אופיום, פטריות הזיה, איוואסקה, דטורה, אקסטזי, אל-אס-די, DMT וקנאביס כמובן. יכול להיות שתפריט הסמים הזה נשמע לכם מוכר מהטלגראס - אבל לפי מחקרים חדשים מתברר שלא המצאנו כלום. מדובר, חברות וחברים, בתפריט הפסיכדלי שהיה בשימוש נרחב בעולם העתיק. לא מדובר רק על תרבויות שמאניות בהודו, בסין או בדרום אמריקה הרחוקות - מדובר פה, בבית, במזרח התיכון הקדום, שנקרא גם הלבנט, ערש תרבותנו; המרחב המשתרע סביב מזרח אגן הים התיכון וכולל את ישראל, סוריה, לבנון, ירדן, קפריסין, יוון, צפון סיני וחלקים מטורקיה, מעיראק ומלוב.
כתבות נוספות למנויים:
האם אבותינו, כמו שכניהם וכמונו, צאצאיהם, נהגו לשנות ולהרחיב את תודעתם? סביר להניח שכן. הרי כולנו בני אדם וכולנו, מאז ומעולם, בכל תרבות ובכל דת, מחפשים להתעלות מעל לקטנוּּת וקרתנות היומיום, כולנו - כמין וכיחידים - נמשכים אל הנסתר, אל האמת שמאחורי (או שמעל) המציאות. וגם אם נזכור את אינספור המקרים של שימוש לרעה בחומרים השונים, אפשר לקבוע כי השאיפה אל המֵעבֶר היא שהפכה אותנו למה שאנחנו.
לתקופה הנוכחית מקובל להתייחס כאל עידן הזהב של הפסיכדליה. אחרי שנים של התעלמויות ורדיפות, חומרים מרחיבי ומשני תודעה נמצאים במרכז השיח. אפשר למצוא אותם במסיבות, בתרבות, בחדרי טיפולים וגם בחדרי ישיבות, שם דנים על רגולציה. לא לי לקבוע אם זה טוב או רע - כמעט כל דבר וכל חומר, רגש או תובנה אפשר לתעל למקום חיובי או שלילי, אבל למרות הרנסנס של הסוטול, ההתלהבות נראית לי קצת מוגזמת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כבר עשרות שנים שבארכיאולוגיה ובמחקר מקובלת הסברה שבעולם העתיק נעשה שימוש נרחב בחומרים משני תודעה לצורכי פולחן וריפוי. בהרבה מקרים מדובר בהרבה יותר מסברה; בתרבויות של המצרים, הפלשתים, הכנענים, היוונים ואחרים מוכרים טקסטים מוקדמים, פפירוסים, כלים וציורי קיר - עד למאה ה-16 לפני הספירה, כ-3,600 שנה לפני זמננו - שבהם נראים ומוזכרים שלל חומרים משני תודעה ששימשו לטקסים ולפולחנים.
כל העדויות והמחקרים התייחסו לתרבויות שכנות, לא לתרבות שלנו. היהודים, תמיד סיפרו לנו, שונים, עם לבדד ישכון וכל זה. האומנם? יכול להיות שגם אבותינו, העבריים הקדמונים, שנקראו יהודאים (בדרום) וישראלים (בצפון), נהגו כמנהג התרבויות השכנות? זה הדיון שאותו ננסה ליישב כאן.
ההוכחות מתחילות להצטבר. בשנים האחרונות עוברת הארכיאולוגיה מהפכה של ממש, שעיקרה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות המגיעות מהמדעים המדויקים. אחת מהן נקראת "ניתוח משקעים", או שאריות (Residue analysis) שעיקרה ניתוח, אפיון ותיאור עקבות של מוצרים אורגניים מהעבר הרחוק. ניתוח המשקעים מספק תובנות חדשות לגמרי לא "רק" על החומרים שרוממו את רוחם של הקדמונים, אלא גם על הכלכלה והמסחר של העולם העתיק שפתאום נראה משוכלל וגלובלי כמעט כמו שלנו.
בחודשים האחרונים הניב ניתוח המשקעים כמה כותרות מפתיעות למדי. לפני כחודש התגלו ביהוד שרידי אופיום בכלי חרס בקברים כנעניים מהמאה ה-14 לפני הספירה, לפני כ-3,500 שנים. זו העדות המוקדמת ביותר בעולם לשימוש באופיום כסם הזיה, ככל הנראה כעזר לפולחן המתים. החפירה נערכה ביוזמת רשות העתיקות והמחקר נעשה בשיתוף ארכיאולוגים מאוניברסיטת תל-אביב וממכון ויצמן למדע.
כמה חודשים קודם, ועל ידי אותה שיטה בדיוק, התגלה קנאביס על מזבח בקודש הקודשים של מקדש יהודאי שנחפר בתל ערד (אנשי ממלכת יהודה, הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, מהמאה העשירית לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי הבבלים בשנת 586 לפני הספירה) - כבר לא כנענים, אלא אבותינו ממש.
זו עדות ראשונה ומרעישה עד מאוד לשימוש בקנאביס במקדש בממלכת יהודה - עד אז חשבנו שרק העמים האחרים השתמשו בחומרים כאלה לפולחן, והנה אנחנו ככל העמים. האם זה אומר שגם בבית המקדש בירושלים נעשה שימוש בקנאביס בקודש הקודשים? אנחנו לא יודעים. מעט מאוד ידוע לנו על בית המקדש הראשון ועל מה שהתרחש בתקופה הזו, אבל חוקרים רבים מניחים שכן.
הרבה לפני ההוכחות המדעיות כבר היו כאלה שראו את הקשר בבירור. הבולט שבהם היה פרופסור אמריטוס בני שנון, מרצה לפסיכולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטה העברית, שב-2008 פירסם מאמר תחת הכותרת "פסיכדליה מקראית: השערה ספקולטיבית". במאמר, שהכה גלים בארץ ובעולם, כותב שנון כי "הדת הישראלית העתיקה הייתה קשורה לשימוש באנתאוגנים (צמחים משנים תודעה המשמשים לפולחן)".
"בעקבות החוויות שלי עם איוואסקה", כתב פרופ' שנון, "התחלתי להתייחס להיבטים של המורשת היהודית מנקודת מבט חדשה - מציאת הקבלות בין השפעות שנגרמות על ידי נטילת איוואסקה וסיפורים המתוארים בתנ"ך, ובעיקר מחייו של משה רבנו".
8 צפייה בגלריה
החפירות בתל ערד. צריך להבחין בין פולחנים מקומיים, לבין הפולחן המרכזי בירושלים
(צילום: רשות העתיקות)
את התיאוריה שלו מבסס שנון על אמת פשוטה וידועה: "באזורים הדרומיים של ישראל ובחצי האי סיני גדלים שני צמחים המכילים את המולקולות המהוות את מרכיבי המפתח של האיוואסקה". צמח אחד הוא שבָּר לבן (Peganum harmala, או חרמל בערבית) שאותו הוא מזהה כסנה הבוער; והשני הוא עץ השיטה, שמכיל חומר שממנו ניתן לסנתז DMT - אולי הסם ההזייתי הקשה ביותר. "בתנ"ך", כתב שנון, "אנו מגלים סימנים ברורים להימצאות ולשימוש בצמחים פסיכואקטיביים".
אכן, לא מעט צמחים הגדלים בישראל יכולים לשמש כמרכיבים לסמי הזיה חזקים מאוד. מלבד השיטה והשבר הלבן, אפשר למצוא גם את שיכרון סיני ושיכרון יהודה, את ויתניה משכרת, צמח ממשפחת הסולניים, ואת פטריית ההזיה צבעונית פעמון שאוהבת לגדול מגללי בעלי חיים, שיש הטוענים שהיא-היא המן שאכלו אבותינו במדבר.
לפי שנון, כמעט כל אירוע חשוב הוא תוצאה של צמח פסיכואקטיבי זה או אחר. משה רואה את פני אלוהים - הזיה. הסנה הבוער - טריפ. מעמד הר סיני - הזיה קולקטיבית. אדם וחווה אוכלים מעץ הדעת - פטריית פסילוסיבין. יש גם מקרים אחרים, כמו הסיפור מספר בראשית על ראובן שיוצא לשדה ומלקט דודאים, צמח הידוע כמעורר הזיות, נותן אותו לאמא לאה ואז גם לרחל. מלבד זאת, מונה שנון את הכהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים, ואירועים נוספים. התנ"ך מעולם לא היה כל כך דלוק. המאמר המרתק נמצא ברשת.
שנון לא היה הראשון. כבר בסוף שנות ה-60 כתב הרב ארתור גרין מאמר, בשם בדוי, תחת הכותרת: "רשימות מהאנדרגראונד היהודי: פסיכדליה וקבלה", בו תיאר את חוויית האל-אס-די שלו כסוג של חזיון נבואי. הרב גרין הוא תותח אמיתי: פרופסור למדעי היהדות, חוקר מיסטיקה יהודית ונאו-חסידות, מייסד ודיקן של בית המדרש לרבנים בבוסטון. את הטריפ הראשון שלו לקח ב-1965 וברוך השם לא נגרם לו שום נזק. גם המאמר הזה ברשת.
מי שניתחה את משקעי הקנאביס היא ד"ר דבורי נמדר, כימאית ממכון וולקני, "ארכיאולוגית של צמחים עתיקים". נמדר בנתה ספרייה של חומרי טבע, שבה יותר מ-1,500 חומרים שאותם השוותה למה שנמצא בכלי החרס העתיקים - ומצאה הרבה חומרים מפתיעים, חלקם סמים פסיכדליים.
"את הקנאביס", היא אומרת, "מצאנו במסגרת בדיקה שערכנו לשני מזבחות שנמצאו בתל ערד בשנות ה-60 והועברו למוזיאון ישראל. על המזבחות היה חומר שחור ושומני. על אחד מהם מצאנו לבונה, על השני קנאביס".
אבל זה ממש לא הכול; "ב-2015", מספרת נמדר, "במקדש פלשתי מתקופת הברזל, שנחפר ביבנה על ידי ד"ר רז קלטר, מצאתי בתוך קוּבָּעוֹת (גביעים גדולים שמופיעים בהרבה ציורי קיר בעולם העתיק, בהם הבעירו חומרים והעלו עשן כדי לעורר ולקרוא לאלים) חומר מאגוז מוסקט שבמניפולציה פשוטה מאוד של חימום הופך לסוג של אקסטזי שאותו נושמים ואפשר להתמסטל ממנו. נמצאו שם מאות קובעות כאלה".
מלבד אקסטזי וקנאביס, מצאה ד"ר נמדר חומרים נוספים: במקדש ביבנה היא מצאה שאריות של שיכרון סיני ושיכרון יהודה (מהם ניתן להפיק סמים עוצמתיים) בכלים הנקראים פכיות. בחפירה שנעשתה באשקלון, בבית מהתקופה ההליניסטית (בערך 300 שנים לפנה"ס) היא מצאה נבגים של פטריות הזיה, פסילוסיבין. "השימוש בחומרים כאלה היה כלל תרבותי", היא אומרת.
מה ניתן ללמוד מהעובדה שאלה הם הממצאים היחידים?
"הידע המצומצם שלנו הוא לא בגלל שדברים כאלה לא קרו - זה בגללנו. לא חקרנו מספיק. כמות הכלים שנבדקו לא גדולה ולכן עדיין אין מידע - לא בגלל שהשימוש היה מצומצם".
לתחושתך, אם זה היה במקום אחד כנראה היה בעוד מקומות?
"אם מצאנו במקום אחד זה מצדיק מחקר עתידי כדי לדעת את היקף העשייה והשימוש".
ד"ר ערן אריה מבית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות, אוניברסיטת חיפה, הוא שפנה לד"ר נמדר. "הארכיאולוגיה הישנה והטובה של פעם, שבה הארכיאולוג היה עובד רק על ממצא שראה בעין, כבר לא לבד", הוא אומר. "היום יש אמצעים הרבה יותר מתקדמים כדי לבדוק דברים שלא נראים בעין, כמו מקום המוצא של כלי חרס, בדיקות כימיות של חומרים שונים, וגם בדיקת השדה המגנטי של כדור הארץ ודנ"א קדום".
ד"ר ערן אריה: "על המזבחות תמיד ראינו כתמים שחורים של חומר אורגני. באחד הסיורים אמרתי לעצמי: שווה בדיקה, לא? כשקיבלנו תוצאות של לבונה ממזבח אחד וקנאביס מהשני, אף אחד לא היה יכול לדמיין או לצפות לזה. בכלל לא חשבנו בכיוון. חשבנו שזו טעות"
על גילוי הקנאביס הוא מספר: "כשניתחנו את הדגימה עבדתי כאוצר של תקופת המקרא במוזיאון ישראל, שם הוצגו שני המזבחות מתל ערד, מממלכת יהודה, שהשתמרו בצורה פנטסטית ותוארכו מצוין, מ-760 עד 710 לפני הספירה. תמיד נראו על המזבחות כתמים שחורים של חומר אורגני. באחד הסיורים אמרתי לעצמי: שווה בדיקה, לא? יצרתי קשר עם ד"ר נמדר. אם השאלה הייתה טובה, התשובה הייתה הרבה יותר מזה: כשקיבלנו תוצאות של לבונה ממזבח אחד וקנאביס מהשני, אף אחד לא היה יכול לדמיין או לצפות לזה. בכלל לא חשבנו בכיוון; אם היה יוצא לנו מרווה או כל חומר אחר, היינו שמחים. כשיצא קנאביס, בהתחלה חשבנו שזו טעות. עשינו בדיקה חוזרת, ויצאו אותן תוצאות. זה גילוי מדהים, אבל בדיעבד הוא לא צריך להפתיע - עוד חומר פסיכואקטיבי".
אנחנו יודעים אם בתרבויות שכנות לנו היה שימוש בחומרים פסיכואקטיביים?
"כן, ויש לזה כל מיני עדויות. שינוי של מצבי תודעה הוא דבר שהיה נוכח במזרח הקדום. לאו דווקא עם חומרים חזקים - זה יכול להיות מוזיקה, ריח, מערה חשוכה, אווירה מיסטית במקדש, אלכוהול ועוד".
אתה אומר שהופתעתם, כלומר שלא היו עדויות אחרות, טקסט או ציורי קיר שרמזו על שימוש בקנאביס?
"אין לנו שום דבר על קנאביס במזרח הקדום לפני התקופה הרומית המאוחרת (המאה השלישית לספירה): בקבר באזור ירושלים נמצא שלד אישה שהייתה בהיריון ונפטרה בלידה ולידה כלי עם קנאביס. מניחים ששם השימוש היה רפואי ולא פולחני.
"בגלל הטאבו שהיה לגבי הקנאביס לא התעסקו בו מספיק במחקר, וגם היום המחקר על מקורותיו מדשדש ויש המון סימני שאלה פתוחים. אנחנו מניחים שמקור החומר במזרח אסיה, בסין או בדרום-מזרח רוסיה. העדות המוקדמת מהאזור ההוא לשימוש בחומר הפסיכואקטיבי של הצמח (להבדיל משימוש בהמפ, כלומר לסיבים ולשמן מהזרעים - לזה יש עדויות כבר מלפני 5,000 שנה), היא רק מאה או מאתיים שנה לפני תוצאות הבדיקה שלנו, מ-850 לפנה"ס. זה משמעותי, כי מישהו היה צריך להבין שמדובר בחומר פסיכואקטיבי, להעביר אותו, ולהשתמש בו. הצענו שהביאו אותו לכאן כסוליית חשיש, שזה הכי נוח לשינוע ומתאים לעדויות שהתגלו בחפירה (כלומר, שהחומר נשרף על דלק בעירה, ולא ישירות)".
אם החומר הגיע זה אומר שהיה שוק ויבוא של סמים בעולם העתיק?
"אני לא חושב שהחומר הגיע ישר לפה, אני מניח שהיו סוכנים בדרך שיכלו לגדל אותו. אנחנו יודעים על קינמון שהגיע מהודו כמה מאות שנים קודם, כלומר שהיו קשרי מסחר. הלבונה הגיעה מדרום ערב-הסעודית, את זה אנחנו יודעים. אנחנו מניחים שאותם סוכנים שישבו על דרך הבשמים הביאו מור ולבונה מדרום מערב הסעודית ואולי סחרו גם בקנאביס".
ולגבי השימוש?
"מאחר שהקנאביס התגלה בתוך מקדש מוכר, במצודה ממלכתית ששמרה על הגבול הדרומי מול אדום, אפשר להבין שזה לא אדם פרטי שקנה את החומר לעצמו. אלא משהו ממוסד".
העובדה שאנחנו יודעים שהפולחן במקדש הזה הסתיים על ידי המלך חזקיהו יכול להעיד שכבר הממסד של אז התנגד לקנאביס?
"המהפכה של חזקיהו הייתה מהפכה פוליטית-שלטונית ששמה את ירושלים במרכז כבירה דתית. עד אז היו מקדשים בכל רחבי הממלכה. אני לא חושב שיש לזה השפעה על החומרים והפרקטיקות של הפולחן ביהודה. כלומר, מה שעשו במקדשים האלה, עשו גם בירושלים".
אבל אין עדויות לשימוש בקנאביס בירושלים.
"לא. מה יש לנו מירושלים? כמעט כלום. באופן כללי, בארכיאולוגיה המקראית אנחנו שרויים בחשיכה מוחלטת. מדי פעם מישהו פותח חלון קטן ומהאור שנכנס אתה מנסה לחבר את הנקודות ולספר סיפור. רק בשנים האחרונות התחילו עם הבדיקות ותראה מה מוצאים… לאט-לאט זה יגיע".
אם מצאנו קנאביס במקום אחד זה אומר שהוא היה בעוד מקומות?
"אם יש לנו חומרים פסיכואקטיביים בקפריסין, אצל הפלשתים ובממלכת יהודה בהקשר פולחני - ואנחנו מכירים את התופעה של שימוש בחומרים משני תודעה בפולחן - אז כעת אפשר להוסיף את יהודה. מתברר שגם ביהודה משתמשים בחומרים כדי להתקרב ליישות עליונה. אני לא חושב שיהודה שונה. התפיסה של התנ"ך ושל חלק גדול מהחברה שלנו היא שיהודה מתנהלת שונה מכל התרבויות בסביבה והכול אצלנו מאוד מיוחד. אבל המחקר חושף שזה לא נכון. זו עוד אחת מהממלכות באזור. הגילוי הזה מחזיר אותנו למשפחת העמים".
8 צפייה בגלריה
העדות המוקדמת ביותר לשימוש כסם הזיה. כלי חרס ששימש לאחסון אופיום
(צילום: אריולה יקואל)
מלבד השימוש בקנאביס, אפשר ללמוד עוד דברים מעצם העובדה שהחומר הגיע הנה. "השימוש בחומרים האלה", אומר אריה, "מעיד שהממלכה יכלה להשיג חומרים אקזוטיים יקרים, כמו קינמון. זו עדות ברורה לעוצמתה המסחרית של ממלכת יהודה".
אז כל סטלן ימתח עכשיו קו בינו לבין אבותינו?
"אנשים מדמיינים כל מיני דברים. אני לא חושב שכולם היו מסטולים אז. לדעתי, בודדים נהנו מהתכונות הפסיכואקטיביות של החומר במקדש, אולי ראש הכוהנים; מדובר הרי בכמויות קטנות מאוד. חשוב להגיד את זה. יש פה גילוי מדהים של קנאביס, אבל בכמות קטנה ובהקשר מאוד ברור".
מהעובדה שהקנאביס והלבונה הובערו כל אחד בשיטה אחרת אפשר ללמוד שזו לא הייתה הפעם הראשונה, או העשירית, שהשתמשו בקנאביס. הייתה להם את הטכניקה.
"אין לי שום ספק בנושא הזה. הם הכירו טוב מאוד את החומרים, הקנאביס הובער על גללים בטמפרטורה נמוכה והלבונה על שומן בעלי חיים בטמפרטורה גבוהה. כל חומר הותאם לדלק ספציפי, שעוזר לשחרר את החומרים מהצמח בצורה המיטבית. עצם העובדה שהקנאביס הובער על גללים מעיד שהחומר שהגיע היה חשיש, שאותו לא ניתן להבעיר בלי דלק, ולא פרחי קנאביס, שאותם ניתן להבעיר כמו שהם".
אני מדמיין יחד עם ד"ר אריה את המקדש; אנחנו עוברים מהחצר החיצונית אל חדר הביניים, ממנו אל קודש הקודשים - מעין נישה נמוכה של מטר וחצי על מטר וחצי. צריך להבעיר הרבה מאוד חשיש בשביל למסטל את הכוהן. אולי זה היה רק בשביל הריח?
"העולם הקדום היה מקום מצחין ומסריח", מסכים אריה, "שום היגיינה, אין ביוב ויש צואה בכל מקום, גוויות של בעלי חיים נערמות, ופתאום אתה נכנס למקדש ויש ריח ניחוח של לבונה - ריח אלוהי - רק מזה התודעה מתרחבת".
אז אולי גם הקנאביס היה רק בשביל הריח?
"אם הקנאביס היה רק בשביל הריח לא היה צריך להביא אותו ממרחק כל כך גדול. ריח קנאביס שרוף דומה לריח של מרווה שגדלה באזורנו, ולכן האפשרות שהשתמשו בו כחומר פסיכואקטיבי היא ההגיונית ביותר".
נחזור כמה מאות שנים אחורה, אל המאה ה-14 לפנה"ס ואל גילוי האופיום ביהוד. אני משוחח עם ד"ר רון בארי מרשות העתיקות העוסק במנהגי קבורה כנעניים. "ביהוד ראינו כלי החרס בתוך ומעל הקברים, חלק מהם יובאו מקפריסין. חשבנו שיש שם אופיום מפני שהכלים דומים להלקט הפרג שממנו מופק האופיום, והעיטור על גבי הכלים מזכיר את השרף שמופק מהפרח. רצינו לבדוק אם יש זיקה בין צורת הכלים לבין התכולה שלהם, ולאחר בדיקה כימית עם השותפים שלנו מאוניברסיטת תל-אביב וממכון ויצמן התברר שיש התאמה בין צורת הכלי לתכולתו. עוד במאה הקודמת חשבו שהכלים האלה שימשו להחזקה ולשימוש באופיום. אנחנו הראשונים שהוכחנו את זה בבדיקה כימית".
מה ניתן ללמוד מהממצא?
"מכיוון שהכלים נמצאו במספרים גדולים מאוד – אלפים רבים לאורך חופי טורקיה, סוריה, לבנון וישראל, בין המאה ה-15 לסוף המאה ה-13 לפני הספירה - ומאחר שעשו מאמץ גדול לייצר אותם בקפריסין, לייבא אותם ולעשות בהם שימוש בפולחן - סימן שהייתה להם חשיבות גדולה. אם מה שמצאנו מייצג, ייתכן שהחומרים האלה היו מאוד נפוצים בטקסים שנערכו במקדשים ובקברים".
לפי הכמות אפשר להסיק שהשימוש לא היה רק נחלת הכוהנים הגדולים.
"נכון מאוד. כל אדם פרטי יכול היה לקיים פולחן משל עצמו".
בהכירנו את הטבע האנושי, אני אומר לד"ר בארי, אפשר בהחלט להניח שהייתה זליגה - הרי אם החומר כל כך טוב, למה להגביל אותו רק לטקסי קבורה, למה לא להשתמש בו בשביל הכיף? בארי נוטה להסכים, ומוסיף דבר חשוב: "האופיום אומנם יוצַּר באגן הים התיכון, אבל חוץ ממנו מדובר בצמחים שהגיעו הנה מהמזרח הרחוק: הדרים, וניל, ג'ינגר וקינמון שיובאו כבר באלף השני לפנה"ס. כלומר הסוחרים האירופאים הם לא הראשונים שהגיעו לשם. כ-2,500 שנה קודם כבר הגיעו סוחרים שהיו בקשר עם הכנענים לאזור הודו ואפילו מזרחה ממנה. התחום של ניתוח משקעים פותח לנו אופקים חדשים לגמרי".
הכנענים כבודם במקומם. בוא נדבר על אבותינו העברים. גם הם השתתפו בטקסים כאלה?
"העדות הארכיאולוגית מלמדת שבממלכות יהודה וישראל היה ריבוי של אלים לצד האל י־ה־ו־ה. ברוב המקדשים של ממלכת יהודה וישראל נמצאו אלות פריון המזוהות עם האלות הכנעניות אשרה, עשתורת וענת. אנחנו לא שונים במובן הזה מעמים אחרים. יש זיקה רבה בין הפולחן הכנעני לבין פולחן ישראל הקדום שהתקיים לאחריו ושהושפע ממנו מבחינה דתית ותרבותית".
המחקר שבו נמצא האופיום נערך במסגרת עבודת דוקטורט של ונסה לינארס בהנחיית פרופ' יובל גדות מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב ואחרים. אני משוחח עם פרופ' גדות.
השאלה העיקרית היא: אומנם הפרקטיקה הפסיכדלית הייתה נפוצה בתרבויות השכנות לנו - אבל מה עם אבותינו?
"התרבות שלנו לא שונה מתרבויות אחרות", אומר פרופ' גדות, "המקרא מנסה לייצר עם מובדל מהעמים האחרים מטעמים מובנים, אבל העם הזה לא נולד מהים, היה לו הקשר. כל מה שרואים בארכיאולוגיה מעיד שהדת היהודאית הייתה סרוגה במרחב המקומי, לא נפרדת ממנו ולא דת שהגיעה חדשה ממצרים, כמו שכתוב בתנ"ך.
"היה דמיון וזהות בין התרבות היהודאית והישראלית לתרבויות השכנות. המרחב הפולחני התפרס על כל הלבנט. יש כמה מקדשים שהתגלו; עכשיו חופרים במוצא מקדש מהמאה התשיעית או העשירית לפני הספירה ‑ התקופה של היווצרות ממלכת יהודה - והוא נראה כמו מקדשים בסוריה. אם צריך לדמיין איך נראה המקדש בהר הבית, הוא בטח נראה אותו דבר".
"הדת של תקופת הברזל, או בית ראשון, זו לא היהדות של בית שני ובטח לא היהדות של היום", אומר גדות. "היא מאוד שונה. כנראה היא לא הייתה מונותאיסטית אז. הדברים האלה רק מתחילים לצאת החוצה, כולל החומרים, ולרוב בקשר לטקסים ולפולחן".
למה הכול אצלכם זה פולחן - מה, לא היו חיים רגילים אז?
"נכון", צוחק גדות. "אני חושב שההפרדה בין יומיום לפולחן היא הפרדה מלאכותית. הפולחן נמצא בכל מקום - כמו אצל אנשים דתיים, שרוחצים כלים בשני כיורים ומברכים לפני האוכל. התפיסה שהדת נמצאת רק ביום אחד בשבוע היא מלאכותית. אני לא מפריד בין פולחן, בריאות וחיי יומיום. הכוונה בפולחן היא לא למשהו נפרד, להפך: תפיסות היומיום מושפעות מהאמונות שלנו. דת, פוליטיקה, יומיום - הכול חלק מאותו מארג שקשה להפריד בין הגורמים שלו. ושם נכנסים החומרים הפסיכדליים, כחלק מהמרקם. כל הניסיון שלנו להפריד בין הדברים הוא מלאכותי - החיים הם דבר אחד שלם".
כמובן שלא כל החוקרים זורמים עם הפסיכדליה העברית הקדומה, בוודאי שלא עם הניתוח של סיפורי התנ"ך כאוסף של טריפים. פרופ' זהר עמר, חוקר במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, המתמחה בתחום תולדות הטבע וחיי היומיום בעת העתיקה, מתנגד לכל התזה. פרופ' עמר כתב מאמרים נהדרים על אופיום וסמים אחרים בעת העתיקה ובימי הביניים ולאחר הפרסום על מציאת הקנאביס, פירסם מאמר במקור ראשון תחת הכותרת "בבית המקדש לא עישנו קנאביס".
אין שום עדות לשימוש בקנאביס במקדש בירושלים, כותב עמר, להפך: היהדות סולדת מסימום מאמיניה. "בעולם הפגאני היה מקובל להשתמש בחומרים נרקוטים לצרכי פולחן", מסכים עמר. "התופעה בהחלט הייתה קיימת בעולם הקדום: כבר בתלמוד, במסכת עבודה זרה, מדברים על סכנת האופיום. זה משקף מציאות מסוימת. אבל העמדה היהודית הרשמית סולדת מזה. הרי השימוש החומרים האלה הביא לאקסטזות, לפורקן ולתופעות מיניות שאינן לרוח היהדות.
"אני טוען שהאורתודוקסיה הישראלית הרשמית, כבר בתקופת המקרא, התנגדה לזה נחרצות. זה חלק מהמהפכנות של היהדות במגוון נושאים, כמו אמונה באל אחד, פולחן מרכזי במקום פולחן מבוזר ועוד. העמדה הדתית הישראלית דרשה לעבוד את האל ללא חומרי עזר, יש אפילו איסור חמור לשתות יין בכניסה למקדש, או להתפלל מבושם. זו הלכה שקיימת עד היום בשולחן ערוך".
עם זאת, עמר מודה ש"זה לא אומר שלא היו דברים כאלה. אם התורה אומרת 'לא תגנוב', סימן שהיו גנבים. כשאתה קורא את ישעיהו או ירמיהו אתה רואה שהם יוצאים כנגד הישראלים שעובדים את הבעל וזה מראה על מציאות מסוימת. התורה יוצאת נגד נורמות ודברים שהיו קיימים אז.
"צריך להבחין בין פולחנים מקומיים כמו בתל ערד, לבין הפולחן המרכזי בירושלים. גם אם בתקופה מסוימת היה פולחן עם קנאביס, לא אומר שזה דבר שהיה תקין מבחינת האורתודוקסיה הרשמית. לכן חזקיהו המלך שיצא עם הרפורמות הדתיות הסיר את הבמות וניסה לטהר את הפולחן".
ד"ר תומר פרסיקו: "יהיה מוטעה היסטורית וערכית לחשוב שהכול רק בגלל חומרים. הרי יש משהו בנפש שלנו שמחפש את הרוחני ואין שום סיבה להניח שלא תיתכן חוויה מיסטית, ליחיד או לרבים, שלא נובעת מחומרים פסיכואקטיביים"
עמר גם יוצא נגד החיבור הלשוני בין "קנה בושם" המוזכר בתורה, לבין הקנאביס. "יש צמחים במקרא שיש להם זיהוי חד-משמעי, כמו זית, אבל יש צמחים, כמו חבצלת - שאנחנו לא יודעים אם זו החבצלת של היום. כשמגיעים לקנאביס - חוץ מהדמיון בצליל אין כלום. זה חידוד ותו לא שאין לו אחיזה באף אחת ממסורות הזיהוי הקדומות ובאף מחקר רציני. אבותינו השקיעו הרבה בריח, בבית המקדש הכינו קטורת מ-11 צמחים. היה להם עושר של בשמים - וקנאביס לא נכלל בהם. בנוסף, לפי מקורות ערבים הקנאביס כסם נרקוטי הגיע רק בימי הביניים, במאה ה-13 או ה-14".
ד"ר יועד קדרי, שחוקר טכניקות התגלות ונבואה במכללה האקדמית צפת ומלמד תיאוריה ותרגול של חוכמת הקבלה, מציע הסתכלות אחרת.
יש קשר בין נבואה, התגלות וחומרים משני תודעה?
"אני נשאל את השאלה הזו הרבה, סטודנטים מאוד מתעניינים בנושא. יש בתנ"ך טקסטים שעוסקים בנבואה והתגלות ואפשר למצוא בהם עדויות לכך שמצב התודעה של הנביא משתנה. בנוסף, אנחנו יודעים שחומרים משני תודעה מהווים חלק מהפולחן וערוץ להתגלות בתרבויות עתיקות. כחוקר של טקסטים יהודיים אני מחפש את הדברים האלה בטקסטים יהודיים שמדברים על נבואה והתגלות.
"ביהדות, חומרים משני תודעה לא נמצאים מחוץ לתחום באופן מוחלט. אנחנו מקדשים על היין, לדוגמה, ואין איסור בתורה לקחת סמים. אין. הכי קרוב זה הציווי 'ונשמרתם לנפשותיכם'. גם ספרות הסוד היהודית נותנת מקום לתודעה המשתנה כתוצאה מאכילה, משתייה, משינה ומוסיפה לרגעים הללו כוונות".
אבל נמצאו עדויות.
"העדויות הארכיאולוגיות מרתקות ואני כמובן מבין את האופן שבו ניתן לערוך את ההקבלה: 'כדי להגיע למצב תודעה נבואי צריך לקחת חומרים כאלה ואחרים', אבל הטקסטים הקדומים שעוסקים בנבואה לא נותנים 'מתכון' לנבואה. אין שם 'קח DMT ותהיה לי נביא'.
"ברמה הטקסטואלית אני לא מוצא ביטויים מובהקים לכך שחומרים משני תודעה הם המקור להתגלויות ולנבואות. יש ביהדות כל מיני טכניקות להתמרת תודעה שמפורטות, אבל הן קשורות יותר לעוצמתה של השפה, להבנה שהדיבור, המילים והאותיות הן לא רק כוח תיאורי אלא כוח שמחולל ובורא במציאות. בתקופות מאוחרות יותר אפשר למצוא גם טכניקות שקשורות בנשימה, בתנועה, בבכי, בשינה - חלימה היא התמרת תודעה לכל דבר ועניין, לא פחות מסינתוז אל-אס-די: האמונה שיש לי נשמה וגוף, ובלילה הנשמה נפרדת מהגוף ומסתובבת בעולם, זו שינוי מצב תודעה שקורה כל יום בלי טריפ ובלי ריטריט. אבל אני לא מכיר אף טקסט יהודי קדום שמוזכר בו קנאביס".
ובכל זאת, הדמיון בין הסיפורים על השמאן לבין הכוהן הגדול, הכניסה לקודש הקודשים, ההתכוננות והחוויה - כל כך בולט.
"מסכים שקיים דמיון, אך אני זהיר במסקנות. אני לא מבקר את הקולות האלה, ומודע לדמיון הפנומנולוגי ולהקשרים, אבל כאמור, אין עדויות מובהקות בטקסטים המוקדמים.
"אפילו בטקסטים מוקדמים כמו הספרות החיצונית (ספרים שנכתבו ברובם בתקופת בית שני ולא נכנסו לתנ"ך), ששם ניתן למצוא מיתוסים נועזים ביותר, אפשר היה לצפות למצוא עדויות לשימוש בחומרים כאלה - אבל מה שיש שם זה בעיקר טכניקות שקשורות בטהרה וטבילה, בסגפנות וכיו"ב. צריך לשאול: למה זה לא נמצא?"
ד"ר תומר פרסיקו, המנהל האקדמי של מכון קולות, עמית מחקר במכון שלום הרטמן וחוקר של הדת העכשווית, מסכים עם קדרי ש"ביוון ובהודו, לדוגמה, לא התביישו לכתוב בבירור על שימוש בחומרים פסיכואקטיביים, לא הסתירו. בכתבי הקודש שלנו אין התייחסות לזה - וזה קצת מחליש את הקייס של שנון ואחרים, הרי מה היה אכפת להם לכתוב על זה? עובדה שלא כתבו.
אני לא רוצה לשלול את האפשרות", הוא מחדד. "הרי ידוע שתרבויות עתיקות השתמשו בחומרים כאלו על מנת להגיע לחוויות דתיות. אבל צריך להדגיש שאין שום סיבה לקבל דווקא את ההסבר הזה. אני מתנגד לניסיון לחלן את המיסטיקה על ידי הסבר נוירולוגי-כימי. זה לא ה-הסבר לדת או למיסטיקה: אנשים חשבו שיש אלוהים, כי בלעו פטרייה. יהיה מוטעה היסטורית וערכית לחשוב שהכול רק בגלל חומרים. הרי יש משהו בנפש שלנו שמחפש את הרוחני ואין שום סיבה להניח שלא תיתכן חוויה מיסטית, ליחיד או לרבים, שלא נובעת מחומרים פסיכואקטיביים. יש חוויות מיסטיות שמתרחשות בעקבות מדיטציה, צום או תרגול רוחני - ואפילו תוך כדי ריקוד או שירה - וזה קורה כל הזמן. לא חייבים לקחת חומרים".
