הגורגונופסיים (Gorgonopsidae) - משפחה נכחדת של דמויי יונקים מקבוצת התראפסידה, שחיו בתקופת הפרם (לפני כ-270 מיליון שנה) - השתייכו לשושלת אבולוציונית שהובילה בסופו של דבר להיוולדם של היונקים הראשונים אשר שוטטו על פני כדור הארץ 50 מיליון שנים מאוחר יותר. במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Nature Communications, התגלו על ידי צוות חוקרים בינלאומי מאובנים של הפרט הקדום ביותר בהיסטוריה ממשפחת הגורגונופסיים, באזור שבו שוכן כיום האי הספרדי מיורקה.
הגורגונופסיים היו טורפי-העל של תקופתם, שממדי גופם נאמד כממדיו של כלב, אך ללא אוזניים או פרווה. כמו מרבית התראפסידים, היו הגורגונופסיים יצורים יבשתיים, שהתאפיינו בניבים גדולים, לסת גדולה מלאה שיניים חדות, חזה שרירי ויכולת לרוץ ולקפוץ במהירות.
השרידים שהתגלו ברכס ההרים סרה דה טרמונטנה (Serra de Tramuntana) שבצפון-מערב האי מיורקה (לאחר שלושה סבבי חפירות), היו של בעל חיים קטן עד בינוני, באורך של כמטר אחד. "המספר הרב של שרידי העצמות שמצאנו כוללים שברי גולגולת, חוליות, צלעות ואף עצם ירך שהשתמרה היטב. למעשה, כשהתחלנו את מלאכת החפירה, לא תיארנו לעצמנו שנמצא כל כך הרבה שרידים של בעל חיים מסוג זה במיורקה", הסביר הפלאונטולוג ראפל מטאמלס-אנדראו, אוצר המוזיאון הבלארי למדעי הטבע.
מיקומו של המין הטורף באיים הבלאריים - ארכיפלג במערב הים התיכון - הוא עובדה יוצאת דופן בפני עצמה. השרידים הידועים של מיני משפחת הגורגונופסיים התגלו עד לתגלית האחרונה ברוסיה או דרום אפריקה. בנוסף, הממצאים שעלו מתיארוך השרידים, הפתיע גם הוא את החוקרים.
"מדובר במין הקדום ביותר בהיסטוריה ממשפחת הגורגונופסיים. מדובר בבעל חיים שחי באזור מיורקה לפני 280 עד 270 מיליון שנה, מה ששובר את תיארוך השיא לפרט ממשפחה זו, שנקבע על 265 מיליון שנה", אמר ד"ר ז'וזפ פורטוני, ראש קבוצת הביומכניקה החישובית והאבולוציה של תולדות החיים במכון הקטלאני לפלאונטולוגיה ע"ש מיקל קרוספונט, שהיה מבכירי מחברי המחקר.
בין שרידי המאובנים שנחפרו זוהתה רגל שהשתמרה כמעט בשלמותה, שאפשרה לחוקרים לבחון את האופן בו בעלי החיים הפרהיסטורי נע - תנועת ביניים בצורתה בין תנועת זוחלים לתנועת יונקים, מה שסיפק לו את היכולת לרוץ ולקפוץ במהירות. "על בסיס ניתוח השיניים, אנו למדים כי מדובר במין שהיה טורף-על בסביבה בה הוא חי", הוסיף ד"ר אנחל גאלוברט, פלאונטולוג של בעלי חוליות מהמכון הקטלאני לפלאונטולוגיה ע"ש מיקל קרוספונט.
לפני כ-270 מיליון שנה, מיורקה לא הייתה אי, אלא חלק מיבשת העל פנגיאה, בקו רוחב משווני, שבו ניתן למצוא כיום מדינות כמו קונגו או גינאה. האקלים באזור זה כלל מונסונים, עם מעבר בין תקופות רטובות ליבשות. למרות השטח הקטן שהם תופסים, לאיים הבלאריים יש מקום מכובד בכל הנוגע לתיעוד מאובנים, בין היתר של היתוש העתיק בעולם, כמעט אלף מינים של אמוניטים (תת-מחלקה נכחדת של חסרי חוליות ימיים ממחלקת הסילוניות, שהתקיימו בין תקופת הדבון עד לסוף הקרטיקון, מלפני 410 עד 66 מיליון שנה מזמננו), אבות קדמונים של סוסים והיפופוטמים, כרישי ענק ושוניות אלמוגים גדולות.
העובדה שהקדום במיני הגורגונופסיים מקדים את קרוביו הקרובים ביותר בעשרות מיליוני שנים, משנה את הבנת החוקרים על התפתחותם של התרפסידים - אבן דרך חשובה בדרך להופעתם של היונקים על פני כדור הארץ. על כן, התגלית במיורקה מהווה חלק נוסף בפאזל האבולוציוני של היונקים.