צבועים בנגב
(צילום: עזרא חדד, רשות הטבע והגנים)
עזרא חדד, חוקר ופקח ברשות הטבע והגנים, תמיד הוקסם מהצבועים. חדד מוכר בעיקר בזכות המחקר שלו על האוח העיטי. הוא ערך מבצע השבה נרחב של גוזלים יתומים לקינים מאמצים, לאחר שלפני 40 שנה התאהב בדורס העל. אבל מערכת היחסים שלו עם הצבועים זו אהבה מסוג אחר. משך שנים הוא תצפת עליהם ובחן את ההתנהגות שלהם מרחוק. ותצפית אחת שלו הובילה למחקר ממושך, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Animals.
חדד הניח מצלמות שביל כדי לעקוב אחר הצבועים במאורות שלהם. "יום אחד אני רואה באחד האתרים באזור מודיעין את האמא לבד, ביום גשום, ופתאום הופיעה עוד צבועה, יותר קטנה", הוא משחזר. "לא הבנתי מי זו. הגור שלה יצא בפעם הראשונה מחוץ למאורה והם שיחקו בגשם כמו ילדים. היא הייתה קשורה מאוד לאמא, ואז הבנתי שהיא גורה בוגרת".
חדד גייס את עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע ופרופ' ראובן יוסף מאוניברסיטת בן־גוריון בקמפוס אילת. "בלבן אמר שהוא גם הבחין בתופעה הזו. בדקנו בספרות המקצועית וראינו שהתנהגות דומה תועדה אצל הצבוע החום, אבל אין שום מאמר בנושא על הצבוע המפוספס".
השלושה גילו כי אצל תשע נקבות צבוע מפוספס קיימת תופעה של "אימהות תחליפית", המבוצעת על ידי גורות של שגר קודם, ותיעדו 15 אירועים שבהם ההתנהגות הזו התרחשה. ההורות התחליפית התחילה כשהגורים היו בני כחודש, ונמשכה עד הגיל שבו הם יוצאים לשיחור מזון עם אמהותיהם, בגיל 12-10 חודשים. "העוזרות", אותן אמהות חלופיות, מבצעות את רוב התפקידים האמהיים, למעט הנקה, אפילו כאשר האם נוכחת בסביבה.
העוזרות צברו בעקיפין כשירות והתאמנו בהורות טרם הגיען לבגרות מינית. "העוזרות משחקות, מאכילות ומגינות על הגורים במאורת האם. הגורים משחקים איתן ולומדים כישורים חברתיים ואחרים שיסייעו להם לשרוד כבוגרים", הסבירו חדד ושותפיו במאמר.
אוכלוסייה משגשגת
בישראל יש כמה מאות צבועים, שחיים מגבול הצפון ועד לאזור אילת. במרכז הארץ אוכלוסיית הצבועים נמצאת בסמיכות לערים, ובמקרים מסוימים, כמו במודיעין, העיר משמשת כחלק מנחלה של צבוע שנכנס לשטח הבנוי כדרך קבע, כדי לאסוף מזון. רותי הצבועה, שנדרסה לפני שנה, הצליחה להעלות למודעות את מצב אוכלוסיית הצבועים בישראל, שמצליחים לשגשג למרות הפיתוח הנרחב שנוגס בשטחי המחיה שלהם.
"מה שהדהים אותי זה שראיתי ותיעדתי בשעות קבועות את הבייביסיטר הצעירה יוצאת מהמאורה באזור הנגב שבה שכנו הגורים", נזכר חדד בהתרגשות. "היא הייתה מביטה מסביב, נותנת מבט קצר, ומשם הולכת לוואדי הסמוך, כ-400 מטר מהמאורה, להביא את האם לגורים כדי שתניק אותם. בזמן הזה הבייביסיטר הייתה שוכבת לידם ולא מפריעה.
"לפני שהגורות מגיעות לבגרות הן לומדות מהאמא איך להיות אמא. אצל השועלים יש משפחה, הזכר שומר, ויש לו קולות אזהרה. גם אצל התנים. אין את זה אצל הצבוע. מזדווגים והוא נעלם. מעולם לא ראיתי זכר שמגיע למאורות שיש בהם גורים. הסייעת הזו, הבייביסיטר, היא ממש כמו כלב שמירה. באחד הסרטונים שומעים תן שמיילל. והשמרטפית הצעירה עומדת עם אוזניים זקופות, בלחץ אפילו יותר מהאמא. היא ישנה עם הגורים, והאמא במאורה אחרת".
משפחת הצבועים היא המשפחה הקטנה ביותר בסדרת הטורפים ומונה ארבעה מינים בלבד, כאשר הצבוע המפוספס והצבוע החום הם הקרובים מבחינה פילוגנטית. הורות תחליפית דווחה אצל הצבוע החום, שם נקבות עשויות להניק גורים אחת של השנייה, אך ידוע שהן נותנות עדיפות לגוריהן האישיים במאורה, והקרבה הגנטית קובעת את מידת שיתוף הפעולה.
לעומת זאת, אצל הצבוע המפוספס המניקות אחראיות באופן בלעדי על הטיפול בגוריהן. המחקר של חדד כלל מאורות שתועדו ברחבי מרכז ישראל, שפלת יהודה, הרי יהודה ומערב הנגב. העוזרות היו כולן גורות ממין נקבה של האם משגר קודם, כלומר הן אחיות מלאות של הגורים שהן מטפלות בהם, והן היו בנות 12-10 חודשים לפחות.
"זה פרויקט שלקחתי על עצמי", מסביר חדד. "לצבועים נעשה עוול נוראי. הם נרדפו לאורך דורות בכל העולם וגם אצלנו. זו חיה עדינה ושקטה. חייתי עם צבועים במשך שנים. היו מצבים שהם היו לידי וממש ישבתי איתם. יש להם ריח נעים ופרווה נקייה".
עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, אומר כי "לא היה תיעוד של התנהגות כזו בספרות המקצועית וגם לא בטבע. הצבוע המפוספס הוא בעל חיים מאוד מסתורי, ומעט מאוד ידוע על הביולוגיה שלו ואורחות חייו. בזכות העובדה שישראל היא מעצמת צבועים מפוספסים אנחנו מגלים המון מידע חדש על היצור הזה, על התפוצה שלהם בארץ ועל המבנה החברתי.
"בעקבות התצפיות של עזרא ושלי גילינו שבמאורות מתקיימת פעילות של נקבה, ויחד עם הגורים הקטנים הופיעו גורים יותר גדולים, שהיה חלק מההתרחשות. בשלבים הראשונים לא היה ברור מה זה הדבר הזה. אבל ככל שהתרבו התצפיות הבנו שמדובר בנקבות שמשתלבות בתהליך גידול הגורים, אחיות שמתלוות לתהליך. סוגיית השמרטפות, טיפול בגורים באמצעות אחות, היא תופעה מוכרת. גם אצל בני אדם.
"הייתה תצפית כזו בצבועים חומים באפריקה, אבל אצל צבוע מפוספס זה לא היה מוכר. תופעה כזו מעידה על בעל חיים אינטליגנטי, מפותח יחסית ובעל יכולת חברתית מורכבת, שיחד עם ההתבססות על מזון מפגרים מאפשרת לו להחזיק מעמד ובחלק מהאזורים בארץ אפילו לשגשג. חלקים מהציבור תופסים את הצבוע כטמא ומלוכלך, אבל המחקרים של עזרא מראים שמדובר בבעל חיים מאוד מיוחד, נקי, שמגלה נאמנות ועם קשרי משפחה מאוד חזקים".
ערבות זו לזו
החוקרים הבחינו שהגורים סומרים את פרוותם כאשר הם מתרגשים או מרגישים מאוימים, וגם מחקים את ההתנהגויות של העוזרת. "ראינו תן זהוב מתקרב למערה והעוזרת סמרה את שיער צווארה, הרעמה השחורה שלאורך גבה, ושלושת הגורים עשו אותו הדבר", מסביר חדד. "לאם ולעוזרות יש אזורים ספציפיים שבהם הם עושים צרכים. הגורים למדו מהר לעשות זאת רק בנקודות האלה.
"במהלך היום, כשהאם אינה נמצאת במערה, העוזרת משחקת עם הגורים ומלמדת אותם טכניקות הישרדות כגון הטמנת מזון. באזורים עם אדמת לס, העוזרת לימדה את הגורים כיצד לחפור ולהסיר אדמה כדי להגדיל את המערה. ראינו גם עוזרת מחככת את שיניה כנגד שיח, אולי כדי להשחיזן או לנקות, והגורים חיקו את פעולותיה. העוזרות משחקות עם הגורים במשחקים בחפצים שונים, כאשר האם נחה מתחת לשיח במרחק מה מהמערה.
ה"צעצועים" היו לרוב ממקור אנושי - נעליים ישנות, בקבוקי פלסטיק, פחיות משקה מאלומיניום, חלקי צינורות פלסטיק וכדומה - אבל הן שיחקו גם עם עצמות, גולגולות ופיסות עור משיירי המזון שהובאו למערה על ידי האם. המשחקים כללו בדרך כלל ריצה במעגלים עם הגורים הרודפים אחר העוזרת והיו מלווים בנשיכות קלות, במשיכת פרווה/שיער, נביחות או רטינות, וחשיפת שיניים. כאשר האם מסוגלת להביא כמויות גדולות של מזון, היא מטמינה את העודפים מתחת לשיח או חופרת בור בקרקע במרחק של עד 400 מטר מהמאורה. במשך היום, העוזרות מוציאות אוכל מהמחבוא כדי להאכיל את הגורים".
ברוב המערות, העוזרות מסדרות את שעות ההאכלה של הגורים. בשעה מסוימת בערב, הן יוצאות מהמערה כדי להביא את האם לגורים. בהגעת האם למערה, הגורים רצים בהתרגשות אליה ומנסים לינוק. כשהאם והעוזרת נפגשות מחוץ למערה, הן מברכות זו את זו על ידי רחרוח. כשהגורים יוצאים מהמערה בערך בגיל חודש, הם מלווים על ידי העוזרת אם. האם אינה נוכחת.
"אחרי שהגורים גדלים השמרטפית עוזבת. היא תקים דור חדש של צבועים אבל יש לה ניסיון באימהות. זה אחלה ניסיון", אומר חדד. "התרומה של המחקר מראה את התובנות והיתרונות שהניסיון הזה מקנה לבייביסיטר", מציין פרופ' ראובן יוסף, "כמו גם לאם - בעזרה בטיפול בגורים ובהגנה עליהם מפני טורפים".
חדד מקווה שהמחקר שלו יתרום לשמירה על המין המיוחד הזה בישראל. "מחקרים עתידיים חייבים להבין את הביולוגיה של הרבייה אצל הצבוע המפוספס בטבע בכל רחבי תחום המחיה שלו", הוא אומר. "העובדה שמצאנו רבייה שיתופית אצל המין המתבודד הזה מרמזת על כך שיש עוד הרבה לגלות עליו״.
