בארץ ישראל נעשה ייצור המוני מתוכנן של כלי נשק, לצורך לחימה, לפני כ-7,200 שנה. כך עולה ממחקר של רשות העתיקות, שפורסם לאחרונה בכתב העת Atiqot. מדובר בעדות הקדומה ביותר ללחימה ולהתחמשות מאורגנת בארץ בפרט ובדרום הלבנט בכלל.
(צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)
המחקר, שנערך בהובלת הארכיאולוגים ד"ר גיל חקלאי, אנו ברון, ד"ר דינה שלם, ד"ר יניר מילבסקי ונמרוד גצוב מרשות העתיקות, בדק 424 אבני קלע מהתקופה הכלקוליתית הקדומה, שנחשפו בחפירות שניהלה רשות העתיקות בשני אתרים גדולים - בעין אסור שבמישור החוף הצפוני ועין ציפורי שבגליל התחתון.
המחקר מצא, שמאות אבני הקלע היו זהות כמעט לחלוטין. הן עשויות, ברובן, מאבן גיר קשה, ומידותיהן כמעט אחידות: אורכן הממוצע הוא 52 מ"מ, רוחבן כ-31 מ"מ, ומשקלן הממוצע 60 גרם.
"האבנים - אשר נועדו ליידוי מכלי נשק בשם קלע, מוחלקות, ובעלות צורה אווירודינמית מיוחדת דמוית חרוט כפול, על מנת לאפשר שיגור מדויק ואפקטיבי", אומרים החוקרים. "אבני קלע דומות נמצאו באתרים נוספים ברחבי הארץ - בעיקר מעמק החולה והגליל בצפון ועד צפון השרון, אך זו הפעם הראשונה שהן נתגלו בחפירות בריכוז שכזה", הם אומרים.
החוקרים הוסיפו כי "האבנים האלה הן בעצם העדות הקדומה ביותר ללחימה ולעימותים מזויינים בדרום הלבנט. הדמיון בין אבני הקלע, מלמד על ייצור המוני ותעשייתי למדי. השקעת המאמץ בעיצוב האווירודינמי ובליטוש האבנים מרמזת שהן נועדו לשימוש כנשק מדויק וקטלני".
לדברי החוקרים, הכמות הגדולה וההשקעה בייצור האבנים מצביעות על הכנות מאורגנות ללחימה, ויייתכן שנעשה מאמץ קהילתי לייצור תחמושת. אם הדבר אכן כך, נראה שבתקופה הכלכוליתית הקדומה הייתה עליית מדרגה בהכנות לקרב – מייצור פרטני לייצור המוני שמערב אנשים רבים.
החוקרים מעריכים כי הריכוז הגדול של אבני הקלע מהווה עדות להסלמה בהכנות ללחימה בתקופה הכלקוליתית הקדומה באזורנו, אולי בין מרכזי כוח מקומיים. "הארכיאולוגיה מזכירה לנו שוב ושוב, שההיסטוריה חוזרת", אומר אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות. "תובנות המחקר של חוקרי רשות העתיקות פותחות צוהר להבנה עמוקה יותר של החיים והיחסים בין קבוצות אנשים בתקופות הפרהיסטוריות".
