כרישי פטישן כד-חרטום עוצרים את נשימתם כדי לשמור על חום גופם במהלך צלילות למעמקי הים, שם צונחת טמפרטורת המים, כשהם טורפים יצורים ימיים כמו למשל שלל דגים ומגנאפינה, דיונון שוכן מצולות החי בכל האוקיינוסים ובעיקר באוקיינוס השקט והאוקיינוס האטלנטי. תגלית זו, שפורסמה בכתב העת Science על ידי חוקרי אוניברסיטת הוואי במנואה, מספקת תובנות חדשות וחשובות על הפיזיולוגיה והאקולוגיה של המין הנפוץ והמוכר ביותר בסוג פטישן, במים העמוקים והרדודים כאחד.
"זו הייתה הפתעה מוחלטת", אמר מארק רויר, חוקר בקבוצת מחקר הכרישים במכון הוואי לביולוגיה ימית (HIMB) שבבית הספר למדע וטכנולוגיה של האוקיינוס וכדור הארץ באוניברסיטת הוואי במנואה. לדבריו, מדובר על דפוס יוצא דופן ובלתי צפוי שבו כרישי פטישן כד-חרטום עוצרים את נשימתם כשהם יורדים למעמקי הים בחיפוש אחר מזון.
זימי כריש הם רדיאטורים טבעיים שעשויים לקרר במהירות את הדם, השרירים והאיברים של כרישי פטישן כד-חרטום במקרה שלא יסגרו את חריצי הזימים שלהם במהלך צלילות לעומק הים, שם המים קרים. כרישים אלה הם יצורים ימיים שחיים באוקיינוסים וימים בעלי מים חמים באופן יחסי, אך ניזונים מיצורים ימיים שנמצאים בעומקים שבהם טמפרטורות מי הים דומות לאלו שנמצאות בקודיאק - היישוב המרכזי באי קודיאק אשר נמצא באזור החוף הדרומי של אלסקה - סביב 5 מעלות צלזיוס.
על כן, נדרשים הכרישים שנקראים גם כרישי פטיש, על שם כלי העבודה, לשמור על חום גופם כדי לטרוף ביעילות. "למרות שברור שיונקים ימיים עוצרים את נשימתם בזמן הצלילה לעומק המים, לא ציפינו לראות כרישים שמפגינים התנהגות דומה. התנהגות זו, שלא נצפתה בעבר, חושפת כי לכרישי פטישן כד-חרטום יש אסטרטגיות אכילה הדומות במידה רבה לאלו של כמה יונקים ימיים, כמו למשל נתב (גלובי שחור), שהוא סוג יונק ימי בעל גוף בינוני המשתייך למשפחת הדולפיניים שבסדרת הלווייתנאים. למעשה, שני מינים אלו ניזונים מטרף שחי בשכבות המים העמוקות ועושים זאת על ידי עצירת נשימתם כדי להצליח ולבצע את הגיחות הקצרות אל הסביבות המאתגרות פיזית בהן נמצא מזונם", הסביר רויר.
צוות המחקר גילה את התופעה הבלתי צפויה הזו הודות לחיישנים שהוצמדו לגופם של כרישי פטישן כד-חרטום בסמוך לאי אואהו (האי השלישי בגודלו והמאוכלס ביותר במדינת הוואי), באמצעותם נמדדו בו זמנית טמפרטורת השרירים, עומק המים שבו שהו בזמן נתון, כיוון הגוף ורמות הפעילות של הכרישים, אותם ניתן למצוא לרוב באזורים טרופיים. החוקרים הבחינו בכך שהשרירים שלהם נשארו חמים לאורך כל הצלילה אל המים העמוקים והקרים, אך הם התקררו באופן פתאומי כשהכרישים התקרבו לפני הים לקראת סוף כל צלילה. מודלים ממוחשבים הצביעו על כך שכרישי פטישן כד-חרטום חייבים למנוע איבוד חום מהזימים שלהם כדי לשמור על חום גופם במהלך הצלילות העמוקות הללו למים הקרים.
בנוסף, בסרטון של כריש פטישן כד-חרטום ששחה לאורך קרקעית הים מול חופי טנזניה - בעומק של 1,044 מטר - ניתן לראות כי חריצי הזימים שלו סגורים היטב, בעוד שתמונות דומות שצולמו מפני הים הראו שהכרישים האלה שוחים כשהזימים שלהם פתוחים לרווחה. התקררות פתאומית בטמפרטורת השרירים כאשר כרישי פטישן כד-חרטום מתקרבים לפני הים בסוף כל צלילה מעידה על כך שהם פתחו את הזימים שלהם כדי לחדש את הנשימה. "עצירת הנשימה נמצאה כמחממת את גופם של כרישי פטישן כד-חרטום, אך גם מנתקת את אספקת החמצן שלהם. למרות שהכרישים האלה עוצרים את נשימתם במשך 17 דקות בממוצע, הם מבלים בממוצע רק ארבע דקות בעומקים קיצוניים לפני שהם חוזרים במהירות למים חמים יותר ומחומצנים היטב, שבהם הנשימה מתחדשת. תגלית זו מקדמת באופן משמעותי את ההבנה כיצד כרישי פטישן כד-חרטום מסוגלים לצלול לעומק המים ולעמוד בטמפרטורות קרות כדי לטרוף יצורים ימיים שונים ולהזין את גופם", אמר רויר.
כרישי פטישן כד-חרטום אינם רשומים כמאוימים בהוואי, אך נמצאים בסכנת הכחדה באזורים אחרים בעולם עקב דיג יתר, תפיסה בשוגג ואובדן בתי גידול. "הבנה חדשה ומפורטת זו של הפיזיולוגיה והאקולוגיה של כרישי פטישן כד-חרטום משפרת את היכולת לנהל ולשמר ביעילות את המין האייקוני הזה על ידי חשיפת נקודות תורפה פוטנציאליות הקשורות לתנאי אוקיינוסים משתנים או לניצול אנושי עתידי של בתי גידול עמוקים אלה לחיפוש מזון, כגון כרייה במעמקי הים או דיג בקנה מידה גדול ב"אזור הדמדומים" המזופלגי (בעומק של 200-1000 מטר מתחת לפני הים), מה שעלול להקשות על הכרישים להתקיים ובכך לסכן את חייהם. יחד עם זאת, ההישג הפיזיולוגי יוצא הדופן הזה מעניק לכרישי פטישן כד-חרטום יתרון אבולוציוני מכיוון שבמקום להתחרות עם מיני כרישים שטורפים יצורים ימיים במים הרדודים, הם יכולים להרחיב את טווח ההגעה שלהם לים העמוק כך שיש ביכולתם לטרוף בסביבות שונות ומגוונות", סיכם רויר.
