מין חדש של שממית דואה נחשף בצפון הודו. המין החדש זכה לשם Gekko mizoramensis על שם מיזוראם - אחת משבע המדינות האחיות בצפון-מזרח הודו. בעוד שדגימה אחת של המין החדש נאספה לפני יותר מ-20 שנה, ההבדלים מקרוביו (זהו מין אחד מבין 14 שמסוגלים לעלות לאוויר) הוערכו רק כעת.
החוקרים, שערכו את המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Salamandra, מקווים שהמין החדש ידגיש את המגוון הביולוגי הלא מוערך של צפון הודו ויעודד מאמצים גדולים יותר לתיעוד חיות הבר באזור זה. "חיות הבר של צפון-מזרח הודו אינן מוכרות כפי שהיו יכולות להיות, בשל השטח המיוער הצפוף שקיים באזור זה. יחד עם זאת, בירוא היערות מסכן את המגוון הביולוגי של המדינה", אמר זישאן מיזרה, דוקטורנט ממכון מקס פלאנק לביולוגיה בטיבינגן שבגרמניה, שנמנה על מחברי המחקר.
לדברי מיזרה, רוב המחקרים בעבר התמקדו בבעלי חיים כמו ציפורים ויונקים, והותירו את מיני הזוחלים מאחור. בסקירות שערך באזור נחשפו כמה מינים חדשים, כולל גומצן סלזאר (Trimeresurus Salazar) שזהו מין של נחש צפעוני גומה, אשר זכה לשמו על שם סלזאר סלית'רין מהארי פוטר. "עם עבודת שטח נוספת, אני בטוח שעוד מיני זוחלים חדשים יתגלו באזור", הוסיף מיזרה.
שממיות הן אחת מקבוצות הזוחלים העתיקות ביותר שעדיין חיות כיום. מחברי המחקר מאמינים כי מדובר מהקדומים שבמינים הנמנים על סדרת הקשקשאים, שכוללת את הנחשים והלטאות, ואף נחשבת לקבוצה הגדולה ביותר של הזוחלים. למעשה, שממיות מוקדמות פיתחו כמה ממאפייני המפתח שלהן כבר לפני 100 מיליון שנה, כשמחקרים גנטיים ושרידים שהשתמרו גילו כיצד הן פיתחו את הרפידות הדביקות על רגליהן, המאפשרות להן לטפס כמעט על כל משטח באמצעות רשת של זיפים מיקרוסקופיים.
התאמות אחרות, כמו היכולת לנתק ולהצמיח מחדש את הזנב בעת צרה כדי להסיח את דעתם של טורפים, או פיתוח ראייה טובה בחושך, עזרו לשממיות להפוך לאחת מקבוצות הלטאות המוצלחות ביותר, שכן כיום ישנם יותר מ-1,200 מינים של שממית, המהווים כחמישית מכל הלטאות המוכרות בעולם.
שממיות דואות סווגו במקור כקבוצה משלהן, אך לאחרונה הוכרו כחלק מאוד מיוחד בסוג הגקו - סוג מגוון מאוד שהשממיות המשתייכות אליו נוטות להיות צבעוניות - שהתפתח במקביל לקבוצה של עצי יערות גשם הידועים בשם דיפטרוקארפ (Dipterocarp), שנכרתים בקצב מדאיג. בניגוד לזוחלים דואים אחרים, המשתמשים בעצמותיהם כדי לעוף באוויר, כמו למשל לטאת הדרקון הדואה, לשממיות החדשות שהתגלו יש קרומי עור. כאשר הן מזנקות ממקום גבוה, התנגדות האוויר דוחפת את הקרומים החוצה עד למלוא ההיקף, בדומה למצנח, ומאטה את המהירות שבה הן נופלות מטה. יחד עם כפות הרגליים עם הקרומים והזנב הפחוס, מצליחות השממיות לנווט את דרכן תוך כדי דאיה באוויר עד לנחיתה בטוחה על המשטח.
בנוסף לכך, קרומי העור גם עוזרים לשבור את צורתן של השממיות, ובכך לשמש להן אמצעי הסוואה נגד טורפים. ההסוואה המיוחדת שלהן וצורת הגוף משותפת למספר מינים, מה שמקשה להבדיל ביניהם. על כן, הצליחו החוקרים לסווג את המין החדש כ- Gekko mizoramensis רק בהתבסס על ניתוח גנטי, כמו גם על סמך הבדלים קלים בגודל ובצבע הגוף. ההערכה היא שהמין התפתח כתוצאה מהפרדתו מקרוב משפחתו הקרוב ביותר, Gekko popaensis, על ידי הרי ארקן שבגבול הודו-מיאנמר. ידוע כי אזור זה הוא ביתם של מינים רבים של לטאות, כאשר החוקרים הניחו כי בהחלט ייתכן שיימצאו בעתיד שממיות רבות נוספות לא רק בהודו, אלא גם באזורים הגובלים בבנגלדש ובמיאנמר. לכן, המליצו מחברי המחקר להמשיך ולחקור את המינים של אזור זה כדי לעזור ולגלות כמה מינים נוספים של שממית ביערות הטרופיים.
