאים. מעבר לכך שהם מסכני חיים, הם גם מהווים איום על החקלאות והתשתיות שבאזור", אומר ד"ר זיברט, שהצליח יחד עם עמיתיו למחקר להראות שהארובות נוצרו בכל מקום שבו פני הקרקע קרסו כחלק מאותו תהליך היווצרות הבולענים.
"זה הופך את המעשנות הלבנות לכלי חיזוי יוצא דופן לאיתור אזורים שנמצאים בסכנת קריסה בעתיד הקרוב", הוסיף ד"ר זיברט, שמדגיש בדבריו כי נכון לעת הזו, איתור ומיפוי אותן ארובות מעשנות תהיה השיטה היעילה והיחידה לזיהוי אזורים שנמצאים בסיכון גבוה להתמוטטות קרובה.
