בתקופה הנאוליתית המאוחרת, בין 7000 ל-5000 לפני הספירה, כל הקהילות החקלאיות באזור הסהר הפורה של המזרח הקרוב פיתחו מסורת קולינרית מורכבת, שכללה אפיית כיכרות לחם גדולות ו"פוקצ'ות" בטעמים שונים, בתוך תבניות חימר אובליות מיוחדות, בעלות מבנה ייעודי לאפייה.
בהשוואה לכלי אפייה נפוצים כיום, מה שהבדיל את תבניות החימר העתיקות שבהן השתמשו הקהילות הנאוליתיות היו פני השטח המחורצים שלהן. ניסויים קודמים באמצעות העתקים של תבניות אלו ומבני הכנת מזון דומים לאלו שנמצאו באתרים ארכאולוגיים מהתקופה הנחקרת, סייעו לחוקרים להבין את השימוש בהם באותה תקופה קדומה.
3 צפייה בגלריה
אפיית פוקצ'ה בטאבון כיפתי, בהתאם למסורת המקובלת בתקופה הנאוליתית המאוחרת בה נאפו הלחמים במגש אובלי מחימר, שפני השטח שלו היו מחורצים
(צילום: Sergio Taranto)
כיכרות גדולות של לחם, עשויות מים וקמח, נאפו בתבניות החימר המחורצות, שהוכנסו לטאבון כיפתי למשך כשעתיים בטמפרטורה התחלתית של 420 מעלות צלזיוס. החריצים על פני השטח של התבניות הקלו על חילוץ הלחם מתוכן לאחר האפייה. כמו כן, גודלן של הכיכרות, שמשקלן היה כ-3 ק"ג, מעיד על כך שהן נאכלו כחלק מארוחה משותפת ולא נועדו לצריכה פרטית של אדם בודד.
צוות המחקר ניתח שברים של אותן תבניות קדומות, שתוארכו משנת 6400 לפנה"ס ועד לשנת 5900 לפנה"ס, בניסיון לזהות את השימוש בהן ככלים מיוחדים וייעודיים לאפיית בצקים על בסיס דגנים. כמו כן, החוקרים ניסו להבין האם ניתן היה לתבל את הבצקים במוצרים שונים, כגון שומן מן החי או שמן צמחי.
השרידים המנותחים מגיעים מהאתרים הארכיאולוגיים מזרעא טלאילט (Mezraa Teleilat), אקרצ'אי טפה (Akarçay Tepe) ותל סאבי אביאד (Tell Sabi Abyad), הממוקמים באזור שבין סוריה לטורקיה, כשאת הניתוחים ביצעו החוקרים באוניברסיטאות איסטנבול וקוץ' שבטורקיה.
3 צפייה בגלריה
שברי תבניות החימר בהן נעשה שימוש לפני אלפי שנים לשם אפיית לחמים
(צילום: Scientific Reports)
המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, מספק ראיות ברורות הן לשימושים השונים שנעשו בכלי האפייה והן לסוגי המאכלים שהוכנו והוגשו בהם. החוקרים התמקדו בניתוח שערכו בפיטוליתים - משקעים מיקרוסקופיים של צורן (סיליקה) שנוצרים בתאי צמחים שונים - מכיוון שהם עמידים בפני פגעי הזמן, יחסית לחלקי צמח אחרים שנרקבים ומתפרקים עם הזמן.
הניתוח חשף שהמאפים מלפני כ-9,000 שנה הוכנו בעיקרם מדגנים כגון חיטה (Triticum aestivum) או שעורה (Hordeum) שנטחנו לקמח, עובדו והוגשו בתבניות החימר האובליות. יתרה מזו, ניתוח שאריות אורגניות שבוצע במחקר הנוכחי, שבו לקחו חלק גם חוקרים ממועצת המחקר הלאומית של ספרד ומהמרכז הלאומי למחקר מדעי באוניברסיטת ליון, מצביע על כך שחלק מהתבניות שימשו להכנת מזונות המכילים מרכיבים מהחי, כמו שומן מן החי, כשבמקרה אחד, אף נעשה שימוש בתבלינים מהצומח.
3 צפייה בגלריה
פוקצ'ה מתובלת בשומן מהחי, שנאפתה בדגם משוחזר של תבנית חימר אובלית בה נעשה שימוש לפני כ-9,000 שנה
(צילום: Scientific Reports)
מצב הפירוק של השאריות מצביע על כך שבשני מקרים לפחות הגיעה הטמפרטורה של אפיית הלחים בתבניות החימר המחורצות והאובליות לאלו של ניסוי אפיית הבצק בהעתק של טאבון כיפתי ותבנית אפייה, כמו זו שנעשה בה שימוש לפני אלפי שנים.
ניתוח שינויי השימוש בתבניות החימר איפשר לחוקרים לזהות גם את סימני בלאי השימוש בהן. "המחקר שלנו מספק הצצה לחייהן של קהילות נאוליתיות שהשתמשו בדגנים אותם טיפחו וגידלו לשם הכנת לחמים ו'פוקצ'ות', שהועשרו במרכיבים שונים מהחי ומהצומח, ונאכלו בקבוצות ולא באופן יחידני", הסביר ד"ר סרג'ו טאראנטו מהאוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה ומאוניברסיטת לה ספיינצה ברומא, שהוביל את צוות המחקר. "ניתוח אופן השימוש בתבניות הוביל אותנו להעריך כי מסורת קולינרית מהתקופה הנאוליתית המאוחרת התפתחה במשך כ-600 שנה, והייתה נהוגה באזור רחב של המזרח הקרוב".
