לד"ר ניקול בנג'מין פינק יש חיוך נצחי שהיא מתקשה להסתיר. זה מעט מפתיע בהתחשב בכך שכמעט מדי יום היא נחשפת לעוולות הגדולות ביותר שבני האדם עושים לחיות הבר. ציד וסחר לא חוקי, פגיעה בשביל רווח כספי. אלא שמאחורי החיוך פועל מפעל של הצלה וניסיונות לגרום למקבלי ההחלטות להקשיב למדע.
9 צפייה בגלריה
ניקול נותנת טיפול לשתי נקבות הקרנפים הלבנים הצפוניים האחרונות (המין נכחד במרץ 2018)
(צילום: ניב בנימין פינק)
פינק ייסדה את ארגון "שימור מעבר לגבולות" (Conservation Beyond Borders ) שמנסה לצמצם את המוטיבציה לציד וסחר לא חוקיים בחיות בר הנמצאות בסכנת הכחדה ברחבי אפריקה ואסיה. האירגון עוסק בשימור חיות בסכנת הכחדה בסביבתם הטבעית ובשיתוף עם התושבים המקומיים. הסיבה המקורית לראיון איתה היא סיפורו של גור האריות "אבו מאלק", שנחטף מאמו כשהוא עדיין יונק והוברח לישראל, ככל הנראה דרך מעבר אלנבי, וכאן שימש חיית שעשועים לאנשים שהעלו סרטונים שלו בטיקטוק. רשויות החוק עדיין מנסות למצוא את הסוחרים ואת מי שביקשו לגדל אותו כאילו היה חתול בית. ניקול מכירה את סוג האנשים האלה היטב.
"בשבטים בדרום-אפריקה האדם שמתחיל את השרשרת הלא חוקית לא מקבל הרבה כסף", מסבירה פינק. "הסינדיקטים מקבלים את הרוב. זה יכול להגיע ל-120 אלף דולר למשפחת גורי אריות. הסחר הזה רווחי כל כך, מספרים לא נתפסים. מחזור הסחר הלא חוקי בחיות בר בסכנת הכחדה הוא כעשרה מיליארד דולר בשנה. פשע מאורגן כמו בתחומי הנשק והסמים. זה עזב את מישורי אפריקה ואת אסיה ומהדהד ברחבי העולם וקשור גם לסבסוד ארגוני טרור. מכירת שנהב של פילים וקרניים של קרנפים היא מקור מימון לפעולות של בוקו חראם, אל שבאב וחיזבאללה. זו פשיעה מאורגנת מאוד. פה המפתח. זה לא פשע אופורטוניסטי. יש קשר חד-משמעי בין הצפת השוק לאי-יציבות פוליטית או מלחמות אזרחים באפריקה. הארגון שלנו למשל יודע איפה אל שבאב מחזיקים בשנהב ובקרניים של קרנפים".
גן העדן הנעלם
ניקול, בת 46, הספיקה כבר לחרוש את אפריקה והודו ולהגיע אל שבטים ילידיים באמזונס בניסיון למגר את התופעה. היא עובדת עם האינטרפול ועם האו"ם ועושה הכל כדי שנמשיך ליהנות מהטבע שסובב אותנו.
9 צפייה בגלריה
ד"ר ניקול בנג'מין פינק וקרנף בשם קרנף בשם NSE. "הצלנו את הקרנף מציידים לא חוקיים שהיה בן מספר חודשים"
(צילום: ד"ר דייב קופר)
את התואר הראשון שלה עשתה בביולוגיה ובחינוך באוניברסיטת חיפה. התואר השני שלה הוא בתחום שימור חיות בר, ויש לה תואר נוסף בכלכלה יישומית שעשתה בארה"ב. היא ניהלה קורס שחקר את הקשר בין תהליכי קבלת החלטות ברמות הלאומית והבינלאומית במדינות שתקציב הביטחון שלהן הוא גבוה מאוד, ושם הבינה שאי-אפשר לפתור בעיות שקשורות למגוון הביולוגי ללא דגש על הכלכלה והפוליטיקה. במסגרת הדוקטורט שלה יצרה מודלים מתמטיים שמנבאים את שיעורי התמותה של חיות בסכנת הכחדה בהתחשב באסטרטגיית קבלת ההחלטות של ראשי המדינה. "זה נשמע מעט מורכב", היא אומרת, "אבל בזה למעשה אני עוסקת".
פינק וחבריה לא עוסקים רק בנוסחאות, הם קודם כל מנסים לעורר מודעות. "אין בכלל קריאה לשינוי", היא אומרת, אין לחץ פוליטי לטפל בבעיה. התפקיד שלנו הוא להגביר את המודעות כדי שהשינוי הזה אכן יתרחש".
מה היא עושה היום בישראל? למעשה ניקול חזרה הביתה לפני כחצי שנה. במקור היא אוסטרלית מסידני, שבגיל צעיר משפחתה החליטה לעשות עלייה. אלא שבמשך שנים מרכז חייה היה בארה"ב, שם התגוררה עם בן הזוג ושלושת הילדים. "החלטתי לחזור לישראל מתוך ציונות", היא מספרת. "חייתי בכל כך הרבה מקומות בעולם עד שהבנתי את החשיבות של הערכים החברתיים. לאמריקה יש הרבה מה להציע והרבה ערכים מגוונים וסגנון חיים נפלא. אבל בסופו של דבר המשפחה היא החשובה, וזה נמצא פה. היינו מבלים כל קיץ שישה שבועות בישראל, שהייתה הבית השני של הילדים. הבנתי שאני רוצה לגדל אותם כאן".
ילדיה, בני 12, 11 ועשר, נדדו איתה לא פעם בשטח. "אם הייתי הולכת למקום מסוים ליותר משבוע וחצי, הם היו מגיעים איתי", היא מספרת. "אני חושבת שיש בזה ערך רב. הם מייצגים עבורי את הדור הבא. הידע שלהם מגיע לחברים ולקהילה שלהם. מה שקורה כאן מבחינה פוליטית מפחיד אותי. אבל אפשר לומר את זה על העולם כולו. והקורונה לימדה אותנו לעצור ולהעריך מחדש את החיים שלנו ומה שאנחנו עושים".
איך נכנסת לתחום השימור?
"זה תמיד סיקרן אותי. אנחנו חיים בעולם שבו המקום מוגבל. ממשיכים להרחיב את הערים והכבישים שלנו עד שקשה למצוא טבע פראי, אמיתי. מתוך התרחבות האוכלוסייה והפיתוח נולד הצורך להגן על מה שהיה פה עוד לפנינו. אני באמת מאמינה שאיכות המים שאני שותה ואיכות הגשם שמשקה את הדשא קשורות ישירות לטיגריס ביער ולקרנף בסוואנה. עבדתי באמזונס זמן רב. היה לי מאוד ברור שגני העדן הקטנים האלה של הטבע הולכים ונעלמים. זה קורה בימי חיינו. המטרה שלנו בעבודה מול ממשלות ושבטים ילידיים היא לשמר את הטבע עבור הדורות הבאים".
במהלך עבודתה באפריקה התאהבה פינק בקרנפים. "אספתי נתונים על גנו, מאות דגימות די-אן-איי אל תוך הלילה", היא מספרת. "במהלך טיסה במסוק ראיתי את הקרנף. אני זוכרת את זה היטב. היו שניים. מה שהדהים אותי היה הגודל והעוצמה של הקרנף, שאיתו אני חולקת את בית הגידול. ב-2008 אמרו לי שאין בעיית ציד לא חוקי. ב-2013 פוליטיקאי וייטנאמי הצהיר כי קרן של קרנף ריפאה את הסרטן שלו. התחלנו לאבד עשרות קרנפים בשבוע. אי-אפשר להתמודד עם מספרים כאלה. קרן הקרנף יותר יקרה מזהב ויהלומים. ק"ג יכול להגיע ל-100 אלף דולר. לקרנף זכר בוגר יש ארבעה עד שמונה ק"ג קרן. ציד הוא אירוע נורא עם תמריץ כלכלי רב. כשזה מגיע לסין הם חותכים את הקרן לחתיכות דקות מאוד, כמו קשקשים, ומוכרים את זה. יש שני שווקים לקרן הקרנף, בווייטנאם ואצל הרפואה הסינית המסורתית. זה סמל סטטוס שם. הם חותכים את זה לחתיכות קטנות ובאירועים חברתיים כותשים ומסניפים. זה נחשב מעורר מינית. חברות פארמה ניתחו את הרכיבים הכימיים של קרן הקרנף והגיעו למסקנה שזה פשוט קרטין. זה כמו ללעוס את הציפורניים או השיער שלך".
אפשר בכלל למגר את תופעת הציד והסחר הלא חוקיים?
"אני בהחלט חושבת שזה אפשרי. שוחחתי עם מנהיגי ממשלות בעולם המתפתח והמפותח. יש שם עניין רב במניעת ההכחדה של חיות הבר. המודלים המתמטיים שלי הולכים ומסבירים איך אנחנו יכולים לעשות את זה. דיברתי גם עם מנהיגי שבטים ברחבי אפריקה, עם קהילות בהודו ובנפאל, עם שבטים בברזיל ובפרו, וכל הזמן שמעתי את אותו הדבר - יש מעט מאוד אמון באדם הלבן. אפשר לומר שיש משבר אמון. הם רואים את חייהם משתנים, איך העולם המפותח מנצל את המשאבים הטבעיים שלהם. זו הנקודה שבה אסטרטגיה כלכלית נכנסת. הם מוכנים לפעול לשימור מתוך הבנה עמוקה יותר של השפעת התנהגותם על הסביבה שלהם. יש שלושה גורמים שהם המפתח להצלחה: יצירת שווקים מקומיים, אספקת שירותי בריאות וכיבוד היחס שיש להם לאדמה ולחיות הבר. כך נוביל לשימור ארוך טווח".
9 צפייה בגלריה
ניקול יחד עם ווטרינר מסירים את התמריץ לצוד ולהרוג את הקרנף בבטחה
(צילום: סיימון ניילה)
פינק מסבירה ש"אנחנו בעידן חדש. העולם נברא מחדש, בטח אחרי הקורונה. כשאנחנו היינו סגורים בבית, העולם נשם. ראינו מינים שפלשו בחזרה לבית הגידול האנושי; ראינו פומות ברחובות סן־דייגו. חייבים לזכור שאנחנו חולקים את הסביבה, את העולם שלנו, עם אותן חיות".
הדולפין הוורוד
פינק, כאמור, פיתחה מודלים שונים שאיתם היא עובדת ישירות מול השבטים הילידיים. "באפריקה אנחנו עובדים תחילה עם הציידים, מזמנים את הנשים של השבט ולאחר מכן את ראשי וזקני השבט, המורים של הילדים", היא אומרת. "אני מדברת עם הציידים ממקום של סקרנות, מנסה להבין את הערכים שלהם, מה מניע את הפחדים שלהם. אני רוצה להבין מהו התמריץ לציד ואיך הסחר עובד כי הם עצמם לא מתעשרים מזה במיוחד. לאחר מכן אני יוצרת שוק מקומי, תוכנית פרנסה אלטרנטיבית. חשוב שהם יבינו שהחיה שווה יותר כשהיא בחיים. אלה ששומרים על החיות זוכים לסטטוס גבוה יותר, הם עוברים תוכנית הכשרה ומקבלים תעודה. יש תוצאות בשטח".
דוגמה לכך אפשר למצוא בפעילות באמזונס. "צדים שם באופן לא חוקי את הדולפין הוורוד", היא מספרת. "יש אמונה שבטית שאומרת שהדולפין הזה עוטה דמות של אדם בירח מלא, מפתה את נשות השבט הצעירות ולאחר מכן חוזר למים. הנשים, שיכולות להיות נשואות, אמהות, יולדות תינוק עם מום. את התינוק בעל המום צריך להחזיר לאבא, שהוא למעשה הדולפין הוורוד. ברגע שהבנו שזו האמונה, שמשם מגיע הצורך לצוד כמה שיותר דולפינים ורודים, יצרנו ממש מסע הסברה שמפריך את האמונה הזו".
9 צפייה בגלריה
נמר שצילמה ניקול, בזמן עבודה ממושכת בצפון הודו לשימור נמרים באנגלים
(צילום: ד"ר ניקול בנג'מין פינק )
לגבי מדינת ישראל פינק אומרת ש"היא יושבת בשבר הסורי-אפריקני ויש לה מגוון של בתי גידול ואקלים מאוד ספציפי. זה שילוב של ארבע ביוספריות שונות. ישראל מגינה על השטחים הפתוחים. תראו כמה המדינה השיגה. זה מקור לגאווה. אבל עדיין כל כך חשוב לשמר את בתי הגידול הייחודיים שלנו. אין להם תחליף. תחשבו שפעם היו פה נמרים והם נכחדו בגלל האוכלוסייה שגדלה והציד הלא חוקי".
ניתן ליישם את המודל של השבטים באפריקה למי שצד בישראל?
"כן. נדרשת פה התערבות של ארגון לא מאיים. זו נקודת המפתח. ארגון שבא עם סקרנות ועם מטרה להבין ולספק פתרונות שניתנים למימוש. פיתוח ערים ותשתיות ציבוריות הוא דבר חשוב, אבל צריך לקבל החלטות על בסיס מדעי".
אירועים פוליטיים, כמו מה שקורה עכשיו בישראל, עלולים לפגוע באופן עקיף בטבע ובחיות הבר?
"מה שקורה כאן מבחינה פוליטית מפחיד אותי. ממה שאני חוויתי ברחבי העולם, לאירועים פוליטיים כאלה יכולה להיות השפעה דרסטית על השימור. עם זאת אני מלאת תקווה כי תמיד אפשר לבטל החלטות. בנוסף ראיתי בתחום הזה את הנוכחות הישראלית על הבמה העולמית. בכלל, אני באה מעולם אפריקאי שבו יש עדיין מלכים ומלכות ששולטים. יש מינויים לכל החיים. אלה הפוליטיקאים והמנהיגים שאני יוצרת איתם קשרים".
