אחד מכתביו של הסופר הפולני סטניסלב לם מתאר מכונה מופלאה, המופעלת מכוח "אנרגיה של ילדים". הם, לשם המשחק, מניעים דוושות וידיות, מסובבים גלגלים, קופצים, נוחתים ומוציאים להנאתם תועפות של אנרגיה חיננית. את האנרגיה הזו המכונה מתרגמת (מתמירה, למען הדיוק) לשורה של פעולות מועילות ויצרניות כמו קילוף תפוחי אדמה, הדחת כלים וכיוצא באלה.
הגשמת הרעיון הזה - לקחת תוצר לוואי של פעולה אחת ולהפוך אותו לחומר גלם מניב של פעולה נוספת - היא שאיפתו כל ממציא וחלומו של כל כלכלן, אך לעיתים רחוקות מאוד החזון הזה מתממש. לכאורה, פעולות כמו הפקת אנרגיה מאשפה ומשמן טיגון משומש עונות על ההגדרה אך זה לא מדויק, כי התהליך עדיין מחייב השקעת אנרגיה נוספת. במרחב הפיזיקלי זה בלתי אפשרי (ראה: פרפטום מובילה), אבל במרחב האנושי זה בהחלט ייתכן. צריך רק להבריק ולזהות את המקום שבו זה מתאפשר, וכמובן גם להמציא את המכונה שתגרום לזה לקרות.
בזהירות המתבקשת אפשר לציין שגל להט ואדם רן המציאו מכונה כזו. את האנרגיה שנכנסת אליה נכנה "רצון טוב" והתוצר שלה הוא ניקיון הסביבה שבה אנו חיים. בתמצית – מדובר באפליקציה שמעודדת אנשים לקחת שקית ולאסוף זבל שבו הם נתקלים במרחב הציבורי ו/או לדווח על הימצאותו לרשויות. אך לא בחינם.
ארכיון: איסוף זבל ביום העצמאות
(צילום: אלי מנדלבאום | שמוליק דודפור )
ארכיון: אשפה של מטיילים בחוף פלמחים
(צילום: אמיר חן, רשות הטבע והגנים)
נקודות על ניקוי יהפכו לשוות כסף לרכישת מוצרים בעולם האמיתי, או לכאלה שתרצו להעביר לעמותות וארגונים העוסקים בסביבה וקיימות, מלגות וכיו"ב
מילת המפתח היא "מעודדת" וההברקה נמצאת במנגנון העדין והחכם שמחולל את העידוד הזה. הכירו את אפליקציית "קלין קוין" (CleanCoin, זמינה בחנות גוגל ובאפסטור), שעד כה הורדה בידי 30 אלף גולשים. היא מהווה מעטפת לצבירת מטבע דיגיטלי ובאמצעותה, באמת, כולם רק מרוויחים. יאמר הכלכלן: "אין דבר כזה. אם יש מי שמרוויח – מישהו אחר חייב להפסיד. אין ארוחות חינם וערך לא יכול לצמוח משום דבר". ובכן – יש ויש. כך זה עובד:
כשהאפליקציה מותקנת בסמארטפון שלכם ואתם נתקלים במצבור זבל או ערמת לכלוך, ניתן להחליט לעשות אחד מהשניים - לצלם את האזור, לאסוף את הזבל לשקית ואז לצלם את המקום כשהוא נקי; או רק לצלם את המפגע ולדווח עליו. הכול, כמובן, מתוך האפליקציה וזוהי נקודה משמעותית, משום שהיא חוסכת סדרת פעולות שכנראה לא הייתם עושים בלעדיה: לפתוח את יישום המצלמה ולצלם, לשמור את התמונות ובעיקר – לחפש לאחר מכן את הכתובת המתאימה שאליה תרצו לשלוח את הדיווח המצולם. בקיצור – זה לא יקרה.
אך זו רק המעטפת. ההשלכות המשמעותיות של הפעולה שהפכה לקלה מגיעות לאחר מכן: מי שאסף אשפה מקבל על כך נקודות ששוות תשלום ממשי וגם נקודות הנקראות קארמה. מי שרק מצלם ומדווח מתוגמל בנקודות "קארמה" בלבד. אלו מצטברות לזכותכם בתוך האפליקציה, והיישומיות שלהן בהתאם. אולם נקודות על ניקוי יהפכו לשוות כסף לרכישת מוצרים בעולם האמיתי, או לכאלה שתרצו להעביר לעמותות ולארגונים העוסקים בסביבה וקיימות, מלגות וכיו"ב.
נקודות "קארמה" על דיווח בלבד יזכו אתכם בהכרה, סיפוק ותהילה. ואם חשבתם שתגמול בצורת נקודות "קארמה" בלבד הוא מעין תעלול שיווקי, חשבו שוב והפעם מהזווית הפסיכולוגית: לתחושת הסיפוק והידיעה שמישהו ראה את תרומתכם, גם כשהיא סמלית, יש משמעות והיא בהחלט מניעה אנשים לפעולה.
ועוד משהו על הפעולה שכוללת דיווח בלבד: בצד של "קלין קוין", בסיס המידע הארצי הוא מפה כוללת שעליה מופיעים כל הדיווחים האלה. לפני שנסביר את הערך היישומי שלו לרשויות, נזכיר שהוא מאפשר למשתמשים אחרים של האפליקציה לדעת בזמן אמיתי היכן יש פסולת. כל אחד מהם יכול להגיע למקום, או להתאים את הטיול המתוכנן שלו לכך, לאסוף את האשפה בפועל ולקבל בתמורה מטבעות "קלין קוין" של ממש.
מודל כלכלי כפול
נחזור למודל העסקי שעומד מאחורי כל האופרציה הזו, כי הכלכלנים שבכם עדיין שואלים: מאיפה הכסף? ומי משלם על ההנחות ומעביר את השקלים האמיתיים למלגות?
התשובה נמצאת בשני מישורים עיקריים. מטבע ה"קלין קוין" שבאמצעותו אפשר לרכוש מוצרים בעולם האמיתי הוא ייצוג של הממון האמיתי שבעלי העסקים המשתתפים בפרויקט היו מוציאים על שיווק ופרסום. משתמשים שצברו מספיק מטבעות כדי לקבל הנחה על מוצרים בחנות שלהם (ולעיתים אף לקבל מוצר בחינם, אם סך המטבעות הצטברו כדי מחירו המלא) – יגיעו לחנות שלהם ולא למתחרים.
השווי השיווקי עבור אותם עסקים הוא למעשה גבוה יותר, משום שמשתמשי "קלין קוין" הבאים לממש אצלם את המטבע הדיגיטלי הם, בפועל, חלק מקהילה עם אידיאולוגיה. העובדה שחנות מסוימת משתתפת במפעל הזה מעלה את קרנה בעיניהם ועולה הסיכוי שהם יהפכו ללקוחות קבועים ואוהדים של החנות. לצד התועלת הכלכלית שבעל העסק מקבל יש גם בונוס נפשי שכן רובנו גם אוהבים לעשות דברים טובים, לשפר את העולם ולהרגיש טוב בזכות זה (רשימה מתעדכנת של העסקים המאפשרים רכישת מוצרים באמצעות "קלין קוין" נמצאת באתר החברה ובאפליקציה).
בהצטרפו למיזם "קלין קוין", אותו בעל עסק קטן מצטרף למעשה למגמה גדלה והולכת בעולם, המאפיינת בדרך כלל חברות מסחריות שנקראות "חברות אימפקט". אלו חברות שלצד שאיפתן להרוויח מבקשות להשפיע על העולם ולשפר אותו. זוהי גרסה מוקטנת של הביטוי "אחריות תאגידית", שבעברית פשוטה אומר שכסף זה לא הכול בחיים.
אשפה שנאספה ע"י אזרחים עם רצון טוב חוסכת תשלום לפועלים שינקו אותה. ידיעה על ריכוזי אשפה שלא היו מוכרים לרשות האחראית על השטח היא מודיעין שחוסך לרשות את שכר הפקחים
הכוח המניע העיקרי מאחורי האידיאולוגיה הזו הוא האו"ם, שמעודד יוזמות כאלו, ממפה אותן, מחבר ביניהן וגם מקצה לכך משאבים כספיים. בכל זאת – אף אחד לא ישקיע את כספו בעסק מפסיד. וזה מה שמביא אותנו ליצרן הערך השני שבמשוואת "קלין קוין", הגדול והמשמעותי יותר, שהופך את הרצון הטוב של משתמשי האפליקציה לכסף של ממש. אלה הם ארגונים מסחריים, ציבוריים ואף ממשלתיים, שפעולת משתמשי הקצה פשוט שווה להם כסף.
אשפה שנאספה על ידי אזרחים עם רצון טוב היא אשפה שלא צריך לשלם לפועלים שינקו אותה. ידיעה על ריכוזי אשפה שלא היו מוכרים לרשות האחראית על השטח היא מודיעין שחוסך לרשות את שכר הפקחים שהיו צריכים להגיע למקום כדי לדעת זאת (וגם – את העלות הנוספת הנובעת מהצטברות אשפה למשך זמן, שככל שהוא רב יותר כך גדל הנזק שאותה אשפה גורמת לסביבתה).
את החלק הזה באלגוריתם של "קלין קוין" – שהוא-הוא לב ההברקה והחידוש – אפשר לסכם כך: לכולם מאוד משתלם שהאזרחים הרגילים הופכים להיות "סוכני קצה" המסתובבים בשטח ועושים משהו. זה לא היה אפשרי עד לפני כמה שנים, שכן המערך הזה יכול לעבוד רק כאשר בידי כל סוכן קצה יש מכשיר שמאפשר לו, באפס מאמץ, לצלם ולדווח על המפגע. וכמובן – גם לתת יד ממשית בסילוקו. התפתחות הטכנולוגיה והגירת האנושות לרשתות חברתיות הפכו את המכניזם הזה לאפשרי ולמודל כלכלי בר קיימא.
בין גיק ללוחם קומנדו
את "קלין קוין" הגו ויצרו שני אנשים, שמגיעים מתחום ההייטק והרקע האישי שלהם כולל גם מודעות חברתית מפותחת מהממוצע. אדם רן (35), מתגורר בתל אביב, נשוי לסנדרה ואב לאלה בת השלוש. הוא נולד וגדל בכפר סבא והיה – ניתן להתרשם - נער פוסטר: הבחור שהרבה לטייל בשבילי הארץ, שיחק כדורגל, התמקצע באמנויות לחימה, עשה קורס צלילה ופקד תדיר את חופי הרצליה עם גלשן. שלא במפתיע, המסלול הזה הביא אותו בצבא לשייטת ולקורס קצינים.
מתבקש לחשוב על אדם כזה כמי שנולד עם כפית של כסף בפה, אבל זה ממש לא המקרה. אפילו לא כפית של נירוסטה. מקסימום ברזל. הוריו היו אנשים שעבדו קשה מאוד לפרנסתם, לעיתים ביותר ממשרה אחת ולפעמים גם ביותר משתיים. אמו עבדה כאחות בבתי חולים לפגועי נפש במשמרות מרובות ולדבריו בקושי ראתה את ילדיה בזמן שעזרה לאחרים. אביו, לדבריו, היה האיש הכי פשוט והכי חרוץ שיש: טכנאי בבזק שהיה גם שיפוצניק לעת מצוא, כשהיה צריך להכניס כסף הביתה. במהלך הריאיון, כשהצעתי לשניים לנקוב בשם אנשי מופת שהיוו השראה לחייהם, מכל מקום וכל זמן, אדם לא בחר באילון מאסק או וינסטון צ'רצ'יל או נלסון מנדלה. הוא בחר בהוריו.
לאחר שהשתחרר משירות קבע כקצין בשייטת למד הנדסת מכונות במכללת אפקה ולאחר מכן השתלב בחברות העוסקות בטכנולוגיה של פיננסים. הכי קפיטליזם שאפשר, הכי לא "חברתי" שיש. אבל מתחת לפני השטח, התודעה האידיאליסטית המשיכה לזרום בדמו. כאשר עבודתו הביאה אותו מתוכנות שמשרתות תאגידי ענק לפרויקטים של עסקים קטנים, נבט בו הזרע הקהילתי. גם הגיל והבגרות עשו את שלהם והוא הבין שהדרך שלו צריכה לעבור פחות באזור של חדי-קרן ויותר באזור של עשייה חברתית ושיפור העולם.
קל להגיד וקשה לעשות. זה קרה רק לאחר שפגש במקרה חבר מהשייטת, שהכיר במקרה מישהו מהחממה הטכנולוגית IN-VENTech (הפועלת בחיפה תחת החברה הכלכלית של העירייה). זה סיפר לו על רעיון שהוצג לחממה וזקוק למנהל שיקדם אותו. כך, לפני כשנה וחצי, פגש את גל להט – האיש שהגה את הרעיון העומד בבסיס "קלין קוין" וכבר עבד על האפליקציה, והשותפות נולדה. העיקרון החברתי-שיתופי קסם לו מהרגע הראשון. העובדה שמדובר גם במיזם אקולוגי-סביבתי הזכירה לו את מה שתמיד העציב אותו בטיוליו הרבים בארץ – הלכלוך שמאפיין את הטבע והמרחב הציבורי בישראל.
כמו בכל סיפור טוב, גם כאן הצד השני בשותפות שונה מהראשון באופן כמעט קוטבי. אם אדם בן 35 וראשו וכישוריו בתחום הניהול – גל להט החיפאי הוא ינוקא בן 22 שעונה כמעט בדייקנות על סטריאוטיפ ה"גיק": גיימר מושבע מילדות, שמהרגע שלמד לתכנת (בהתחלה מודים של "מיינקראפט" ואחר כך ג'אווה, וכל זה בבית הספר היסודי) – לא עצר לנוח. הדרך הזו הביאה את שמו לידיעת חברות שפיתחו משחקים וחיפשו פרחי תכנות מוצלחים מהסוג הזה, כמו גם למשחקים שפיתח בעצמו עם חברים. בדרך הייתה גם מהמורה, כאשר לא גויס לצה"ל בשל פוסט-טראומה שנגרמה לו בתאונת דרכים קשה שבה היה מעורב כשהיה בתיכון.
להט הציע את הרעיון לעיריית חיפה, שחיברה אותו לחממה הפועלת תחת החברה הכלכלית שלה, שאליה הגיע כאמור ההייטקיסט הוותיק (יחסית) אדם רן, והשאר היסטוריה
אך שלא כמו רוב הגיקים, שראשם טרוד בשורות קוד ובפנטזיות על גיקיות בקוספליי, להט מונע גם מאידיאולוגיה חברתית ושומו שמיים – גם מאהבה לטבע ולטיולים. ייתכן שרוב החיפאים מוסללים מילדות לטיולים בכרמל וכך הוא מצא את עצמו בגיל צעיר גם מטייל וגם אוסף אשפה עם החברים על הדרך ("כנראה נולדתי לתוך בועה של מודעות לניקיון הסביבה ושמירה על ערכי הטבע").
כמו שקורה לכל מי שמטייל הרבה בטבע וכל הזמן רואה מסביב עטיפות של במבה ובקבוקים של קולה – התפתח אצלו תסכול עמוק. מכיוון שהוא מתכנת בהווייתו, התסכול הוליד רעיונות לתיקון המצב באמצעות טכנולוגיה. ומכיוון שהוא גיימר בנשמתו – הרעיונות האלה הלכו לכיוון של אפליקציה שיש בה משהו משחקי. אם לא באתגר אז לפחות באופן התגמול. כמו שבמשחקים יש מונה שנותן לשחקן ציון על הישגיו או מתגמל אותו באנימציה של מטבעות כשכר על הצלחתו במשחק – זה היה השלד שעל בסיסו בנה להט את האפליקציה שתניע את חובבי הטבע וסתם אכפתניקים לפעולה: עשה משהו אמיתי במציאות וקבל על כך מיד משוב חיובי. ויותר מזה – המשוב הזה מצטבר לטובתך וגם שווה לך משהו. ולא סתם נקודות וירטואליות שאפשר לרכוש באמצעותן כלי נשק ומודים וקפיצות שלבים במשחק – אלא משהו מוחשי שאפשר להחזיק בידיים.
עם התובנות האלו ועם אבטיפוס של האפליקציה יצא להט הצעיר לעולם והחל לחפש משקיעים ושותפים עסקיים שיעזרו לו להפוך את החלום למציאות. הוא הציע את הרעיון לעיריית חיפה, שחיברה אותו לחממה הפועלת תחת החברה הכלכלית שלה, שאליה הגיע כאמור ההייטקיסט הוותיק (יחסית) אדם רן, והשאר היסטוריה. כזו שהתרחשה ממש לא מזמן אבל לפחות מבחינת פוטנציאל הרעיון שלה – מסתמנת כמחוללת שינוי מהותי במציאות.
העיקר לא לצאת פראייר
בשיחה עם השניים שב ועלה מונח יסוד שמוכר לכל ישראלי, ובאופן אירוני ומהופך מהווה את הבסיס העמוק והמתוחכם של פילוסופיית "קלין קוין". "הדבר שהישראלי הכי שונא זה לצאת פראייר", הם אומרים. "אם מישהו כבר מקבל מוטיבציה ועושה דבר נהדר כמו לנקות את הטבע, מתלווה לזה גם הרגשה שהוא יצא פראייר, כי אחרים מלכלכים והוא מנקה וחוץ מהרגשה טובה בסוף היום לא יוצא לו מזה כלום. ומחר כשהוא יחזור לאותו נחל או יער שוב יהיה שם לכלוך, אז בכלל הוא יוצא פראייר. רצינו להילחם בהרגשה הזו וידענו שהדרך היחידה לנצח אותה, או לפחות להקטין אותה, היא באמצעות מתן תגמול כלשהו".
- קבלו שאלה מאתגרת: אם כולם פתאום יורידו את האפליקציה וינקו ויתעדו ויקבלו תגמול, הארץ תהיה נקייה ואז לא יהיה צורך באפליקציה. פרדוקס, לא?
אדם: "הלוואי שדבר כזה יקרה. זה יהיה חלום שהתגשם. והאפליקציה ממש לא תתייתר, כי היא פלטפורמה לצורות רבות של גיוס המונים לטובת משהו טוב ונחוץ. היום זה לכלוך שצריך לאסוף – מחר ומחרתיים זו תהיה משימה אחרת".
עד שהחלום (הפרוע) הזה יתגשם, אפליקציית "קלין קוין" תמשיך לפעול במרחב הטבעי שלה. בזמן ששורות אלו נכתבות נמצאת החברה בשלב משמעותי של האצה המתבטא בכמה אופנים. האפליקציה עצמה שודרגה לגרסה חדשה שכוללת את כל הפונקציות שתוארו בראשית הכתבה, ללא סממני ה"בטא" שהיו נחלת הגרסה הראשונית שהייתה זמינה עד כה. וחשוב הרבה יותר: שיתופי הפעולה של "קלין קוין" עם תומכים, נותני חסות ובעיקר גורמים מסחריים וציבוריים העוסקים באיכות הסביבה עברו לשלב מתקדם מאוד. בימים אלה ממש מנהלת החברה משא ומתן עם כמה גורמים כאלה, שזהותם תיוודע לציבור לאחר השלמתו.
ברמה האסטרטגית, החזון של "קלין קוין" הוא להפוך אותה לתקן התעשייה, ככלי להשפעה (אימפקט) הניתנת למדידה. להט: "התחלנו בקהילה המלוכדת של משתמשים מקומיים והתרחבנו לקמפיינים ברמה עירונית-אזורית. כעת אנחנו עומדים בפני פריצת דרך שתביא את השימוש ב'קלין קוין' לרמה הארצית. וכמובן – אחרי שזה יקרה, נייצא את הבשורה הזו לכל העולם".
