בעלי ניבי חרב וזאבי בלהות, שני מינים נכחדים שחיו בעידן הקרח, חוו שכיחות גבוהה של מחלות עצמות במפרקיהם, מה שייתכן והקשה עליהם, בין היתר, לצוד את טרפם. התגלית שופכת אור על הטורפים הקדומים ומספקת מקרה נדיר, לאור העובדה שעד כה הנושא כמעט שלא נחקר.
4 צפייה בגלריה
זאב בלהות
(צילום: La Brea Tar Pits and Museum & Natural History Museum of Los Angeles County)
אוסטאוכונדרוזיס (Osteochondrosis) היא קבוצת המחלות שבעקבות הפרעה באספקת הדם פוגעות בין היתר בסחוסים ובמפרקים, כשהיא פוגעת בבעלי חוליות, כולל בני אדם (בעיקר בקרב ילדים ומתבגרים) ומינים מבויתים שונים. עם זאת, תחלואה זו איננה מתועדת ביסודיות בקרב מיני חיות בר, כך שמקרים מסוג זה נדירים למדי.
במחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת PloS One, המומחה השבדי לרפואה וטרינרית ד"ר הוגו שמוקל ועמיתיו זיהו סימנים לאוסטאוכונדרוזיס בעצמות הגפיים המאובנות של בעלי ניבי חרב, חתולי חרב ממין טיגריס שנחרבי - או סמילודון - שהיה סוג טורף נכחד מתת-משפחת השנחרבים שחי באמריקה הצפונית והדרומית (Smilodon fatalis) ושל זאב בלהות (Aenocyon dirus) - מין טורף נכחד שהיה קרוב לזאב המצוי - שהיה נפוץ גם כן בתקופתו לאורך אמריקה הצפונית ואמריקה הדרומית. עצמות הגפיים הללו תוארכו לתקופה שנעה מלפני כ-55 אלף שנים ועד לפני 12 אלף שנים.
החוקרים בחנו למעלה מ-1,000 עצמות גפיים של בעלי ניבי החרב ויותר מ-500 עצמות גפיים של זאבי בלהות, שהתגלו בבורות הזפת בלה בריאה (La Brea Tar Pits) - תצורה של מאובנים משומרים בתוך פארק הנקוק הסמוך ללוס אנג'לס, קליפורניה - שם השרידים מתוארכים לסוף הפליסטוקן, כשרובם השתמרו מאז עידן הקרח האחרון, בין היתר של מגלוניקס (סוג נכחד של עצלן קרקע ממשפחת עצלני דו-אצבע ממנה נותר כיום הסוג עצלן דו-אצבע), ממותה קולומביאנית (המכונה גם ממותה מלכותית) וביזון קדמוני (מין ביזון גדול שנכחד מאמריקה הצפונית והיה אביו הקדמון של המין ביזון אמריקני), אשר חלקם נלכדו וטבעו למוות בבוץ של בורות הזפת.
החוקרים מצאו פגמים קטנים וגדולים בעצמות רבות התואמות לביטוי ספציפי של מחלת עצמות שנקראת אוסטאוכונדריטיס דיסקנס (Osteochondritis dissecans). פגמים אלו נראו בעיקר במפרקי התנועה ברגלי הטורפים הקדומים, עם שכיחות של עד 7% מהעצמות שנבדקו, גבוה משמעותית מזו שנצפתה במינים מודרניים.
בשל העובדה כי מחקר זה מוגבל לעצמות שאותו באתר מאובנים ספציפי, ייתכן שמחקרים נוספים באתרי מאובנים אחרים עשויים יהיו לחשוף דפוסים דומים של מחלות בעצמות מינים נכחדים ובכך להעלות את שכיחותם. אם כך יהיה, התגליות ישפכו אור על חייהם של בעלי חיים טורפים קדומים אלו.
עדיין לא ברור, למשל, אם בעיות המפרקים הללו פגעו ביכולות הציד של הטורפים הללו, או שמא מתו בדומה למינים אחרים מאותה התקופה, כשניסו לחצות את בורות הזפת ושקעו בהם. יתרה מזאת, אוסטאוכונדריטיס דיסקנס נפוץ אצל כלבי בית מודרניים בשל הכלאה, כך שייתכן שהשכיחות הגבוהה של התחלואה בבעלי חיים מאובנים אלו יכולה להוות סימן להתדלדלות אוכלוסיות כאשר המינים הקדומים עמדו בפני הכחדתם הסופית.
לדברי החוקרים, מחקר זה מוסיף לכמות המידע המדעי ההולכת וגוברת על הפלאופתולוגיה של הסמילודון וזאב בלהות, המתאפשרת הודות לגודל המדגם הגדול מאין כמוהו בבורות הזפת בלה בריאה ובמוזיאון הסמוך להם.
שיתוף הפעולה בין פלאונטולוגים לווטרינרים מאשר שבעלי החיים הללו, למרות היותם טורפים גדולים, עברו תקופות קשות בחייהם עד שנכחדו, כשמתברר כי למרות פער השנים הרב הם חלקו מחלות נפוצות עם החתולים והכלבים הביתיים שחיים כיום.
