זיהום האוויר הורג בכל שנה כ-7 מיליון בני אדם ברחבי העולם, כמחצית מהם כתוצאה מזיהום אוויר חיצוני, כלומר באוויר הפתוח. רק לשם השוואה, בשנת 2020, בשיא מגפת הקורונה וללא חיסונים, מתו מנגיף בכל העולם כ-2 מיליון בני אדם. ההשפעות של זיהום האוויר על הבריאות, כלומר על תחלואה במחלות רבות כגון מחלות נשימה, כלי דם, לב וסרטן, ועל תמותה, ידועות מימים ימימה. ומסתבר שעל האוויר שלנו, שאנחנו נושמים בחינם, אנחנו משלמים ביוקר. בישראל התמותה השנתית מזיהום אוויר מעורכת בכ-2,000 עד 2,500 איש, וזו הערכת חסר, הרבה יותר מההרוגים בתאונות דרכים, למשל. ובכל זאת, איך שהוא אנחנו לא מתרגשים מזיהום האוויר.
ביום רביעי ארגון הבריאות העולמי הפיץ עדכון לא פחות מדרמטי, ובו קבע כי התקנים של מזהמי האוויר השונים שעליהם המליץ עד עתה, כלומר הערכים הממוצעים של מזהמי האוויר שמעליהם החשיפה מסוכנת וגורמת לתחלואה ולתמותה לפי מחקרים אפידמיולוגיים, הם גבוהים, גבוהים מדי, וכי יש לעדכן את ערכי איכות האוויר כדי למנוע תחלואה ותמותה מאסיביות.
ההנחיות החדשות של הארגון מתייחסות למזהמים הבאים: חומרים חלקיקים (PM), אוזון (O3) חנקן דו-חמצני (NO2), תחמוצות גופרית (SO2) ופחמן חד חמצני (CO), כולם, פרט לאוזון, מזהמים שנפלטים בעיקר משריפת דלקים מאובנים במגזרי התחבורה, הפקת החשמל והתעשייה, והעדכונים הם משמעותיים מאוד. למשל, עבור חלקיקים נשימים בגודל אווירודינמי קטן מ-2.5 מיקרון (PM2.5), כאלה שחודרים לדם ומגיעים לתאים בגוף ואף למוח, הארגון קובע שיש להוריד את הערכים עליהם המליץ עד כה מערך יממתי של 25 מיקרוגרם למטר מעוקב (מק"ג/מ"ק) לערך של 10 מק"ג/מ"ק ומערך שנתי שעמד על 10 מק"ג/מ"ק ל-5 מק"ג/מ"ק.
ומה קורה אצלנו? אצלנו באופן עקבי הערכים שנקבעו בחוק אוויר נקי כערכי סביבה - "ערכים שחריגה מהם מהווה זיהום אוויר חזק או בלתי סביר, שייקבעו על בסיס ערכי היעד והידע המדעי והטכנולוגי העדכני, ובהתחשב באפשרות המעשית למניעת חריגה מערכי היעד", כלומר הערכים לפעולה ולאכיפה, גבוהים משמעותית מהערכים החדשים המומלצים על ידי ארגון הבריאות העולמי, ואפילו מהערכים הקודמים של הארגון. יתרה מכך, חלק מהערכים המומלצים אפילו מחמירים יותר מערכי היעד בחוק אוויר נקי-"ערכים שחריגה מהם מהווה חשש לסיכון או לפגיעה בחיי אדם, בבריאותם או באיכות חייהם של בני אדם, בנכסים או בסביבה, לרבות בקרקע, במים, בחי ובצומח, שיש לשאוף להשיגם כיעד." הנתונים בטבלה המצורפת מדגימים את גודל הפערים בין המצוי לרצוי.
נכון, אנחנו לא היחידים עם פערים שכאלה, אבל בימים אלה פרסם המשרד להגנת הסביבה להערות הציבור את "טיוטת תקנות אוויר נקי (ערכי איכות אוויר) (הוראת שעה) (תיקון), התשפ"א-2021", כחלק מעדכון הערכים המחויב להתבצע לכל היותר אחת לחמש שנים לפי חוק אוויר נקי (עדכון שנדחה בשנתיים), וזו הזדמנות להציע עתיד חדש.
הקריטריונים שהציב המשרד לבחינת העדכון מבוססים על סקר ספרות לערכי היעד של המזהמים השונים המוגדרים בחוק, 28 במספר, כשאחד הקריטריונים הוא לבחון את הערכים המקומיים מול ערכי היעד בגופי התקינה המרכזיים בעולם, ובראשם ארגון הבריאות העולמי, הסוכנות האמריקנית להגנה על הסביבה והאיחוד האירופי, ובמיוחד במקרה שהערכים העולמיים "מחמירים לעומת הערך הקבוע בתקנות, או שנעשה לגביהם עדכון". על בסיס אלה גם נערך מיפוי של פערים במזהמים ביחס לערכי סביבה. המסמך שפרסם המשרד קובע כי עבור כל אחד מהמזהמים שערכיהם עודכנו על ידי ארגון הבריאות העולמי "לא מתקיים אף אחד מהקריטריונים", כלומר הערכים העולמיים לא מחמירים יותר, למשל הערכים באיחוד האירופי או בארה"ב, או שהערכים לא עדכנו, וזאת למרות הפער מערכי ארגון הבריאות העולמי ולמרות שהיה ידוע שהארגון עומד לעדכן משמעותית את הערכים השונים.
על בסיס הבחינה המקדימה, הוצע על ידי המשרד לבחון עדכון של ערכי איכות האוויר עבור תשעה מזהמים, רק אחד מהם, גופרית דו-חמצנית, מרשימת המזהמים שארגון הבריאות העולמי ממליץ לעדכן את ערכי הסף שלהם. "בנוסף, לבקשת ועדת הפנים של הכנסת, ובעקבות הערות ארגוני הסביבה, נבחן עדכון של ערכי איכות האוויר של שלושה מזהמים נוספים", וביניהם חלקיקים נשימים עדינים (PM2.5). והשורה התחתונה, המשרד לא ממליץ לתקן את הערכים של שני מזהמים אלה, אלא רק לתקן בחוק את ההתייחסות לגבי החריגות שמותרות על פי החוק לחלקיקים (18 ימים בשל תנאים טבעיים-כלומר סופות אבק-ע.ו.): "החריגות המותרות מערכי הסביבה לעניין חומר חלקיקי עדין מרחף (PM 2.5 ו- PM 10) יותנו בכך שנגרמו כתוצאה מסופות אבק".
ולגבי ערכי הגופרית הדו-חמצני, שכאמור לא מומלצים לעדכון, נכתב כי "על מנת לקבוע ערך סביבה מחמיר של מזהם שהוא ישים, נדרשים שינויים משמעותיים בתעשייה הקיימת, הפועלת כדין". וגם "מדובר בשינוי משמעותי וארוך טווח – שהוא אכן חיוני – במשק האנרגיה בישראל". במילים פשוטות, נחכה עד שנעבור לדלקים פחות מזהמים, לאנרגיות מתחדשות וכד', ובינתיים אנשים ימשיכו לחלות ולמות.
ולא מדובר רק בזיהום תעשייתי, אלא גם בזיהום שמקורו בבתים. לפי דו"ח מרכז המחקר של הכנסת משנת 2019: "מנתונים שפרסם המשרד להגנת הסביבה לשנת 2018 עולה כי שריפת עץ לחימום ביתי באמצעות קמינים תורמת 8% מפליטת חלקיקים נשימים מסוג PM10 ו-10% מפליטת חלקיקים עדינים נשימים (PM2.5) ולפליטה של חומרים המוכרים או חשודים כמסרטנים", ובימי החורף מדובר על כ-30% מהזיהום החלקיקי הארצי. ודווקא המשרד להגנת הסביבה לא רק שלא מקדם מניעת שימוש בקמינים, אפילו לא מסייע לרשויות המקומיות ולתושבים שרוצים בכך למנוע את התקנתם והפעלתם. וזה לפני שדיברנו על שריפה פיראטית של פסולת בכל רחבי הארץ.
העדכון של ארגון הבריאות העולמי הוא אמנם רק המלצה, שאותה יאמצו או לא המדינות השונות, אבל הוא תמרור אזהרה. גם לארגון עצמו ברור שאי אפשר יהיה להוריד את ריכוזי המזהמים בבת אחת, לכן ההנחיות מלוות ביעדי ביניים מומלצים. המלצות הארגון הן גם קריאה נוספת להפחית את השימוש בדלקים מאובנים, שינוי הכרחי גם כדי להפחית את פליטות גזי החממה ולמתן את משבר האקלים. אבל השורה התחתונה היא שמדינת ישראל לא יכולה להתעלם מהמלצות הארגון ולשבת על הגדר, על אחת כמה וכמה כשהערכים המוגדרים אצלנו בחוק גבוהים כל כך. הגיע הזמן למחשבה מעמיקה יותר ורצינית יותר בנוגע לערכי סביבה, ובעיקר לקבל החלטות אמיצות.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
