לאחר מאמצים רבים להשיב לאוקיינוס 45 לווייתנים נוספים שנסחפו לחוף בדרום מערב אוסטרליה, הוחלט הבוקר (יום ה') להרדים אותם, כיוון ששבו פעם אחר פעם למים הרדודים. בכך עלה מספר לווייתני נתב גדול-סנפיר שמתו באירוע הטרגי ל-97. מומחי חיות בר אמרו שההתנהגות החריגה של הלווייתנים יכולה להיות סימן ללחץ או מחלה.
ביום שלישי זוהו באוסטרליה לוויתני נתב גדול-סנפיר, השוחים לעבר החופים מזרחית לאלבני, הנמצאת בדרום מערב המדינה. ככל שהשעות עברו, קבוצת הלווייתנים המשיכה להתקרב לחוף, עד שאתמול בשעות אחר הצהריים קו החוף התמלא בלווייתנים - חלקם מתים ואחרים גוססים.
למרות המאמצים הגדולים של 100 אנשי רשות שמירת הטבע באוסטרליה ו-250 מתנדבים לבושים בחליפות צלילה, הם לא הצליחו לגרום ללווייתנים ששרדו לחזור לאוקיינוס. בשירות הפארקים וחיות הבר של מערב אוסטרליה אמרו כי 45 הלווייתנים שנותרו בחיים חזרו פעם אחר פעם למים הרדודים. במהלך המבצע נזקקו שני מתנדבים לטיפול רפואי בשל היפותרמיה.
"למרבה הצער, היה צריך לקבל את ההחלטה להרדים את הלווייתנים הנותרים, כדי להימנע מהארכת סבלם", נמסר מהשירות. "זו הייתה החלטה קשה לכל המעורבים, אולם טובתם של הלווייתנים הייתה צריכה לקבל עדיפות".
פיטר הארטלי, מנהל המחלקה למגוון ביולוגי, שימור ואטרקציות שפיקח על המבצע, אמר כי ההחלטה להרדים את הלווייתנים הייתה "קשה מאוד". לדבריו, "זו כנראה אחת ההחלטות הקשות ביותר ב-34 השנים שלי בתפקיד. זה ממש ממש קשה". בשיחה עם כתבים, הוא הוסיף: "זו הייתה החלטה שקולה ומחושבת היטב. וטרינרים סייעו בהערכות ובעצות שנתנו לי על מנת לקבל את ההחלטה הזו".
הארטלי הוסיף שדגימות יילקחו מפגרי הלווייתנים, לפני שהם ייקברו במקום בפנים הארץ. הדגימות יסייעו לחוקרים להבין מדוע הגיעו הלווייתנים לחוף. "אנחנו הולכים ללמוד הרבה על ההתנהגות. אנחנו גם הולכים ללמוד הרבה על הגנטיקה, ההרכב של הקבוצה הזו, האם הם קשורים?" הוא אמר.
לוויתני נתב גדול-סנפיר נחשבים לחברותיים במיוחד, ונוטים להתקבץ בלהק של 20 עד 100 פרטים, הנעים במהירות של 3.3 קילומטר לשעה. הם בעלי יכולת התפרצות המביאה אותם למהירות של 16 קילומטר לשעה. הם מסוגלים לשחות כ-200 קילומטר ביום בחיפוש אחר מזון.
על פי נתוני קרן הטבע העולמית (WWF) אורכו הממוצע של זכר הוא 5.7 מטר ואילו אורכן של הנקבות הוא 4.5 מטר. הזכרים שוקלים כ-2.3 טון ולעומתן, הנקבות שוקלות 1.3 טון. באיגוד השימור העולמי (IUCN) מציינים כי תצפיות שנערכו בסוף שנות ה-80 גילו כי ישנם כ-750 אלף לוויתני מהמין המדובר.